הם חלמו תמיד לפתוח מקום, לארח ולהאכיל אנשים ולאחרונה פתחו את בית הקפה “גרג”, בקריית שמונה. האורחים שלנו לשבת הם אסף ועדי יהודה, מקצרין
קצת על עצמכם
“אסף, 36 ועדי, 33, יהודה, נשואים 12 וחצי שנים. הורים לשתי בנות מתוקות ליאל בת 11 וחצי וטליה בת שבע”.
עיסוק
אסף: “בשנים האחרונות, עבדתי במלון ‘כינר’, כסגן מנהל חדר האוכל ולאחר מכן, ניהלתי את חדר האוכל ב’קשת יהונתן’ ובמקביל, עובד במד”א, כנהג אמבולנס וחובש. זו עבודה שנותנת לי תחושת סיפוק אדירה. משנת 2001, בהיותי נער בן 15, עברתי קורס 60 והתנדבתי בגוש קטיף במד”א”.
עדי: “עצמאית, בעלת מאפיית בוטיק, עושה בר מתוקים לאירועים, עוגות ימי הולדת בהזמנה אישית, מאפים והכול בעבודת יד. בקרוב, בכל יום, תהיה מכירה לקהל הרחב, עם מגוון של מאכלים תימניים – ג’חנון, לחוח, קובנה, סחוג, חילבה וכדומה.
“לאחרונה, עשינו החלטה יזמית אמיצה ורכשנו את בית הקפה ‘גרג’, בקריית שמונה. שנינו מחוברים מאוד לתחום המזון”.
אסף: “מאז שאני נער, תמיד היה לי חלום לפתוח מקום משלי, להאכיל, לארח. כשהגיעה ההזדמנות, החלטתי שזה הזמן להגשים. לפני כמה שבועות, פתחנו וההשקה של התפריט החדש והפתיחה הרשמית תהיה ב-22.3.23. אנחנו בהתרגשות גדולה”.
איפה נולדתם וגדלתם?
אסף: “אני נולדתי בגוש קטיף, ביישוב עצמונה. זכיתי להיות התינוק הראשון שנולד בדיוק במעבר ליישוב הקבע, לאחר שגרנו ביישוב זמני, מאז פינוי ימית. גרנו בעצמונה, עד שגורשנו משם, לצערי, ב-2005. לאחר הגירוש, עברנו לשומריה בדרום וגרנו שם כשנתיים וחצי ואז ההורים החליטו להצפין לרמת הגולן, ליישוב אבנ”י אית”ן, שם הם גרים עד היום”.
עדי: “אני נולדתי וגדלתי בנתניה, העיר הגדולה שהכול זמין וקרוב לכול”.
מגורים “אנחנו גרים בקצרין ובעזרת השם, רוצים לבנות את ביתנו כאן. כשהתחתנו, גרנו בקצרין כחצי שנה. לעדי השינוי היה קצת קשה ועברנו לנתניה. גרנו שם כשבע שנים ושם נולדו לנו שתי הבנות. כשהגדולה עלתה לכיתה א’, החלטנו לחזור לגולן ולנסות להתפתח עסקית וליהנות מאיכות החיים של הגולן”.
איך נראה יום שישי שלכם?
אסף: “יום שישי בשבילי זה יום מיוחד, שיש בו אווירה מעולה. אם אני בבית ולא בעבודה, אז אני אוהב לשים מוזיקה שמחה ולעזור לאשתי בכל מה שהיא צריכה, בהכנות לשבת”.
עדי: “אני ממש מחכה ליום שישי. קמה מוקדם, מתחילה עם כל ההכנות ללקוחות ומתפנה לבישולים שנשארו לי. בדרך כלל, את רוב ההכנות אני מתחילה בחמישי, אבל יום שישי זה יום שהוא מאוד לחוץ. אין מצב לנוח וכשנכנסת השבת, יש סיפוק אדיר”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
אסף: “דגים, שניצלים, בשר, עופות, קוסקוס מעשה ידי עדי, הרבה סלטים. אם אין לפחות שבעה סוגים, עדי לא רגועה. החלות שהיא אופה זה פשוט – wow. אין תפריט קבוע, אבל אני תמיד אומר שאפשר לארח עוד משפחה שלמה,
עם כל הכמויות של האוכל שהיא מכינה. היא חייבת שיהיה בשפע.
זיכרון ילדות משבת
אסף: “בגוש קטיף, בכל ערב שבת, לאחר התפילה, היו חיילים מחוץ לבית כנסת והיינו מזמינים אותם לבוא ולהתארח אצלנו בארוחת שבת. אני זוכר את אווירת השבת, שרים את הפיוטים של שבת, ביחד עם אבא והאחים שלי”.
עדי: “כל ערב שישי, הייתי הולכת עם אבי ז”ל לבית הכנסת, קידוש וארוחת שבת עם אחיותיי, עם המטעמים של אימי ודבר תורה של אבא”.
מה הכי כיפי בשבת שלכם?
“להיות עם המשפחה, כולם יחד ולארח חברים ומשפחה. לשחק עם הבנות משחקי קופסה וגם לנוח אחרי שבוע מעייף ועמוס בעבודה”.
עם מי הייתם רוצים לשבת בשולחן שבת?
אסף: “בשנה האחרונה, איבדתי גם את סבא מצד אבא ושבועיים לאחריו, סבתא מצד אימא נפטרה. הייתי מאוד רוצה לעשות עם שניהם שבת ביחד, כמו פעם”.
עדי: “עם אבא שלי ז”ל. הוא נפטר לפני 13 שנה והוא חסר לי מאוד”.
מה עושים בשעות הפנאי?
אסף: “אין לי כל כך הרבה שעות פנאי, אבל כשכבר יש לי פנאי, אז אני בבית עם אשתי והבנות, משתדלים לאכול ארוחת ערב יחד, או שיוצאים ביחד”.
עדי: “משתדלת מאוד להיות עם הבנות בזמן איכות וכשבעלי היקר בבית, אנחנו יוצאים, או נפגשים עם חברים, או הולכים לבקר את סבתא וסבא, יחד עם הבנות”.
איך השפיעה עליכם הקורונה?
“גם אנחנו חלינו והיינו בבידוד כמו כל עם ישראל, גם עלינו זה לא פסח”.
אסף: “בקורונה, עבדתי במד”א במרחב איילון המון שעות, הייתה תקופה מאתגרת ועמוסה, חיסונים, דגימות ותגבור תחנות בערים הגדולות”.
מהו המוטו שלכם בחיים?
אסף: “להיות אני ולשמוח בעיקר ולא לשכוח לומר תודה”.
עדי: ”’אין דבר העומד בפני הרצון’. אני מאמינה שכל דבר אפשרי להשיג בחיים, עם קצת רצון והרבה אמונה”.
פינת חמד, או מסלול אהוב עליכם בגולן?
“‘מצפה לשלום’ זה מקום מהמם, שאנחנו מאוד אוהבים”.
מה אתם מאחלים לעצמכם?
“בריאות ושפע ושתמיד נזכה להיות בצד הנותן. שיהיה שלום ואחווה בין כל אזרחי מדינת ישראל, אסור לשכוח כי אחים אנחנו”.
