הוא מהגרעין הראשון של מייסדי קצרין, היה נהג האמבולנס הראשון. היום הוא יועץ מס ו"עוזר לאנשים שלא יכולים לעזור לעצמם". האורח שלנו לשבת הוא ג'וזי נתב, מקצרין
קצת על עצמך
"ג'וזי נתב. רבים מכירים אותי כיוסי טרנטו, זה השם שקיבלתי כשעליתי לארץ. בן 74. יש לי ארבעה ילדים – גיא, שני, אדוה ונגה. עליתי לארץ כנער, למדתי בפנימייה בחדרה. בצבא, הייתי חובש קרבי. עברתי שלוש מלחמות. במלחמת ההתשה, הייתי בתעלה. אחרי פחות משנה, פרצה מלחמת יום הכיפורים. הייתי במצרים ולחמתי גם במלחמת 'שלום הגליל'. טיפלתי בפצועים בכל המלחמות".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בברזיל, בסאן פאולו. עלינו לארץ ב-1964. הייתי קצת אחרי בר-מצווה, גרנו בנתניה. אבי לא רצה ללמוד עברית, הוא הגיע לארץ, התלבש כמו שהיה רגיל בברזיל עם חליפה וחולצה לבנה. שם היה מנהל. בארץ, שלחו אותו לעבוד בבית חרושת לבירה. הוא הגיע ליום הראשון בעבודה עם החליפה וצחקו עליו שבא עם חליפה לעבודה והוא לא רצה להישאר בארץ. הוא לא השתלב והחליט לחזור לברזיל עם אח שלי. נשארתי עם אימא לבד ואחרי שנה וחצי, הוא חזר".
מגורים
"קצרין, כבר 48 שנים. הגענו לקצרין עם הגרעין הראשון, ביולי 1977. קראתי אז בעיתון שמתארגן גרעין התיישבותי בקצרין. הכרתי את האזור, היינו באים לטייל בקצרין, בבית הכנסת העתיק, עוד לפני שהתחילו החפירות באתר. אני זוכר שישבנו שם מתחת לעץ הגדול. בראש הגרעין, עמד סמי בר לב. היו עוד משפחות שהתעניינו והגענו כשהעיר רק התחילה להיבנות".
עיסוק
"יועץ מס עצמאי. עד הפנסיה, עבדתי במס הכנסה, במשך שנים רבות. היום, אני משתמש בידע שלי כדי לסייע לאנשים. כשהגענו לקצרין, הייתי נהג האמבולנס הראשון. בתחילת הדרך, היה צריך אמבולנס, אני הייתי חובש בצבא, אז שלחו אותי לתל אביב לקורס נהגי אמבולנס במד"א. כשסיימתי את הקורס, הבאתי את האמבולנס לקצרין. בהתחלה, הוא היה אצלי בבית, כל מי שהיה זקוק לטיפול היה מגיע אליי הביתה, לא הייתה תחנה למד"א. הייתי מסיע את המטופלים לבית החולים. אחרי שנתיים, החליטו לפטר אותי, אז הלכתי למכרז של שירות המדינה והתקבלתי כעובד במס הכנסה ומשנות ה-80', עבדתי שם".
איך נראה יום שישי שלך?
"ביום שאני לא עובד, הכול בנחת. הבן שלי, שני, חזר לגור בקצרין, אנחנו מבשלים יחד ארוחה לשבת".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"הרבה חצילים, אורז, פסטה, שעועית שחורה – פז'ואדה, אני צמחוני. אז אנחנו עושים את זה עם תחליף של בשר טחון צמחוני".
זיכרון ילדות
"היינו נפגשים עם הדודים מבת ים, זה היה נחמד".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"גם וגם. יש לי מנוי ל'מעריב'. אני אוהב לקרא כתבות, אני גם מנוי על ירחון 'אפוק' ויש שם כתבות מכל התחומים, היסטוריה, מדע ועוד. ספרים, אני בעיקר אוהב לקרא באנגלית".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"הכיף שלי שלא צריך לעשות כלום. אני אומנם לבד, אבל המנוחה טובה לי".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"הייתי שמח לשבת עם אבא שלי, הוא בטח היה שואל 'נו מה המצב?'. הוא חסר לי. היה אמור להיות בן 100 השנה".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"משפץ קצת את הדירה, מנקה, שותה תה בגינה, יוצא להתאוורר… הבן שלי חזר לקצרין, אנחנו גם ביחד וזה נחמד לי. אני גם מתנדב בעמותת ידידי בית החולים 'זיו' בצפת, כבר משנת 1994".
איך משפיעה עליך המלחמה?
"כואב לי הלב על החללים, על החטופים. מקווה שנצליח לשחרר אותם בקרוב. אני מסתובב באופן קבוע עם הסמל של התקווה, החיים חייבים להימשך".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לעזור לאנשים שלא יכולים לעזור לעצמם. אני תורם לעמותות, אוהב לעזור".
מה אתה הכי אוהבת בגולן?
"אוהב הכול בגולן. את החיים משנת 77' ועד היום. יש לנו פה את המים הכי טובים והיין הכי טוב בארץ וגם מזג אוויר מושלם".
מה אתה מאחל לעצמך?
"מאחל לעצמי לראות את קצרין פורחת, צומחת, עם הרבה תושבים מרוצים".
