“הכול קורה בדיוק מושלם ומכוון מלמעלה וכך גם אני רואה את תהליך ההתפתחות שלי“. היא מנחת הורים לגיל הרך ויועצת שינה וגמילה. האורחת שלי לשבת היא נוי כהן
קצת על עצמך
“נוי כהן, בת 32, אימא של יהל–יוסף, בן 7 וחצי, שי–לי, בת 5 והדר, בת שנתיים וחצי“.
עיסוק
“מנחת הורים לגיל הרך, יועצת שינה וגמילה. מעבירה הרצאות וסדנאות ומלווה הורים לילדים בגילאי לידה עד חמש, במגוון נושאים בתחום ההורות“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי במרכז הרפואי ‘זיו‘, בצפת וגדלתי בחצור הגלילית. אני מחוברת למקום ואוהבת את האווירה האנשים, החום, הקרבה“.
מגורים
“קצרין. עשיתי שירות לאומי פה בקצרין, בתחום החינוך וכאן הכרתי את בעלי מיכאל, שהוא בן המקום. התחתנו לפני שמונה שנים, גרנו בחצור ולפני כשנה וחצי, עברנו לבית שבנינו פה בקצרין. אני אוהבת אנשים ומצאתי פה בית חם ואוהב. הקהילה פה מדהימה, מחבקת, מאפשרת, מפרגנת“.
איך נראה יום שישי שלך?
“בדרך כלל, יום שישי מתחיל בפיזור הילדים למסגרות ובסיבוב קניות לכבוד שבת, שמתחיל במאפייה. כשאני חוזרת הביתה, אני אוהבת לשים מוזיקה בווליום ולפזז לי תוך כדי הבישולים.
“אני מאוד אוהבת לבשל בשישי. לקראת כניסת השבת, אני נפגשת עם המשפחה שלי בשיחת וידאו משפחתית – הוריי חמשת אחיי והאחיינים – כולם לוקחים בה חלק“.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“אני מבשלת באופן קבוע סיר דגים, מושט בשבילי וטונה בשביל בעלי. יש משהו בחיבור בין המושט לטונה שעושה לשני הדגים כל כך טוב – הטונה מתרככת ויוצאת מושלם, והמושט נשאר לשחות בהרבה רוטב אדום. תמיד תהיה מנה נוספת לאורח שיפתיע, או שהילדים ירצו לטעום. לעתים, אני מגוונת עם דג סלמון בתנור.
“לילדים, אני מכינה אורז, או אטריות, לפי בקשה שלהם ומנה בשרית, בדרך כלל עוף בתנור, או שניצלים ותוספת של ירק כלשהו – שעועית, אפונה וגזר. לעתים, אני גם אופה עוגה, או חלות.
“תמיד–תמיד, שולחן השבת שלנו עמוס בסלטים שונים כמיטב המסורת המרוקאית, ממנה אני באה. אני אוהבת את שולחן השבת צבעוני ועמוס בכל טוב ומרגישה שהוא משפיע שפע לשאר השבוע“.
זיכרון ילדות משבת
“מאוד אהבתי את השבת בתור ילדה. זה היה הזמן להתנתק מהשעון ולשחק עם אחיי ואחותי במשחקי קופסה, כל אחר הצהריים, בזמן שההורים היו ישנים. מונופול, פאזלים עם אלפי חלקים ועוד. היום, כמעט שלא יוצא לי לשחק. גם כשאנחנו מגיעים אל ההורים לשבת, אני בעיקר עסוקה עם הילדים בצהריים ומשחקת אתם בזמן שההורים נחים, מספרת להם סיפורים וקוראת את עלוני השבת, או ספר מעניין. אני מחכה שהם יגדלו עוד קצת, כדי שאוכל לשחק אתם במשחקי חשיבה שאני כל כך אוהבת. הגדול שלי כבר מתחיל להתעניין ואין כיף גדול מזה עבורי!”
ספרים, או עיתונים בשבת? המלצה על ספר
“אני אוהבת לנצל את השבת לקריאה, כי במהלך השבוע כמעט שלא יוצא לי לקרוא. הספר האחרון שקראתי הוא ‘חשוב והתעשר‘, של נפוליאון היל. נחשפתי אליו בעקבות תהליך התפתחות אישית שאני נמצאת בו מזה כשנתיים והוא מחבר לי הרבה מהעולמות הפנימיים שבי.
“לאחרונה, התחלתי לקרוא גם את הספר ‘כוחו של התת–מודע‘. הוא נמצא אצלי כבר שנים ולא קראתי בו עד כה וזה מעניין, כי יש משהו בי בזמן הזה שמוכן לקריאה בו כעת, שלא היה קיים קודם. אני חושבת שלכל דבר יש את הזמן הנכון. הכול קורה בדיוק מושלם ומכוון מלמעלה וכך גם אני רואה את תהליך ההתפתחות שלי.
“בבסיס שלי, אני מאוד אופטימית ומאמינה מאוד בכוחן של המחשבה והאמונה לשנות את התמונה והמוטו שלי בחיים הוא שהכול אפשרי“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“בשבתות האחרונות, אני מוצאת את עצמי נרדמת על הספה בצהריים, עם הספר, או העלון שאני קוראת. בדרך כלל, אני לא ישנה בצהריים בכלל ובתקופה האחרונה, התחלתי וזה עושה לי טוב!”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“אני מאוד אוהבת לרקוד. אני רוקדת ריקודי בטן להנאתי ויש לי חלום להעלות מופע שישלב את העולמות שלי – חינוך, דוגמה אישית והגשמת חלומות באמצעות הריקוד“.
תמיד יש אור
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“הקורונה תפסה אותי לגמרי לא מוכנה. בדיוק פתחתי את העסק שלי שנקרא ‘אימא מלידה‘, התחלתי לבנות סדנאות והרצאות, לקחתי ייעוץ עסקי והתחלתי להריץ את התכנית ואז הקורונה הגיעה והכול נעצר. הייתי צריכה לחשב מסלול מחדש. זה היה ברור שאני נשארת בבית עם הילדים, מכיוון שבעלי עבד ב‘יקבי רמת הגולן‘ ונחשב לעובד חיוני והוא עבד שעות רבות. לקחתי את זה בסבבה, הכול קורה בזמן הנכון.
“יחד עם זאת, היה קשה להתנהל. שום דבר לא היה ברור, הכול היה מאוד מבלבל, הנחיות משתנות, חולים חדשים, המון לחץ ודאגה, כדי לשמור על עצמנו ועל הילדים ובסופו של דבר, גם נדבקנו בעצמנו.
“היה לי ברור שאני חזקה מבחינה גופנית וגם עברתי את זה בצורה יותר קלה, אבל לבעלי לקח יותר זמן להחלים וזה היה מאוד מאתגר לנהל בית ושלושה ילדים, תוך כדי שאנחנו בבידוד. נעזרנו המון בחברים ובמשפחה ואני שולחת מכאן תודה בשנית על הסיוע.
“דבר נוסף שקרה בזמן הקורונה, ובעקבותיו חיי קיבלו תפנית של 180 מעלות, היה שנפצעתי בתחילת השנה, חמישה ימים לפני תחילת הלימודים. זה קרה בזמן שהייתי עם הילדים בג‘מבורי בראש פנה ובזמן ששיחקנו, נשבר חלק במתקן ומצאתי את עצמי נופלת מהקומה העליונה עד למטה. התוצאה: אמבולנס, מטפלים ושבר בחוליה בגב.
הקורונה והתאונה נתנו לי הזדמנות לארגן את סדר העדיפויות שלי מחדש, לנפות מהחיים שלי דברים שכבר לא משרתים אותי ולסגל תכונות ומיומנויות שיעזרו לי עם המצב החדש בעקבות הפציעה. זו דרך חדשה עבורי ואין ספק שהיא מאתגרת
“התקופה הראשונה הייתה מאוד מאתגרת, הייתי ממש סיעודית, 100% נכות על כל המשתמע מכך והרי זה כל כך שונה ממני. אני מאוד אוהבת את העצמאות שלי וכך גם מחנכת את הילדים שלי. הקורונה והתאונה נתנו לי הזדמנות לארגן את סדר העדיפויות שלי מחדש, לנפות מהחיים שלי דברים שכבר לא משרתים אותי ולסגל תכונות ומיומנויות שיעזרו לי עם המצב החדש בעקבות הפציעה. זו דרך חדשה עבורי ואין ספק שהיא מאתגרת, אבל כמו תמיד אני אופטימית ויודעת שאצא מחוזקת. היום אני מטופלת פיזית ונפשית ושמה את עצמי בראש סדר העדיפויות. אני מאמינה שאימא טובה היא אימא שטובה קודם כול לעצמה, כי רק כך, היא יכולה להעניק טוב לכולם מסביבה“.
מהו החלום שלך?
“ואו, הרשימה שלי ארוכה! אני רוצה לכתוב ספר על החיים שלי וספר לילדים על צחצוח שיניים ויש לי חלום להופיע ב-TED העולמית, אבל אם יש דבר שמוביל אותי קדימה בכל מה שאני עושה, זה החלום להקים מרכז הגשמה לנשים. כזה שבו הן יוכלו לגלות את הייעוד האמתי שלהן וללכת באומץ עם הלב ולעשות את מה שהן אוהבות.
“אני מאמינה שכאשר אישה שמה את עצמה במרכז, כולם מרוויחים! אישה היא סמל לעוצמה, רכות והכלה, לצד אמביציה ומכוונוּת לעבר המטרה“.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“אני אוהבת את השקט, המעיינות ופינות החמד מסביב. אני אוהבת לשמוע את פכפוך המים והזרימה עושה לי טוב על הלב“.
מה את מאחלת לעצמך?
“אני מאחלת לעצמי להבריא במהרה ולהצליח להיות מאושרת במה שיש לי. לרוות נחת מבעלי ומילדיי היקרים, להצליח בעסק שאני בונה ולהגשים את החלומות שלי – להיות אימא נוכחת, לצד אימא שמגשימה את עצמה. להוות דוגמה אישית עבור משפחתי וילדיי ועבור אחרים ולהוכיח שאפשר לעשות כל מה שרוצים, לא משנה באילו קשיים נתקלים בדרך ותמיד יהיו. להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה ולא לשכוח להודות לקב“ה על כל רגע הכי קטן, כי שום דבר אינו מובן מאליו. אני מאחלת לי ולכולם להיות תמיד אופטימיים, כי תמיד יש אור בקצה המנהרה“.
