פגשנו את מנהלת מחלקת הוותיקים במועצה האזורית גולן, לי שנובר, ביום חם ולוהט, על כוס מים קרים, לשמוע וללמוד ממקור ראשון על חייהם של הדור השלישי ברמת הגולן
דבורה מוי ומרים דהן, אבנ”י אית”ן
לי שנובר החלה לנהל את מחלקת הוותיקים בשנת 2014. בחורה צעירה, עם חזון לקידום הגיל השלישי בגולן. כאשר שאלו אותה במה היא עובדת והיא ענתה שהיא מקדמת את צרכיהם של הגיל השלישי בגולן, אנשים הרימו גבה. מה לבחורה צעירה ולעולמם של זקנים? ג‘וב כזה לא נשמע אטרקטיבי במיוחד. ללי יש תשובה נחרצת.
“יש לי הערכה לוותיקי הגולן, שהקימו את המקום הנפלא הזה. יש לי הכבוד להשקיע ברווחתם“. השותפים של לי הם: בשלוחה הדרומית – ירדנה שוקרון ובשלוחת הצפון – נחום לפיד.
הדור השלישי של היום הם הצעירים שהגיעו ליישב את רמת הגולן מ-1967. צעירים שהקימו משפחות, ביססו את החקלאות, הקימו עסקים. היום, הם בסביבות גיל ה-70. רובם עובדים, מנהלים את עסקיהם ולומדים. לכן, קשה ללי להגדיר אותם כזקנים. הם עונים על ההגדרה זקנים–צעירים.
הורים שבאו לגור ליד ילדיהם – קבוצה חברתית שלא ממש מעורבת בחיי הקהילה ביישובים. למרות שהם לא צמחו כאן, ולמרות שלכאורה הם גרים ליד ילדיהם, יש לדאוג שלא יחושו זרים בקהילה בה הם גרים
לי: “ישנה קבוצה נוספת של מבוגרים שבאו לגור ברמת הגולן, הורים שבאו לגור ליד ילדיהם. קבוצה חברתית שלא ממש מעורבת בחיי הקהילה ביישובים. למרות שהם לא צמחו כאן, ולמרות שלכאורה הם גרים ליד ילדיהם, יש לדאוג שלא יחושו זרים בקהילה בה הם גרים.
“בימים כתיקונם, אנחנו אחראים על הפעלת המועדונים לוותיקים, בבני יהודה ומרום גולן. אנו דואגים ללימודים מגוונים בקתדרת הגולן, בארגון טיולים ופעילויות העשרה. יש לנו פרויקט מיוחד – החממה העסקית לגיל השלישי, שמטרתה לפתוח אפיקים חדשים של עשייה בגיל השלישי. במסגרת העבודה שלנו, אנו שומרים קשר עם מחלקת הרווחה והמחלקה לפיתוח קהילתי.
אחד הנושאים שבדקנו לעומק היה האופן שבו אנשים מעדיפים להזדקן ברמת הגולן. התשובה הייתה מאוד ברורה: אנשים רוצים להזדקן בקהילה. יש לכך השלכות, שיש לתת להם מענה – כיצד לספק את השירותים המתאימים, בריאות, תחזוקה, הסעות וכדומה“.
אתגר הקורונה
לי משתתפת בפורם “עמותות לוותיקים במרחב הכפרי” ושם, היא מעלה את הצרכים והקשיים של מתן מענה לגיל השלישי. הבעיה המרכזית ברמת הגולן היא המרחק בין היישובים והמרחק ממרכזי הבריאות.
לי ושותפיה, בשיתוף עם המחלקה לפיתוח קהילתי, תומכים ביצירת תכניות ייעודית לגיל השלישי ביישובים. חשוב להם שצעירים וגיל הביניים יהיו שותפים בהתוויית התכניות ליצירת התשתיות של הגיל השלישי. א) כי מה שיוחלט היום, יש לו השלכות להזדקנות שלהם עצמם, לעתיד לבוא וב) חשוב מאוד שיהיה תיאום ציפיות בין ותיקים לצעירים ובין צעירים למבוגרים.
לי: “ימי הקורונה חידדו את הקשיים והאתגרים של הגיל השלישי. מועדונים נסגרו והיינו צריכים לדאוג לרווחתם, כמו שאנו עושים בימי שגרה. נערכנו לחלוקת מזון. הכנו ערכות להפגת הבדידות. תקשרנו בזום. מנהלי המועדונים, יחד עם מתנדבים רבים, נתנו מענה לכל אחד והיינו עם הקשישים בקשר יום–יומי.
“בגולן, הגיל השלישי מורכב מקבוצות שונות והיה צריך לתת מענה לכל קבוצה. הקתדרה המשיכה לפעול בזום והייתה לכך הצלחה רבה. ההדים היו חיוביים. אנו שוקלים להמשיך חלק מההרצאות בזום“.
מה היעדים שלכם?
“להמשיך ללוות יישובים בתהליך ההזדקנות בקהילה“.
תקווה מהשרה החדשה
לי ודפנה פרנקל, מובילות החממה העסקית, בודקות כיצד להתאים את החממה לצרכי הגיל השלישי. להפוך אותו למרכז הכוונה, למפות את הצרכים ולהתאים לכל אחד את מה שמתאים לו. כל זאת, בשיתוף עם מעו“ף, עוסי“ם ומאמנים עסקיים. עבודה פרטנית עם כל אחד.
יש אוכלוסייה הנופלת בין הכיסאות. מצד אחד הם לא בהגדרה של אוכלוסיית רווחה, אך מצד שני, הם זקוקים למענה פרטני, תעסוקתי, חברתי וכלכלי. תקוותה של לי היא שהשרה החדשה לשוויון חברתי, מירב כהן, תקדם שינויים נוספים לטובת אוכלוסיית הוותיקים בארץ ושיהיו לכך השלכות חיוביות על ותיקי רמת הגולן.
לי מייחלת שנדע לשמר את הדברים הטובים שקרו בתקופת הקורונה, לימים של שגרה. הייתה רוצה שאותם פעילים צעירים, עם אותה היענות חברתית, ימשיכו להתקיים גם בימים של שגרה.
טרם נסיים, רצינו לומר תודה ללי, על שהקדישה לנו מזמנה. אנו מאחלות לה ולאנשי הצוות העובדים לצדה, שנושא הזקנה לא ירד מסדר היום הציבורי וישמש מנוף להמשך העבודה המבורכת שלהם.
ובסימן שבועות: נעמי, ממגילת רות, שבה זקנה לארץ ישראל. היא דמות מופת לאדם שספג כל כך הרבה מכות. התאלמנה, איבדה את שני בניה ונותרה חסרת כול. נעמי מגייסת את כוחותיה, מתכננת לכלתה עתיד טוב יותר, צעד אחר צעד. נעמי לא נופלת למסכנוּת וחוסר אונים. גם בזקנתה, היא לוחמת, עד שהיא זוכה לראות בילד הנולד לרות נצר לדוד המלך.
