כנס “יובל לחידוש ההתיישבות בגולן” התקיים באסרו חג שבועות, 1.6.17, ב”קשת-יהונתן” שבמושב קשת, בשיתוף “עמיתים לטיולים”. הרצאות מופלאות ואירוח נהדר

ירון בוצר, עמית אררט

“האם אתם צריכים טרמפ?” לשאלתי, מסרבים המטיילים על ציר הנפט ובצדק, מי צריך טרמפ כאשר אפשר ללכת ברגל אל מול הנוף הנפלא הזה…

היום עתותינו אינן פנויות לטיול ואנו ממשיכים על ציר הנפט, אל מול הנוף המהמם של העמק וחוצים את הגולן בואכה מושב קשת. על פנינו חולפים השלטים המזכירים חוויות רטובות מנקודות החן והמים, שהתברכה בהן הרמה ואנחנו בדרכינו אל הכנס לציון יובל להתיישבות בגולן, חוויה לימודית ייחודית, שאינה נופלת משאר פיתויי הבשן.

המארחים, מרכז לימוד וסיור “קשת יהונתן”, פותחים את הכנס בארוחה מפנקת, שאחריה חיכה לנו מזנון מתוקים להנעים את זמננו, בעת שאולם הכנסים מתמלא לו מפה לפה.

לפתיחת הכנס, מזמין גלעד פלאי, ממייסדי קשת, את סגן ראש המועצה האזורית גולן, אורי קלנר, המציג בגאווה את הדרך הארוכה אותה עברה ההתיישבות בגולן ביובל האחרון ואת החזרה אל ארץ האבות שאותה יותר מכול מייצגים 30 בתי הכנסת העתיקים, שנחפרו עד כה ברחבי הרמה. אורי ממשיך ומתגאה בהכפלת אוכלוסיית המתיישבים מאז 2004, לסך של שמונה עשר אלף איש כיום ומציג את חזונו להכפלה נוספת, בעשור הקרוב, הכפלה שאותה מתכננת המועצה האזורית לקדם על ידי פיתוח כלכלי מואץ.

בתחום החקלאות מציין אורי כי הגולן מייצר תנובה חקלאית בערך של יותר ממיליארד וחצי (!) ש”ח בשנה וכי בשבע השנים האחרונות, הוכשרו 30 אלף דונם חדשים לצורכי היישובים הגדלים. כמו כן, מגלה אורי למשתתפי הכנס על יוזמה חקלאית חדשה, אשר בה ניטעו יותר מ-300 דונם של יערות אלונים, על מנת לגדל בשורשיהם פטריות כמהין רבות ערך ועוד היד נטויה.

עוד ממשיך אורי ומציין את שלושה מיליון וחצי ביקורי התיירים באזור מדי שנה ואת 30 מוסדות החינוך התוססים, אשר להם מתווסף מוסד נוסף, מדי שנה. לסיום, מציין אורי כי המועצה תומכת ומסייעת לניצני ההיי-טק הצצים ביישובי הבשן, ואת הקשר המתהדק והולך עם האוכלוסייה הדרוזית, אשר אחוז ההתנדבות של בניה לצה”ל הולך ועולה בהתמדה.

היות שרוב כוחות צה”ל היו ערוכים עם פתיחת המלחמה מול הצבא המצרי העצום, ועם הכרעתו חלקם נתקע בפקקים שנוצרו בכבישים הצרים דאז בדרכם צפונה, בחר צהל לתקוף בכל שלושת הצירים, אך לרכז את המאמץ העיקרי בגזרה הצפונית, עד שנתפס החרמון, ביום התשיעי למלחמה

עם סיום הפתיחה המעודדת, מעביר אורי את המיקרופון לעמית אררט, החוגג גם הוא השנה יובל (מזל טוב, לעוד יובל של יזמות ציונית!). עמית מזכיר את שירותו הצבאי בגרעין הנח”ל לאלוני הבשן וחולק מזיכרונותיו את יזמות היין הראשונה בארץ שיצאה מ”יקבי רמת הגולן” ותוך עשרות שנים ספורות התפשטה והפכה את מדינתנו למעצמת יין בין-לאומית.

הגולן מאז ולתמיד

אביחי ברג, ממרכזי “סיור ולימוד אשכולות”, עולה לפודיום ותוך כדי שהוא מנהל דו-שיח פורה עם המלומדים מבין הנאספים, מרצה בנושא “הפוליטיקה הקטנה והגדולה לפני המלחמה”, או כדבריו: מי הוא גיבור המלחמה?. אביחי סוקר בעזרת תמונות ומסמכים היסטוריים את תקופת ההמתנה, שארכה מיום העצמאות ה-19 של ארצנו ועד לפרוץ מלחמת ששת הימים. התקופה החלה בתקרית תל קציר שלמרגלות הגולן והפלת 6 מטוסי מיג סוריים, שהובילה לכניסת כוחות מצריים לסיני וחסימת מיצרי טיראן, בניגוד להסכמי שביתת הנשק, עליהן חתומות כערבות בריטניה, צרפת וארה”ב. אביחי מזכיר בין השאר את נסיגת כוח האו”ם, על 3,300 אנשיו, האמונים על קיום הסכם שביתת הנשק, לפי דרישת המצרים ואת מסעו של אבא אבן אל המעצמות, שבמהלכו קיבל לא יותר מסימפטיה.

תוך שהוא מציג תמונות נערים החופרים שוחות במרכז הארץ ומפעילים את הדואר ושאר מפעלים חיוניים, בעת שהמבוגרים גויסו למילואים, מרצנו מעביר היטב את תחושת החרדה שאחזה בציבור, ששיאה בנאום הגמגומים של ראש הממשלה, לוי אשכול. אביחי ממשיך ומציג תכתובות צבאיות ותמלילי פגישות של אשכול מול המטכ”ל, בהם הוא מותקף כהססן על ידי גורמים צבאיים ואחרים. למרות הכול, עומד אשכול מול הלחצים ומעכב את פריצת המלחמה, עד למוכנות מדינית וצבאית. על כך מסיק אביחי כי אשכול הוא הוא הגיבור המדיני האמתי של מלחמת ששת הימים.

לאחר הסקירה המעמיקה של הפוליטיקה המודרנית, מעביר אביחי את המיקרופון לחוקר ארץ ישראל, עמיתנו מאיר רוטר, שכותרת הרצאתו היא “הגולן מאז ולתמיד”. ההרצאה מושכת אותנו לסקירה מעמיקה של הגולן, כפי שהוא משתקף במקורות היהודיים. מאיר מחבר שמים וארץ ומדייק מפסוקי התנ”ך לחבל הארץ שנקרא אז הבשן, או לחלופין, הגלעד. מאיר מזכיר כי כאן התנחל חצי שבט מנשה, אזור זה נזכר בתיאור מלחמת חמשת המלכים בארבעה ומרדף אברהם עד דן, ובפגישת יעקב עם לבן, בחזרתו ארצה, שם הקימו שניהם גלעד, שעל שמו נקרא חבל הארץ – הגלעד. ההרצאה ממשיכה בכיבושי משה בעבר הירדן, הכנעת עוג מלך הבשן ומתעמקת בגבולות חבל הארץ ובארצות הגשורי והמעכתי, הגובלות בנחלת מנשה ונזכרות בתורה. מאיר ממשיך ומעלה את הרעיון כי כיוון שבני מנשה שמרו על קשר עם הארץ בזמן גלות מצרים, אף צאצאיו של מנשה קרויים על שם ערים בהר מנשה: חפר, שכם, תרצה. גם לבשן שמרו בני מנשה זיקה ולכן הם נוחלים את הגולן. כמובן, מקור שם חבל הארץ הנגזר מעיר המקלט שהוקמה כאן, אותה מזהה סטפנסקי בסלוקיה. מאיר ממשיך ומעמיק בתיאורי הבשן בימי ממלכת ישראל ויהודה ומזכיר כי עם ייסוד ממלכתם, גם החשמונאים יצאו לעזרת יהודי הבשן ומכאן שיש נוכחות יהודית רציפה באזור עוד לפני ימיהם. ההרצאה נמשכת בהחזרת גולי בבל לגולן בידי הורדוס, חורבן גמלא ומסתיימת ב-1967, עם עליית כרמל בר ועומר ויינר להתיישבות הראשונה בעליקה, לימים קיבוץ מרום גולן. את ההרצאה מסיים מאיר בהצגת פרסום מ-1935, המזמין לטיול בגולן, בבשן ובחורן, בהובלת זאב וילנאי, פרסום המציע ברוח התקופה הנחה לחברי הסתדרות העובדים ויש אומרים אף לעמיתים.

מִנהלות הגולן

מתקופת המקרא, אנו חוזרים אל העת המודרנית, כאשר את המקרן מפעיל הגיאוגרף והחוקר, זוהר לביא, המציג שלל מפות היסטוריות וסוקר את היווצרותה המִנהלית של רמת הגולן, כפי שהיא משתקפת בעיני הקרטוגרפים. את הרצאתו, פותח זוהר בדיבוב מפה מ-1841, המציגה את אזורנו, כאשר תעלת סואץ מודגשת כתוספת למפה. לביא מגלה כי האינטרסים של המעצמות דאז, ובראשן בריטניה, הופנו לשליטה באזור, ממצרים ועד דמשק, על מנת לאבטח את המעבר האסטרטגי בתעלת סואץ. זוהר ממשיך במפה תורכית, המציגה את חלוקתה הפנימית של סוריה ל”וילאיות” (משהו שהוא יותר ממחוז באימפריה העות’מאנית), כאשר הגולן שייך לויליאת דמשק.

תוך שהאימפריה העות’מאנית מתחילה בקריסתה, הבריטים מפזרים הבטחות כדי להשיג שותפים וכך נוצר הסכם סייקס-פיקו, המשייך את הגולן כאזור השפעה צרפתי. השנים והמפות חולפות להן ובסוף 1920, הסכם אנגלי- צרפתי מחלק את הגולן ביניהן, כאשר קו הגבול עובר במרכז הכנרת ומותיר שליש מהרמה בידי הבריטים. אותו הסכם הסמיך ועדה לדון בפרטים והיא נודעת בשם ועדת פולה-ניוקומב. בהסכם פולה-ניוקומב, מחודש מרס 1923, כל הרמה עוברת למנדט צרפתי, אך ההסכם מותיר את כל הכנרת ופיסת אדמה צרה ממזרחה בשליטה בריטית, כולל מובלעת בנהר הירמוך, עד אל חמה. עוד ממשיך זוהר ומציג את מפתו של מייסד חברת החשמל רוטנברג, אשר תכניתו לחפור תעלות ממזרח לירדן דוחקת את קו הגבול בין שני המנדטים, מגבול טבעי שהוא נהר הירדן אל כ-100 מטר מזרחה לו. זוהר ממשיך את הרצאתו הייחודית בסקירת מפות הסכמי שביתת הנשק מימי מלחמת הקוממיות, שהותירו מובלעות מפורזות בשטח ישראל, באזורים אליהם פלש האויב הסורי, אשר עד לשחרור הגולן היוו אזורי חיכוך תמידיים בין דמשק לירושלים.

שינוי משמעותי בשליטה היה כתוצאה ממלחמת ששת הימים, שבה צה”ל תפס 2/3 ממחוז קוניטרה (גולן) הסורי. עוברים למלחמת יום כיפור, בעקבותיה מצא צה”ל עצמו בשטחים רחבים יותר. זהר מציג את מפת המובלעת ואת תפיסת החרמון הסורי. בחודש מאי 1974, תוקנו קווי 1967 והקו המזרחי הוסט מערבה, פחות שטח ישראלי. קוניטרה, למשל, עברה מתחום ישראל לתחום אזרחי סורי. את הרצאתו, מסיים זוהר עם מפת חוק הגולן מ-1981, המראה להיכן התרחבה החלת החוק הישראלי.

הגולן – גם מתחת לאדמה

את החלל שמותיר זוהר, ממלא במהירות חוקר ההיסטוריה הצבאית, אביב וישקובסקי, הממחיש את הצורך במקצועו על ידי השאלה התמימה “כמה ימים נמשכה מלחמת ששת הימים?” ולנוכח התשובות המתבקשות, מזכיר לקהל כי החרמון נכבש רק ביום התשיעי למלחמה. אביב ממשיך ומתאר בשנינות את המצב הפוליטי ששרר למן הקמת המדינה ועד לפרוץ מלחמת ששת הימים. הוא מתאר את תכנית הפריצה לרמה, שאל קרב אחד ממנה התוודענו בסיור לתל פאחר, שהתקיים לפני הכנס. מרצנו מזכיר כי באותם ימים, היו ברמה 3 צירי רוחב עיקריים: דרומי מול אל חמה, מרכזי מול גונן וצפוני, הגובל בקיבוץ דן של היום. היות שרוב כוחות צה”ל היו ערוכים עם פתיחת המלחמה מול הצבא המצרי העצום, ועם הכרעתו חלקם נתקע בפקקים שנוצרו בכבישים הצרים דאז בדרכם צפונה, בחר צהל לתקוף בכל שלושת הצירים, אך לרכז את המאמץ העיקרי בגזרה הצפונית. אביב ממשיך ומתאר את תנועת הכוחות לאחר ההבקעה וסוקר את המהלכים הטקטיים שהביאו לשחרור הרמה, עד שנתפס החרמון, ביום התשיעי למלחמה.

את הכנס המרתק חותם הדוקטורנט והחוקר ערן מאיר, בהרצאתו “50 שנות מחקר ארכיאולוגי בגולן”. ערן סוקר בביטחון של בעל ידע את המחקר הארכיאולוגי בגולן למן החוקרים הראשונים: לורנס אוליפנט, שסקר את הגולן בשלהי המאה התשע עשרה וחשף שישה בתי כנסת וביניהם אום אל-קנאטיר והמהנדס גוטליב שומאכר, אשר לצורך תכנון מסילת הרכבת התורכית, ממפה את השטח ומשאיר לנו תמונת מצב אחרונה, לפני הפיתוח שליווה את העת החדשה.

ערן ממשיך וסוקר את גל החוקרים שהציף את הרמה לאחר השחרור: שמריה גוטמן, אשר חשף את הממצאים המדהימים של משקוף בית מדרשו של התנא רבי אליעזר הקפר, גמלא העתיקה ורוג’ום אל הירי. בית הכנסת בקצרין, אשר בין חופריו נימנה סמי בר לב, לימים ממייסדי וראש העיר קצרין. משה הרטל וגילויו של עם היטורים, אשר חי בצפון הרמה, בימי בית שני ואת חפירת ממלכת גשור, ששכנה בדרום הגולן, בימי ממלכת יהודה. ערן ממשיך וחוזר אל התקופה הכלכוליתית, המספקת דולמנים, אתר פרהיסטורי בן 2,300,000 שנה, בסמוך לברכת רם ואף את השריד הקדום ביותר לשימוש באש על ידי האדם, שהתגלה בסמוך ליד גשר בנות יעקב וגילו מתוארך ל-7,500,000 שנה. ערן מסיים במניית האתגרים העומדים בפני החוקרים לעתיד, שהבולט מביניהם הנו חפירת ארמון אגריפס (נכדו של הורדוס) בבניאס, שמתוך 8 הדונמים שלו, נחפרו עד כה רק רבע.

תם, אך לא נשלם, הכנס המרתק על שלל ההרצאות הייחודיות והמעמיקות, שכן עם סיום הכנס, אני רוכש את ספרה של אפרת בדיחי “פתאום נולדה”, ספר המציג בצורה קולחת והומוריסטית, המשולבת בסיפורים קטנים מהווי המתיישבים, את סיפור ייסוד מושב קשת, בית ספר שדה “קשת-יהונתן” והמאבק למנוע נסיגה מהגולן. ספר נהדר המשלים את תמונת ההתיישבות מזוויתה האישית של המחברת.

תודות:

למרצים הנפלאים, על ההרצאות המעמיקות והמושקעות

לצוות “קשת-יהונתן”, על ההפקה והתפעול הלבביים

לסבא-עמית, על ניהול התוכן

ולעמיתים שהצטרפו אל עוד אחת מקשת החוויות שמציע הגולן

ירון בוצר

עמית אררט

“עמיתים לטיולים”