זו השנה ה-17, התקיים במדרשת הגולן כנס ההתיישבות לזכרו של משה (מוישיק) גורליק. הפעם, הובא סיפורה של מלחמת יוה“כ מנקודת מבטם של המתיישבים הראשונים ברמת הגולן
מאת: ענת טבצ‘ניק, ארכיון הגולן
ביום ד‘ סיוון, 24.5.23, התקיים כנס ההתיישבות לזכרו של משה (מוישיק) גורליק. הכנס נערך זו השנה ה-17, ברוב השנים, נערך הכנס במדרשת הגולן וכך היה גם השנה. לקראת ציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, ביקשנו להביא את סיפורה של המלחמה מהזווית המקומית, מנקודת מבטם של המתיישבים הראשונים ברמת הגולן.
כמקובל, נפתח הכנס בדברי ברכה, אולם שלא כרגיל, נגעו דברי המברכים בנושא שנבחר השנה.
ראשון הדוברים היה הרב אהרון אייזנטל, רב היישוב חיספין מזה שנים רבות. הוא סיפר על היכרותו הראשונית עם הגולן כחייל צעיר במלחמה ועל משמעות המלחמה בעיניו, בחלוף יובל.
בשם משפחת גורליק, נשאה דברים מאירה, אשתו של מוישיק. היא סיפרה במילים מרגשות על תהליך הפינוי מרמת הגולן, על תחושת הפליטות אליה נקלעו ועל השמחה לשוב הביתה אחרי שבועות ארוכים הרחק מהבית.
מושב ראשון – יישובים במלחמה
רבות דובר על המלחמה. לרוב, מוקדש הדיבור לחוויותיו של הלוחם בשדה הקרב. אנו בחרנו להקדיש את המושב הראשון לסיפורם של האזרחים, בעורף המערכה, שבמקרה של הגולן, העורף הוא לעתים צמוד לחזית. עדני מיינרט, ממרום גולן, סיפרה על מאור הפנים של תושבי בית השיטה שקיבלו את נשות וילדי מרום גולן ועל תחושות העצב הגדולות בהישמע הבשורות הקשות שנחתו על בית השיטה ועל נשות מרום גולן. בית השיטה איבד 11 מחבריו ובניו במלחמה. מרום גולן, קיבוץ בן שש שנים בלבד, איבד ארבעה חברים. אם עדני הביאה את זיכרונותיהן של האימהות, השלימו אותה הגר קוניאל (בתם של ציפ‘קה ויהודה הראל) וחיימ‘קה גורליק על הזיכרונות הפרטיים שלהם כילדים ומה נחרט בלבם במלחמה זו.
מעניין היה ללמוד שדווקא הילדים חוו את הפינוי והמלחמה בצורה פחות טראומטית ממה שעלול היה להיות. הגר תיארה את הימים בבית השיטה כמלֵאי משחקים, אומנם חלקם במקלט. גם חיימ‘קה לא זוכר את הפחד מהמלחמה, אלא מהאירועים מסביב
מעניין היה ללמוד שדווקא הילדים חוו את הפינוי והמלחמה בצורה פחות טראומטית ממה שעלול היה להיות. הגר תיארה את הימים בבית השיטה כמלֵאי משחקים, אומנם חלקם במקלט, אבל לזה הלא היו ילדי הגולן רגילים. גם חיימ‘קה לא זוכר את הפחד מהמלחמה, אלא מהאירועים מסביב.
היבט פחות מוכר הוא האזרחים הדרוזים, שלא פונו מבתיהם והקרבות התחוללו לעתים ממש על סף דלתם. פאיז זידאן, מבוקעתא, סיפר על עצמו כילד בן 15, הלוקח את כבשיו למרעה ומוצא עצמו לבד בשטח, ברגע שבו התחילה המלחמה. את שאר זמן המלחמה הם העבירו בתצפיות על המלחמה, שכאמור, התחוללה סמוך לכפר.
לסיום המושב, דיבר אסף קוטף, אז איש מרום גולן ומזה שנים רבות, תושב מעלה גמלא. אסף תיאר את העלייה לגולן כלוחם ואת לחימתו בתל פארס, כחייל אל מול האויב, אך גם כתושב מרום גולן, המגן על הפעילות האזרחית במחצבה, בה עבד בימי שגרה.
מושב שני – צבא והתיישבות
חווית הפינוי מהבית היא אולי הזיכרון הקשה ביותר עבור מי שהיה בגולן, באותה העת. מבצע “מגן וחץ“, שנערך בדרום אך לא מזמן, הזכיר לכולנו שפינוי מסודר של אזרחים מקו האש איננו זיכרון רחוק בלבד. על ניתוח המצב והיערכות הצבא למקרה דומה, שמענו סקירה עכשווית מפי אל“מ (מיל‘) ירון ויסוסר, סגן מפקד מחוז צפון בפיקוד העורף. היום זו תכנית סדורה ושרק לא נזדקק ליישמה. אבל האם במלחמת יום הכיפורים היה מי שנערך לכך מראש? לילך אשתר פתחה בפנינו מסמכי ארכיון, מהם עולה כי אכן הייתה תכנית שכזו, גם אם גורמים רבים לא היו מודעים לקיומה. לילך הרחיבה מעט גם על אופי היחסים בין אנשי הגולן לבין הצבא. כזכור, עד החלת חוק הגולן, היה הצבא מייצגה של המדינה מבחינה רשמית.
המשכו של המושב פנה לעסוק בשלב שאחרי המלחמה.
יהודה הראל תיאר את המעבר ממאבק צבאי למאבק פוליטי. תחת עננת יוזמות הנסיגה של קיסינג‘ר, פעלו תושבי הגולן לחזק את ההתיישבות הקיימת, מתוך אמונה כי היא זו שתקבע את גבולה של מדינת ישראל. בין היתר, הזכיר יהודה את הזזת חביות הסימון של קו הגבול. גם בהמשך הדרך, פעלו היישובים מתוך ההבנה שתושבים רבים יהוו גושפנקה משמעותית להמשך החיים ברמת הגולן.
לסיום המושב, נערכה אתנחתא אומנותית. יפעת אורנשטיין ורינה אפלבוים, תושבות נטור, הציגו פרויקט עליו עבדו עם ילדי היישוב ובו חיברו בין ילדי ההווה לילדי החורף ההוא של שנת 73′. ילדי המסרונים והודעות הווטסאפ כתבו גלויות, כמו של פעם, אל הילדים ואל הלוחמים של אז. הפרויקט עתיד לעלות כתערוכה בקרוב.
מושב שלישי – אחרי המלחמה
מושב זה הוקדש להשפעות המלחמה על ההתיישבות בגולן. מושב קשת הוקם כידוע בפאתי קוניטרה והיה בחזית המאבק של יישובי הגולן נגד רוחות נסיגה. אפרת בדיחי, שהייתה באותו בונקר, כתבה על כך ספר. בהרצאתה, חזרה אל עיקרי הדברים ואל התובנות הרלוונטיות לימינו. הקמתה של עיר בגולן הייתה בתכניות המגירה עוד מלפני המלחמה. בפועל, צריכה הייתה קצרין לחכות עד 1977.
סמי בר לב, בסרטון מוקלט, ואורי הייטנר, בהרצאה נוכחת, סיפרו על הקמתה של קצרין. הייטנר הדגיש בדבריו את הקשר הבסיסי שבין קצרין ליישובים. יישוב עירוני שנולד מתוך הבנה כי הוא עשוי להוות מפתח לפיתוחו של הגולן כולו. מקרה ייחודי של עיר שהוקמה ביוזמת היישובים הכפריים שסביבה.
הכהן ביקש לאתגר את הגישה המקובלת על האופן בו יש לפתח את היישובים. אזור כפרי לדבריו צריך להיות כפרי ולא אזור עירוני בזעיר אנפין. בימים אלו, של השקת ועדה גולנית לתכנון, מאתגר לראות את המקובל באופן שונה
את הכנס חתם האלוף (במיל‘) גרשון הכהן, תושב נמרוד. הכהן ביקש לאתגר את הגישה המקובלת על האופן בו יש לפתח את היישובים. אזור כפרי לדבריו צריך להיות כפרי ולא אזור עירוני בזעיר אנפין. בימים אלו, של השקת ועדה גולנית לתכנון, מאתגר לראות את המקובל באופן שונה.
גרשון דיבר גם על מקומה של החקלאות במרקם החיים ובכך היווה חתימה, לאחר שאת הכנס פתח ד“ר ירון דקל, המנהל המדעי של “מכון שמיר למחקר“, שדיבר על כיווני החדשנות עליהם עמלים חוקרי המכון וחקלאי הגולן.
את הכנס נעלנו בסיור ב“שביל המורשת“, ברמת מגשימים, בהדרכתו של ערן מאיר. שמענו כמה מפרקי התיישבות, חינוך ומלחמה, מפי ותיקי היישוב. השביל הוקם לרגל יובל להקמת היישוב והוא חלוצי בעניין. יישובים אחרים מוזמנים לפתח מיזמים דומים.
בין כל הדיבורים, נשמעו גם צלילים. הנכד, עמי נגר, הנעים בשיר שהכין את לבנו ואוזנינו למילים החזקות שנשמעו בכנס.
תודה לכל השותפים – המועצה האזורית גולן, “מכון שמיר למחקר“, החטיבה להתיישבות, מדרשת הגולן ו“עמיתים לטיולים“.
היה מרתק, נתראה בשנה הבאה.
