כל אחד נושא בתוכו את העבר, את ההווה ואת העתיד. כל אחד יוצר את ההווה והעתיד על בסיס העבר. כל אחד מחזיק בידו לפיד כדי להעביר אותו לדורות הבאים
כולנו חלק ממעגל החיים. כל אחד מאתנו נמצא על נקודה בתוך המעגל. יש משמעות לנקודה בה אנו נמצאים, בכל שלב. יש חשיבות למערכת היחסים בתוך מעגל החיים. כל אחד נושא בתוכו את העבר, את ההווה ואת העתיד. כל אחד יוצר את ההווה והעתיד על בסיס העבר. כל אחד מחזיק בידו לפיד כדי להעביר אותו לדורות הבאים.
חגי ישראל הם חלק ממעגל החיים של האדם היהודי. חגי תשרי בפתח, חגים הפותחים את מעגל החיים השנתי. תחנה בזמן של סכום שנה חולפת ומבט וייחול לשנה החדשה. כל משפחה והמסורת שלה, מסורת שעברה מדור לדור לדור.
בתוך הרצף הזה, נתייחס לתפקיד והמשמעות של הזקן במעגל החיים בעולם היהודי. ספר בראשית, שאותו נתחיל לקרוא שוב בשמחת תורה, אחרי שנסיים לקרוא את כל הפרשות של השנה החולפת, הוא התשתית להבנת מקומו של הזקן בשרשרת הדורות.
עד שלא פגשנו את אברהם אבינו, לא הכרנו את המושג זקנה.
“אמר רבי יודה בי רבי סימון: אברהם תבע זקנה, אמר לפניו ריבון העולמים: אב ובני נכנסים למקום ואין אדם יודע למי יכבד ומתוך שאת מעטרו לאב בזקנה, אדם יודע למי יכבד. אמר לו הקב“ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן, אין כתיב זקנה וכיוון שעמד אבינו אברהם, ניתן לו זקנה: ‘ואברהם זקן בא בימים‘”. (מדרש רבה בראשית כ“ז)
תרגום למסופר בתלמוד בבלי, בבא מציעא, דף פ”ז: “עד אברהם לא הייתה זקנה. מי שרוצה היה לספר עם אברהם, לדבר עם אברהם, היה מדבר עם יצחק, לדבר עם יצחק: מדבר היה עם אברהם. בא אברהם, ביקש אברהם רחמים, התפלל והייתה זקנה“.
על פי שני המדרשים, אברהם הוא שתבע את מושג הזקנה. מדוע היה חשוב לו לתבוע את הזקנה?
על פי המדרש הראשון, אין הבחנה בין האב לבן. שניהם דומים זה לזה ואי אתה יודע את מי לכבד. לכבד, משום שאברהם הוא בעל החכמה ובעל הניסיון יותר מיצחק שצעיר ממנו. בעיני אברהם, נכון לדורות הבאים, שתהיה הבחנה בין מבוגר לצעיר. הצעיר צריך ללמוד את מחוכמתו של המבוגר.
על פי המדרש השני, יש טשטוש זהויות. חשוב שלכל אחד תהיה זהות משלו.
במקום שאין אנשים יכולים להבחין בין הדורות, אין משמעות לישן ולחדש. הכול מאוד חד–ממדי. ללא הזקנה, האנושות הייתה עומדת במקום. ההזדקנות מאפשרת את המעבר מהעבר להווה ומההווה לעתיד.
ליד: על פי תפיסתו של אברהם אבינו, הזקנה לא מסמנת את סוף העשייה, אלא מחדדת את ההמשכיות והגיוון. תפיסתו של אברהם אבינו אומרת שהקץ לא צריך להרתיע את הזקן מלפעול ואין מקום לבטל את עוצמתו של הזקן
על פי תפיסתו של אברהם אבינו, הזקנה לא מסמנת את סוף העשייה, אלא מחדדת את ההמשכיות והגיוון. כמובן, שמבחינת מעגל החיים, הזקנה מקרבת אותנו אל הקץ. אבל תפיסתו של אברהם אבינו אומרת שהקץ לא צריך להרתיע את הזקן מלפעול ואין מקום לבטל את עוצמתו של הזקן.
סרח בת אשר
התורה מקפידה לציין את שושלת הדורות. בספר בראשית, המנייה של הדורות מאוד משמעותית. התורה מונה עשרה הדורות, מבריאת העולם עד נח. חשיבות המנייה באה ללמדנו את השתלשלותו של החטא והולדת מושג התשובה. כל דור יש לו השפעה על תהליך היווצרות מושג התשובה.
עשרה דורות מנח עד אברהם. מעבר מעבודת אלילים לאמונה באל אחד. הדגש כאן על התהליך. התשובה לא יכולה להתגלות ללא החטא. האמונה באל אחד לא יכולה להתקיים ללא תובנה שעבודת אלילים אינה מבטאת את מכלול הכוחות של העולם. האנושות עברה תהליך של חיפוש, עד שבא אברהם וגילה לעולם את האמונה באל אחד.
מניית שבטי ישראל ביורדם למצרים. משפחת יעקב אבינו ירדה למצרים ב-70 נפש. קבוצה קטנה של אנשים, של משפחה אחת. ביציאת מצרים, הם יוצאים כעם.
בשני המקרים, מטרת המנייה היא לומר שלפרט ישנה חשיבות רק אם הוא משתייך לכלל, לא מתוך ביטול אישי, אלא מתוך תחושה של שייכות לכלל. לכל משפחה, יש גרעין משפחתי משלו וממנו יוצאים הענפים. אין אדם תלוש. כל אחד מחובר אל העבר.
אם אנו מדברים על היווצרות שבטי ישראל, ישנם שני סיפורים על סרח בת אשר, שאפשר ללמוד ממנה על חשיבות שושלת הדורות.
בין רשימת השמות של בניו ונכדיו של יעקב שירדו למצרים, אנו מוצאים אזכור חטוף של סרח, בתו של אשר. במדרשים, דמותה של סרח מוזכרת בהרחבה. היא מתוארת כאישה גיבורה וחכמה, שאפילו גדולי הדור באו לבקש את עצתה. היא האריכה ימים, יש האומרים –מעל מאתיים שנה.
הסיפור הראשון: משה ואהרון באו לפני זקני ישראל והודיעו להם שהם שליחי ה’ ובאים להוציא את עם ישראל ממצרים. זקני ישראל לא ידעו אם להאמין למשה ואהרון. הם פנו לסרח בת אשר. הם ידעו כי סרח קיבלה מאשר אביה, שקיבל מיעקב אביו, את סוד הגאולה ולפיכך הלכו לשאול לדעתה. כשסיפרו על הנסים שחולל משה, הדבר לא הרשים אותה. אך כשציטטו את דברי משה בשם האלוקים, “פקוד פקדתי אתכם”, היא אמרה: “זהו הגואל האמתי! כך אכן קיבלתי מאבי, כי השליח שיבוא לגאול את עם ישראל ממצרים ישתמש במילים אלו”. יש תפקיד חשוב בהעברת המסורת מדור לדור. בלעדיה אנו מחמיצים מידע חשוב.
בסיפור השני, משה היה קרוע בין שתי שבועות: מן העבר האחד, עומדת שבועתו של הקב“ה לאברהם, כי זמן השעבוד מוגבל ובסופו יצאו לחירות, (ברית בין הבתרים, בראשית מ“ו, י“ג–י“ד). מן העבר האחר, עומדת שבועת בני ישראל ליוסף, כי ייקחו את עצמותיו עמהם, כשיצאו ממצרים, (בראשית נ‘, כ“ה). משה מתלבט מה עליו לעשות: האם יישאר במצרים עד שיימצא ארונו של יוסף? האם יצא ממצרים בלעדיו? היעלמות הארון מעכבת את יציאת מצרים ומעמידה בסכנה את הגאולה עצמה.
לפתע, מופיעה סרח, שנשתיירה מאותו הדור. היא בתו של אשר ואחייניתו של יוסף ועדיין חיה בימיו של משה. סרח היא היחידה ששמעה את יוסף משביע את בני ישראל, להעלות את עצמותיו ארצה וגם ראתה במו עיניה מה עשו המצרים בארונו של יוסף, לאחר שנפטר. סרח היא שריד חי לאותו הדור, שעבר מן העולם. מכאן, שהגיעה לזקנה מופלגת. המילה “נשתיירה” רומזת שהיא הושארה בחיים, כדי לספר את קורות העבר ולעזור במציאת ארונו של יוסף.
הזקנים – שורש החברה
ביהדות, ישנן מצוות המעגנות את מעמדו של הזקן בקהילה, כחלק חשוב של שלשלת הדורות.
“כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך” – להעמיד את הזקן במרכז החברה, משום שהזקנים הם השורש של החברה, הם המעבירים את המסורת לדור הבא. אין חברה שנולדת יש מאין. כל חברה היא פרי של שימור, שיפור וחידוש
“כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך“, מעשרת הדברות; “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך“, (ויקרא, פרק י“ט, פסוק ל“ב).
האזהרות הללו, עם שכר ועם יראה, באות להעמיד את הזקן במרכז החברה, משום שהזקנים הם השורש של החברה, הם המעבירים את המסורת לדור הבא. אין חברה שנולדת יש מאין. כל חברה היא פרי של שימור, שיפור וחידוש. אי אפשר להשמיט אחד מהסעיפים הללו.
בתפילת שמונה עשרה אנו מזכירים: “על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך ישראל ועל זקניהם… ושים חלקנו עמהם…”. הרב סולובייצ‘יק מציין שיש כאן שלשלת הדורות. אי אפשר להתחיל מלא כלום. המציאות קשורה עם הדורות שקדמו לנו. אם מתוך ספרים המספרים את ההיסטוריה של העם, אם מתוך סיפורים. אבל אין דומה הקשבה בגוף ראשון, מאשר שמיעה מכלי שלישי.
הדברים שנכתבו נאמרו בשיעור לזכרה של סבתא ויטה. באבנ“י אית“ן, גרה אישה זקנה במשך 15 שנה. עד שהיא הגיעה, היינו מושב של צעירים. סבתא ויטה נהפכה לזקנת שבט אבנ“י אית“ן. היא הייתה ספר ההיסטוריה שסיפר על משפחה יהודית לפני השואה, על היעדר משפחה אחרי מאורעות השואה. היא לימדה אותנו תעצומות נפש וכוח הישרדות. אין אדם שהכיר אותה ולא מציין שאימץ משהו מדמותה.
נסכם: עסקנו בחשיבות שושלת הדורות ותפקידו של הזקן במסורת היהודית. עסקנו בעיקר ממה שעולה מתוך ספר בראשית. על פי הנאמר, הזקן הוא בעל החוכמה והוא בעל האחריות להעביר את המסורת לדור הבא. מתוקף תפקידו ומעמדו, תפקידם של הבנים להקשיב, כי בבוא היום, התפקיד הזה יוטל עליהם. כל מה שנאמר בא להדגיש שלהווה ולעתיד יש משמעות רק אם הוא מחובר לעבר. כמו עץ היונק משורשיו ורק כך, עליו לא יבלו.
עם ראייה והבנה שכזו, אנו חוזרים לסגר נוסף. מציעות ומבקשות – אם אתם גרים ליד אנשים זקנים, דאגו לשלומם. בהרמת טלפון, בשיחה מהמרפסת. לדאוג, לשאול אם הוא זקוק לקניות, לתרופות. זה בנפשנו. נעזור לזקנים ולכולנו לעבור את הסגר בשלום.
שנה טובה ומבורכת, בריאות ואריכות ימים. בתקווה ששיתוף פעולה של כולנו, מתוך ערבות הדדית, יממש את ייחולינו ובקשותינו.
