מוזר שגם במלאת 39 שנים להחלת ריבונות ישראל על הגולן, עדיין יש מי שמתעקש לפקפק בו ומכניס לפיו של רה“מ בגין מילים שלא אמר
39 שנים מלאו להחלת ריבונות ישראל על הגולן. מאז, יש המפיצים את האגדה שלא מדובר ב“סיפוח“, לא מדובר בריבונות, מדובר בסך הכול באיזה צעד טכני של החלת המשפט והמנהל. יש להם נימוק, שהם קראו אותו בספר שלא אזכיר בשמו, אומר רק שהוא שרלטנות מוחלטת, שבדיון עצמו בגין אמר שהחלת החוק לא תמנע מו“מ על נסיגה מהגולן.
הטיעון המרכזי בנאומו של בגין היה הזכות על ארץ ישראל והעובדה שהגולן הוא ארץ ישראל. על כך הוא הוסיף את החשיבות הביטחונית של הגולן, את המציאות הקשה בימים שבהם הסורים ישבו על הגולן ואת העמדה הסורית השוללת כל נכונות לשלום, או להכרה בישראל. הנאום החל בהקראת החוק ואז הוא החל בנימוקים: “אדוני היושב ראש, מוריי ורבותיי, חברי הכנסת. לא יימצא בארצנו, או מחוצה לה, איש רציני, אשר ינסה להכחיש כי במשך דורות רבים הייתה רמת הגולן חלק בלתי נפרד של הארץ. היה, אפוא, מן הדין שגבולה הצפוני של ארץ ישראל, שנקראה בלע“ז גם בהצהרת בלפור וגם במנדט הבין–לאומי פלסטין, יעבור על רמת הגולן. והיו גם מאמצים ציוניים, מאז מלחמת העולם, לקבוע גבול כזה, אך שתי מעצמות קולוניאליות, אשר חילקו ביניהן חלק גדול של העולם, החליטו אחרת וקבעו את גבולה של ארץ ישראל עשרה מטרים בערך מחוף הכנרת. הנני בטוח, שעל דעת הרוב המכריע של הכנסת והאומה, יכול אני לקבוע כי מבחינה היסטורית, רמת–הגולן הייתה ותהיה חלק בלתי נפרד של ארץ ישראל“. כאמור, לאחר מכן, הוא אמר את שאר הנימוקים שציינתי. לא הייתה בדבריו כל התייחסות למו“מ, במילה, או בחצי מילה.
בדיון, טענו ח“כים מהשמאל שכתוצאה מהחוק הזה, לעולם לא יהיה מו“מ עם סוריה ומי שיהיה אשם בכך זו ישראל. האמירה הזאת קוממה את בגין ובעיקר האשמתה של ישראל. לא הייתה בדבריו שום אמירה, אפילו ברמז, שיהיה מו“מ על נסיגה מהגולן
בדיון, טענו ח“כים מהשמאל שכתוצאה מהחוק הזה, לעולם לא יהיה מו“מ עם סוריה ומי שיהיה אשם בכך זו ישראל. האמירה הזאת קוממה את בגין ובעיקר האשמתה של ישראל. לא הייתה בדבריו שום אמירה, אפילו ברמז, שיהיה מו“מ על נסיגה מהגולן. מו“מ לשלום אינו מו“מ על נסיגה. הטענה הזו היא פשוט סילוף מוחלט של דבריו.
שום מו“מ
אצטט את ההתייחסויות בנאומו לסוגיה, בנאום התשובה שלו למתדיינים, לקראת ההצבעה: “מה סיפרו פה היום, אלה שדיברו נגד החוק? הנה אומר הפרופסור רובינשטיין, לא פחות ולא יותר, שמעתי את דבריו: החוק הזה פירושו שלעולם כבר לא יהיה משא ומתן על שלום עם סוריה. ואתה מאשים את הממשלה שהיא גרמה לכך. האם יש אמת בדברים האלה? האם אנחנו גרמנו לכך על ידי הגשת הצעת החוק, או אנחנו חיכינו חמש עשרה שנה לניהול משא ומתן עם סוריה על שלום? מה אמרה סוריה רק לפני שבועיים ורק לפני יומיים, מפי נציגיה המוסמכים, שר החוץ שלה בפאס ואסד, בעיתון כוויתי, מבלי לחכות לחוק שלנו? – לעולם לא תכיר סוריה במדינת ישראל; לעולם לא תציע סוריה הצעה שיש בה הכרה במדינת ישראל; סוריה תחכה עד אשר מדינת ישראל תיחלש, או עד אשר הערבים יתחזקו כך שיוכלו להכתיב, לאכוף, ‘To Force Upon Israel’, כך כתוב בנוסח האנגלי, את התנאים, כמקובל על פי השקפת הערבים. האם צריך עוד להכניס לתוך הפה מה פירוש המילים האלו? האם זה קרה בעקבות החוק הזה, או לפני קבלתו? האם זה קרה בעקבות החוק הזה, או לפני המחשבה על החוק הזה, לפני הבאתו בפני הכנסת?… אדוני היושב ראש, התופעה החוזרת בתולדות ישראל–סבא, מדור לדור, היא של האשמה עצמית. היהודי אשם. אם עושים בו פוגרום – היהודי אשם. אם שופכים את דמו – היהודי אשם. עכשיו, באים חברי הכנסת ואומרים: סוריה לא תנהל אתכם משא ומתן בעוד שנים – הממשלה היהודית אשמה. הרי אתם שמעתם מה אומרים הסורים, המוסמכים ביותר – הנשיא אסד, שר החוץ – במפורש, בגלוי, באוזני כל העמים. לא, אתם אשמים, כי אתם הבאתם את החוק הזה. והרי אני חוזר ואומר: הרי אנחנו הבאנו את החוק בדיעבד. אחרי כל ההודעות שלהם, שלעולם לא ישבו אתנו. לא יכירו בנו. איך אתם נותנים יד למקטרגים מחוץ? למה אתם עושים כדבר הזה? למה?”
גם בנאום הזה, לא הייתה מילה וחצי מילה, שום רמז ולו רמז קל לנכונות למו“מ על הגולן.
ביניים: לא סיפוח. חוק
בנאום, הוא גם הסביר מדוע לא השתמש במילה סיפוח. כך הוא אמר לאמנון רובינשטיין: “אתה משתמש במילה ‘סיפוח‘, אני לא משתמש בה. כך כתוב בחוק. כך כתבנו ב-1967, כשאתה לא היית בכנסת, שהממשלה רשאית בצו להחיל את המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה על כל שטח של ארץ ישראל, כפי שייקבע בצו. ידידיי, אבל על רמת הגולן החוק ההוא לא חל, כי מבחינה משפטית ארץ ישראל זה במובן השטח המנדטורי. לכן הבאנו הצעת חוק מיוחדת. זו הסיבה“.
את הטענה שחוק הגולן אינו החלת ריבונות הדף בית המשפט העליון. בג“ץ קבע בפירוש שמרגע התקבל החוק, כל מקום שבו כתוב בחוק “ישראל” כולל את הגולן. בבג“ץ גוש קטיף, אמרו השופטים, שכיוון שהאזור הוא שטח מוחזק בתפיסה לוחמתית, מי שקובע בענייני ביטחון הוא הממשלה ואל לנו להתערב, אבל אילו היה מדובר בגולן, שהוא בריבונות ישראל, היינו מתייחסים לכך אחרת.
הכותרת הראשית של “ידיעות אחרונות“, ב-10 בדצמבר 1999, לפני 21 שנה בדיוק; כותרת ענק באותיות קידוש לבנה, בצבע לבן על רקע אדום: “ברק על מתיישבי הגולן: הם יעזבו את הבית לאחר שמילאו שליחות היסטורית”
עדיין פה, לתמיד
הכותרת הראשית של “ידיעות אחרונות“, ב-10 בדצמבר 1999, לפני 21 שנה בדיוק; כותרת ענק באותיות קידוש לבנה, בצבע לבן על רקע אדום: “ברק על מתיישבי הגולן: הם יעזבו את הבית לאחר שמילאו שליחות היסטורית“.
מעט יותר משנה לאחר מכן, אזרחי ישראל הבהירו לברק, ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות המדינה, שהוא סיים את תפקידו ההיסטורי והוא עזב מוכה ומבויש, אבל וחפוי ראש, את מעון ראש הממשלה – לצמיתות.
ואילו אנו יושבים כאן בגולן לבטח.
רבין, פרס, נתניהו, ברק, אולמרט ושוב נתניהו ניסו למסור את הגולן לאויב הסורי. ואנחנו כאן ונשב כאן לנצח.
