זיכרון בסלון – יוזמה חברתית המזמינה אנשים לציין את ערב יום השואה קצת אחרת; בסלון הבית, בין אורחים וחברים, בערב הכולל עדות, חלק אומנותי–שיתופי ודיון
היחידה להתנדבות, יחד עם מיזם “זיכרון בסלון“, פועלים לאורכה של כל השנה, על מנת לקיים במהלך השבוע של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ערבי זיכרון בסלונים, ברחבי הגולן. בשנה זו, ריכזה את התכנית בגולן גילה פפר סק, דור שני לשואה.
גילה מכנה את עצמה “נשאית שואה“. היא מציינת: “מבחינתי, השואה זורמת לי בדם, היא חלק ממני. עוצבתי לאורה, לטוב ולרע וזה לא עומד בסתירה כהוא זה לקודש הקודשים של הזיכרון ולתחושת הכבוד והאהבה לאימא שלי, לקורבנות ולניצולים
גילה מכנה את עצמה “נשאית שואה“. היא מציינת: “מבחינתי, השואה זורמת לי בדם, היא חלק ממני. עוצבתי לאורה, לטוב ולרע וזה לא עומד בסתירה כהוא זה לקודש הקודשים של הזיכרון ולתחושת הכבוד והאהבה לאימא שלי, לקורבנות ולניצולים. אני נשאית שואה ואני לא יכולה ולא רוצה להפטר מזה“.
בספרה החדש, “קוראים בשמה“, היא מקיימת לראשונה את הדיאלוג עמה: “אף פעם לא העזתי להגיד לה במילים את מה שהעזתי לחשוב וגם בספר, אני יותר חושבת מאשר אומרת לה איך הרגשתי. למעשה, גם בספר לא העזתי“, היא משתפת.
לצד הכאב, גילה מדגישה שהסיפורים והזיכרונות דווקא חיזקו אותה.
גילה: “השואה עיצבה אותי ונתנה לי יכולות שאני לא יודעת אם הייתי מקבלת בנסיבות חיים אחרות. היא יצרה אצלי יכולת הקשבה והכלה מאוד גבוהה וגם חוזק. כל הזמן, חשבתי שאם אימא שלי עברה את השואה, אז מי אני שלא אתגבר על המשברון הקטן הבא שלי. זה נתן לי חוסן לחיים“.
חשבון ארוך עם השואה
בסלון משפחת ענבל, בנאות גולן, אירחו את רונית אוחנה, דור שני לשואה. רונית סיפרה את סיפור שני הוריה שורדי השואה ואת סיפור התמודדותה כילדה.
אוחנה מספרת: “יש לי חשבון ארוך עם השואה. כילדה, השואה סימלה עבורי את כל הכישלונות המשפחתיים שלנו ואת זה שההורים שלי זקנים. כי אצל האחרים, אם בכלל, מדובר היה בסבא וסבתא. שנאתי את המספר הכחול שחרוט לאימא שלי על היד ושכמה שלא שפשפתי אותו, הוא סרב לרדת. אפילו לא דהה. שנאתי לנסוע אתה באוטובוס בקיץ, כשלבשה שמלה עם שרוול קצר והמבטים של האנשים היו נודדים, מהמספר הזה אליי ובחזרה. לאבא שלי, לא היה מספר על היד. הוא הוחזק בשבי, שבע שנים, במחנות כפייה בסיביר והצליח לברוח בזכות נס. במקום מספר על היד, חסרה לו בוהן ברגל. ‘כי זה מה שקורה במינוס 40 מעלות‘.
“הדבר ששנאתי יותר מכול היה יום השואה. נרות נשמה דלקו על אדן החלון הדביק במטבח שלנו, עוד מהערב הקודם. ביום הזה, אימא כמעט שלא פתחה טלוויזיה. הבית היה שקט כמו קבר. בצפירה, הייתי עוצמת עיניים ומנסה להתרכז חזק חזק בהרשל‘ה ובשאר הקרובים שלי, בעלי השמות הגלותיים, שנספו שם. את המילה הזאת, ‘נספו‘, הייתי אומרת ביני לביני שוב ושוב, לאט, עד שממש יכולתי לראות איך היא חוטפת מישהו חי והופכת אותו למת. לחסר“.
להעביר את הזיכרון
מנהלת היחידה להתנדבות במועצה האזורית גולן, יעל גלמור: “בכל סלון וסלון, הערב מתעצב באווירה שונה, המתאימה לרוח הקהילה ומשקפת את מגוון האנשים שהתקבצו בסלון. הסיפורים של נותני העדות הנם פיסות היסטוריה חשובות כל כך ומרתקות. מעניין לראות כי בסלונים רבים הנוכחים מצליחים למצוא חיבורים של העדויות השונות.
“בשנה זו, התקיימו ערבי זיכרון ב-28 סלונים ברחבי הגולן, כאשר ניתן היה לראות מגמה יפה של סלונים רבים שהתקיימו בבסיסי הגולן ויחד עם בני נוער.
“תודה חמה שלוחה לכל נותני העדות, למשפחות המארחות ולמנחי הערב, על שבחרתם לקחת חלק כל כך חשוב בציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. החובה שלנו היא לשמוע את הסיפורים, לנצור אותם ולעשות ככל יכולתנו כדי להעביר את הזיכרון הזה הלאה, לדורות הבאים.
“בנוסף, לתכנית של ‘זיכרון בסלון‘, מתקיימת לאורך כל השנה התכנית ‘עכשיו זה הזמן‘. בתכנית זו, מתנדבים מגיעים, אחת לשבוע, לביקור חברתי עם שורד שואה. הקשרים מביאים לחברות עמוקה וטובה. זה המקום לומר תודה גדולה לטניה איתן, רכזת התכנית, אשר בלב רחב רואה כל שורד ושורד, תמיד בחיוך והרבה נתינה. אנו מקיימים קשרים וחיבורים שונים למען ושל שורדי השואה“.
מוזמנים לקחת חלק בהתנדבות קבועה, או קצרת מועד. ניתן ליצור קשר עם יעל גלמור, מנהלת היחידה להתנדבות במועצה האזורית גולן.
