הגולן הוא שמו של האזור, מאז ימי התנ“ך. עם שחרורו על ידי צה“ל, במלחמת ששת הימים, הוא כונה “הרמה הסורית“. 19 השנים, בהן שלטה בו סוריה, של תוקפנות רצחנית יום–יומית נגד יישובי הצפון, העניקו למקום את השם הזה
מחר, 10 ביוני, ימלאו 56 שנים לשחרור הגולן, במלחמת ששת הימים. גם אז, הייתה זו שבת. הפעולה נמשכה יומיים, שישי ושבת. חמישה שבועות לאחר מכן, עלו לגולן ראשוני המתיישבים והחלו בהקמת מפעל ההתיישבות הציוני הנפלא בגולן.
כותרת פקודת היום של אלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר הייתה: “הרמה ה‘סורית‘ בידינו!”.
הביטוי הזה הופיע גם באחת הפסקאות: “הרמה ה‘סורית‘ בידינו…”. שתי נקודות מעניינות. האחת היא השימוש בביטוי “הרמה הסורית” ולא רמת הגולן. השנייה היא הכנסת המילה “סורית” למירכאות
הביטוי הזה הופיע גם באחת הפסקאות: “הרמה ה‘סורית‘ בידינו. טיהרנוה מקני המרצחים, לאחר קרב עז וקצר. לא יוכל עוד הצבא הסורי להפגיז את יישובינו, להבעיר את שדותינו, להתנכל לקיומנו. מיום זה, ישרור השלום בעמקי החולה והכנרת“.
שתי נקודות מעניינות. האחת היא השימוש בביטוי “הרמה הסורית” ולא רמת הגולן. השנייה היא הכנסת המילה “סורית” למירכאות.
למחרת, הכותרת הראשית של העיתון “היום“, ביטאון גח“ל (גוש חירות ליברלים, הגלגול הקודם של הליכוד) הייתה: “צה“ל כבש את הרמה הסורית“. כך גם בגוף הכתבה, מאת משה שי, סופרו הצבאי של “היום“: “כוחות צה“ל, בעקבות ההפגזה הסורית הרצופה על היישובים הישראליים, השתלטו על עמדות הארטילריה הסורית – על הרמה הסורית“. ובכתבה של י. וקסמן, סופר “היום” בגליל, תחת הכותרת “מבצע בזק“, נכתב: “בקרב קשה ולעתים אכזרי, ולאחר חמישה ימי הפגזת יישובים על ידי התותחים הסוריים, כבש צה“ל את כל הרמה הסורית, למן תאופיק שבגזרה הדרומית ביותר, וכלה בבניאס שבצפון“.
רמת הגולן
בשתי הכתבות, לא הופיעה המילה גולן. הגולן הוא שמו של האזור, מאז ימי התנ“ך. גם בערבית הוא נקרא ג‘ולן. אלפי שנים, הגולן נקרא בשמו. במשך 21 שנה, מהקמת סוריה ועד מלחמת ששת הימים, הגולן היה בידי הסורים. מהגולן, הם פלשו למדינת ישראל ביום הקמתה, כדי לנתק את הגליל משאר הארץ, כחלק ממזימת מדינות ערב לסכל את הקמת המדינה ולהטביעהּ בדם. במשך 19 השנים, שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים, היה הגולן בסיס לתוקפנות רצחנית יום–יומית נגד יישובי הצפון. מהגולן, הסורים ניסו להטות את אפיק הירדן, כדי לייבש את מדינת ישראל.
“ההר שהיה כמפלצת“, כינה יובב כץ, בשירו האלמותי “בתי את בוכה או צוחקת?” את הגולן תחת הכיבוש הסורי. בימי האימה האלה, קיבל הגולן את הכינוי “הרמה הסורית“, הכינוי המאיים, המבטא את האימה. הכינוי הזה, שנולד בשנות החמישים, מת בסוף שנות השישים, עם שחרור הגולן.
דדו השתמש בכינוי שהיה מקובל באותם ימים, אך הכניס אותו למירכאות. 56 שנות התיישבות ציונית ו-42 שנות ריבונות ישראלית מחקו את השם המאיים והשליכו אותו לפח האשפה של ההיסטוריה, כמו גם את רעיון העוועים של מסירת הגולן לאויב הסורי. אנו, תושבי הגולן, בתמיכת עם ישראל ברובו המכריע, הפכנו את הגולן לרמה הישראלית.
“הארץ” – שיא של צביעות
בתקופת המאבק על הגולן, בשנות ה-90′, שבו שירתתי כדובר ועד יישובי הגולן, התעמתי באולפן “פופוליטיקה” עם מנהיגת מרצ, השרה שולמית אלוני. במהלך דבריה, שלפה אלוני פרובוקציה: “הגולן הוא בכלל סורי. השם שלו היה ‘הרמה הסורית‘”. את הרעיון ההזוי של נסיגה מהגולן היא הציגה כהשבת אבדה לבעליה.
חלפו כשלושה עשורים, ואפילו שרי מרצ עלו עם כל שרי ממשלת בנט, לישיבת ממשלה היסטורית במבוא חמה והצביעו בעד התכנית הלאומית לפיתוח הגולן; תכנית שכבר מיושמת בשטח – רק בשבוע שעבר, אושרה הקמת הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה והגשמתה תהיה וידוא ההריגה הסופי והמוחלט של כל אפשרות לנסיגה מהגולן.
מי שיצא נגד התכנית היה עיתון “הארץ“, שבמאמרי מערכת תקף בחריפות את מרצ על תמיכתה בתכנית ושב על עמדתו המסורתית שיש לסגת מהגולן ולמסור אותו לסורים.
הארץ, 8 ביוני, 1967: …המלאכה שהתחיל בה צה“ל בסיני ובגבול המזרחי עוד אינה שלמה; הבה נשלים אותה בהבסת הצבא הסורי ובעיצוב גבולות ההולמים את צרכינו ואת יחסי הכוחות שיצר הניצחון הישראלי
עמדתו ה“מסורתית“? בעניין זה אשמח להפתיע. ב-8 ביוני, 1967, יום לפני שצה“ל עלה לגולן ויומיים לפני שהשלים את שחרורו, כאשר הממשלה עוד היססה ושר הביטחון דיין עוד התנגד, התחלק מאמר המערכת לשלושה חלקים. החלק הראשון היה שיר הלל ושבח על שחרור ירושלים, שכותרתו “צהלי ורוני יושבת ציון!” (סימן הקריאה – במקור). החלק האחרון היה “ניתן ביד רחבה” – קריאה לציבור להיענות למלווה החירום של הממשלה, למימון הניצחון. החלק המרכזי היה תחת הכותרת “להשלים את המלאכה“. וכך נאמר בו:
“קשה להיזכר בימים סוערים אלה, שהכול נפתח ובא מסוריה. הייתה זו סוריה שביקשה לנהל נגדנו ‘מלחמה עממית‘, שהפגיזה יישובינו, שאימנה ושלחה מרצחים אל תוך גבולותינו. הגיעה השעה שהחשבון עם מדינה זו יסוכם ויסולק.
“מאז יום ג‘ תוקפים הסורים את יישובי הספר הצפוניים; עוד לפני כן, הרעישו מטוסים סוריים מטרות אזרחיות בחיפה, מגידו ועוד. סוריה היא המבקשת את ההתמודדות אתנו, אגב ניצול העובדה שצה“ל מרותק לגזרות אחרות, בחזית המשולשת שארגנה מצרים נגדנו. הבה ניתן להם את מבוקשם.
“יהיו שיטענו כי אל לנו ליישב את החשבון עם סוריה, כיוון שהיא במיוחד, עוד יותר ממצרים, אומצה וטופחה על ידי ברית המועצות; ואל לנו להרגיז את המעצמה הסובייטית האדירה. אך אלה הטוענים כך, מן הראוי שייזכרו, כי הסובייטים הם שנתנו ידם ותמיכתם לתוקפנות הערבית; ואין כקברניטי המדיניות הסובייטית ריאליסטים להבין כי המפסיד משחק, חייב לשלם. …יש לומר למדינות העולם, כי האזורים המפורזים, והמצב הבלתי ברור לאורך חופי הכנרת ושפך הירדן, הם מוקדי תבערה המסכנים את השלום, בכל העת. שינוי קו התיחום בינינו ובין הכוחות המזויינים של סוריה, יש בו אפוא כדי לבצר את השקט והרגיעה בחלק זה של העולם; ואם, כפי שאנו משערים, מעוניינת ברית המועצות בשלום במזרח התיכון, אין היא צריכה להתנגד להרחקת הסורים מהמקומות שמהם הם יכולים לסכן אותו לאורך ימים.
“האמצעים להשלמת המלאכה נתונים בידי צה“ל. יש להפעילם כדי ליצור עובדות גיאוגרפיות ואסטרטגיות, המאפשרות לנו לאורך ימים הגנה יעילה על חייהם ורכושם של אזרחי ישראל. המלאכה שהתחיל בה צה“ל בסיני ובגבול המזרחי עוד אינה שלמה; הבה נשלים אותה בהבסת הצבא הסורי ובעיצוב גבולות ההולמים את צרכינו ואת יחסי הכוחות שיצר הניצחון הישראלי“.
