בז‘ אלול, נחנכה עבודת פסיפס מופלאה, של האמן אריאל הירשפלד, בהיכל ארון הקודש, של בית הכנסת באבנ“י אית“ן. היצירה נתרמה לעילוי נשמת אמו המנוחה, לאה
בפתחה של שנה חדשה, עת מתכוננים בבתי הכנסת לתפילות חגי תשרי, הותקנה בהיכל של ארון הקודש, בבית הכנסת באבנ“י אית“ן, יצירת פסיפס מרהיבה שנעשתה על ידי האמן הגולני, אריאל הירשפלד . היצירה היפהפייה נוצרה באהבה לזכרה של אמו היקרה לאה רבקה הירשפלד ז“ל ונתרמה לבית הכנסת באבנ“י אית“ן, לזכרה ולעילוי נשמתה.
“זוהי גם מתנה ליום הולדתה של אמי, שחל בז‘ באלול“, מספר לי אריאל הירשפלד, אמן הפסיפס מחיספין. “אני בטוח, שהיא שם בשמים מבסוטה ומשוויצה בפני כל הנשמות הקדושות שנמצאות אתה, כפי שהייתה עושה בחייה הגשמיים“.
ספר קצת על אימא
אריאל: “אימא שלי, לאה, תמיד בלטה בנוכחותה הדומיננטית חסרת הבושה. לכולם, אמרה את אשר על לבה ודעתה. אין לי ספק, שתכונות אלה עזרו לה מאוד בהתמודדות שבגידול שלושה ילדים לא שומעים. היא ידעה ללכת עם האינטואיציות החזקות שלה ולא להיכנע לתכתיבים ולדעות נוקשות של מומחים ומטפלים למיניהם, שכלל לא האמינו בילדיה והיו פסימיים בנוגע להתפתחותם והיכולת שלכם ללמוד לדבר.
“אימא עזבה את עבודתה כמורה לגיל הרך והשקיעה את ימיה ולילותיה בלימוד שלנו, בהעשרת אוצר המילים והשפה המדוברת. יש לנו כל כך הרבה הכרת תודה לאימא האהובה שלנו“.
בני משפחת הירשפלד, מוותיקי הגולן, גרים כבר 42 שנה בחיספין. שלושה מארבעת הבנים הם בעלי לקויות שמיעה וגדלו במסגרות הרגילות בחינוך הגולני. הגננות והמורים עברו תחת שרביטה של האם, שתמיד הייתה נוכחת, מלווה, מסבירה, מאירה ומלמדת את כל אנשי החינוך כיצד “לאכול” את הילדים שלה. במקביל, היא למדה חינוך מיוחד ועבדה באופן פרטני עם ילדים, שעד היום מוקירים לה תודה וזוכרים לה חסד רב – בעיקר על זה שהאמינה בהם כל העת, לימדה אותם להרים את הראש והחדירה בהם ביטחון ואמונה. את העומס הרגשי הרב, הקשיים והתסכולים שפגשה לאורך השנים, הצליחה לפרוק באמצעות הציור.
אריאל: “אני זוכר את עצמי יושב מולה בעת שהייתה מושחת במכחול וצובעת את ציוריה בסבלנות ובצבעוניות רבה וממנה שאבתי את האהבה לצבעים וליצירה. אמי הייתה מציירת ציורים נאיביים מעולם התורה ושמה האמנותי היה ‘לאה הירושלמית‘”
אריאל: “אני זוכר את עצמי יושב מולה בעת שהייתה מושחת במכחול וצובעת את ציוריה בסבלנות ובצבעוניות רבה וממנה שאבתי את האהבה לצבעים וליצירה. אמי הייתה מציירת ציורים נאיביים מעולם התורה ושמה האמנותי היה ‘לאה הירושלמית‘. גולת הכותרת שלה כציירת הייתה הגדה אמנותית של פסח, עבת–כרס וכבדת משקל, שזיכתהאותהבפרס
של מפעל חיים והוקרה משר החינוך דאז, זבולון המר ונשיא המדינה, חיים הרצוג“.
רעיון של הסבא
המשפחה עלתה מירושלים לגולן, בעיקר בעקבות חשש של ההורים, שהילדים כבדי שמיעה והשובבים יידרסו בכביש הראשי של בית וגן, שם הם גרו. גן השעשועים היה ממש מעבר לכביש והילדים היו חוצים אותו בריצה, בלי לשמוע את המכוניות. חיספין היה אז יישוב צעיר עם כ-25 משפחות בלבד. הייתה היכרות קרובה בין התושבים, מה שהקל על ההשתלבות של הילדים בסביבה, וכמובן – המרחב הפתוח והבטוח. כך הם גדלו, בגולן, במסגרות רגילות, תחת פיקוחם ותמיכתם ההדוקה של ההורים, יוסי ולאה הירשפלד.
שלושת הבנים עשו שירות צבאי משמעותי ואף הקימו בגולן את ביתם. הבכור, אילן, עבר לבאר שבע לפני כשלוש שנים והוא איש הייטק. השני, אהודי, מתגורר באבנ“י אית“ן, איש
רב–פעלים, גבאי ומלמד לילדים, שחקן, ליצן רפואי והקים את חברת “פלפל הדרכות“, שעוסקת בהדרכות חינוכיות וחברתיות בכל הארץ.
השלישי, אריאל, מתגורר בחיספין, אמן פסיפס, יוצר לפי הזמנות, מעביר סדנאות פסיפס בכל הארץ ומארח קבוצות בביתו האמנותי והמיוחד, בתיאום מראש, כמובן. הואמציגסיפור
חיים אישי בצורה ייחודית ומרתקת.
אופיר, הבן הרביעי והצעיר מבין האחים, הוא “החריג” במשפחה. הוא היחיד ששומע… הקים את ביתו בצור יצחק, שבדרום השרון והוא דור שלישי בעסק המשפחתי שהקים שמואל אנגל ז“ל, אביה של לאה, “גלריה אנגל“, שברחוב שלומציון המלכה, בירושלים.
ישנה גם אורנה, הבת שאומצה לחיק המשפחה בהיותה בת שנתיים, ילדה בלונדינית יפת–עיניים, שגרה כיום בקריות, בהוסטל, עם חברותיה לקבוצת הדיור של בעלי צרכים מיוחדים. אורנה היא עצמאית ועובדת כסייעת בגן ילדים, אהבתה הגדולה.
בחודש נובמבר האחרון, יצאו יוסי והבנים, יחד עם חמישה נכדים, לטיול שורשים בהונגריה. בעת שהותם בניכר, התבשרו בבשורה קשה מהארץ, שלאה האם לקתה בדום לב ואושפזה בבית חולים. יוסי והבנים חזרו לארץ והספיקו לשהות לצדה, עד שנפטרה
בחודש נובמבר האחרון, יצאו יוסי והבנים, יחד עם חמישה נכדים, לטיול שורשים בהונגריה.
בעת שהותם בניכר, התבשרו בבשורה קשה מהארץ, שלאה האם לקתה בדום לב ואושפזה בבית חולים. יוסי והבנים חזרו לארץ והספיקו לשהות לצדה, עד שנפטרה.
מאיפה בא הרעיון להנציח את זכרה דווקא בבית הכנסת באבנ“י אית“ן?
אריאל: “לפני כ-20 שנה, הגיע סבי, שמואל אנגל ז“ל, בעל הגלריה, הצייר והפסל הירושלמי המכונה ‘מלאכי‘, לבית הכנסת באבנ“י אית“ן, הביט על ארון הקודש והחלונות והכריז שזה אחיד מדי ושהוא תורם ויטראז‘, לעטר את החלונות הגדולים שמסביב. בקהילה התמהמהו עם הרעיון, היו בעד, היו נגד… ואחרי חצי שנה, סבי, איש המעשים וקצר הסבלנות, החליט שנמאס לו מהשהייה וירד מהרעיון“.
20 שנה אחר כך, בחסות הקורונה והדרת רגלי המתפללים מבית הכנסת, פטירתה של אמי והרצון של המשפחה להנציח את זכרה, ברגע שעלתה באבנ“י אית“ן ההצעה המחודשת לפאר את בית הכנסת, הפעם בפסיפס, הם כבר לא התמהמהו.
בעזרת אהודי ארץ הצבי, שגר באבנ“י אית“ן וחבר בוועדת בית הכנסת, נוצר חיבור עם חברי הוועדה והקהילה במושב. ההיענות הייתה מדהימה, כל אחד תרם וסייע בשמחה כפי יכולתו, אם בייעוץ ועיצוב הפרויקט, חשמל ותאורה, פרזול, פינוקים וניקיון, עידוד ומילה טובה.
היה שיתוף רב מצד חברי הקהילה באבנ“י אית“ן, שגם הביעו את התרגשותם ושמחתם מהיצירה.
אווירת הר סיני
ספר על היצירה עצמה
אריאל: “אין מתאים מבית כנסת, מסביב לארון הקודש, ליצור את אווירת מעמד הר סיני באמצעות היצירה, מעמד, שאני כחירש, יכול לראות ולהיות שותף מלא בו, באמצעות הצבעים והדמיון“.
היצירה עטופה ב“קולות” פסיפס צבעוניים, מתעגלים וחותכים זה את זה, משולבת במראות, בברקים ובשופרות אמתיים, שנתרמו מבית היוצר של שמעון קינן. היצירה ממחישה ויזואלית את מעמד הר סיני, את הקולות שעוטפים אותו, הברקים והשופרות
היצירה עטופה ב“קולות” פסיפס צבעוניים, מתעגלים וחותכים זה את זה, משולבת במראות, בברקים ובשופרות אמתיים, שנתרמו מבית היוצר של שמעון קינן, תושב בני יהודה.
היצירה ממחישה ויזואלית את מעמד הר סיני, את הקולות שעוטפים אותו, הברקים והשופרות. האספקט הפונטי מאוד נראה לעין ומשתלב עם החוויה הוויזואלית, אליה מתווסף הודם והדרם של עמודי “יכין” ו“בועז“, הניצבים על משמרת ארון הקודש ומאירים לכול.
ערב ההשקה והזיכרון המרגש והמושקע נערך בז‘ אלול, יום ההולדת של לאה ז“ל, ברחבת בית הכנסת באבנ“י אית“ן ועל אף החום הכבד, הייתה נוכחות יפה ומרשימה. בין הבאים, נכח גם ראש המועצה האזורית, חיים רוקח, תושבי אבנ“י אית“ן, המשפחה וחברים.
יוסי הירשפלד, האב והבעל, התכבד בהסרת הלוט מעל לוח שנתלה במבואת בית הכנסת ובו הסבר על היצירה. בערב, נשאו דברים רב המושב, ארז לוי, שדיבר על השילוב של תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל, שמתבטא בפה, בראייה ובשמיעה, דברים שמובאים לידי ביטוי ביצירה. כמו כן, עלה גם רוני לוסטיג, מנהל מוזאון יהדות הונגריה בצפת וסיפר על הגילוי והבאתו המורכבת של ארון הקודש מהונגריה, על ידי אביו ושיקומו המורכב.
אריאל הירשפלד סיפר, בליווי מצגת, איך נולדה היצירה המרהיבה, על סמליותה והמסר המועבר בה, גם מנקודת מבטו, כאדם חירש ודתי. הערב לווה בניגונים של חברי המושב, בכיבוד כיד המלך ועל הפקתו והנחייתו היה אמון אהודי ארץ הצבי.
את הערב, סיכם אריאל: “הייתה לי זכות גדולה, כאמן, לעשות יצירה לזכרה ובעצם ממשיך את האמנות וזכרה בצבעוניות שכה אהבה ואתה הלכה לעולמה, כשציפורניה משוחות בלק ג‘ל, בכל צבעי הקשת“.
