ראש השנה הוא יום דין, אך איננו מבקשים בו סליחות כלל. ביום זה, הבורא דן את העולם על פי תכניותיו לשנה הבאה ודן כל אדם על פי השתלבותו בתכנית זו. לכן, בראש השנה, איננו עסוקים בבקשת סליחה, אלא בהמלכת הבורא

טור אישי לשנה החדשה – צבי בודנהיימר, מנהל מחלקת חינוך מועצה מקומית קצרין

ראש השנה הוא חג, אך חג “אחר“. מצד אחד, זהו חג – יש אוירה חגיגית, עם ארוחות משפחתיות ומצד שני, הוא יום דין… ביום כיפור, הדברים ברורים. מדובר ביום דין, שבו אנו עורכים חשבון נפש, מבקשים סליחה וצמים ואילו ראש השנה מבלבל. הוא אמנם יום הדין, אך לא אומרים בו סליחות בכלל… מהי המשמעות של ראש השנה כיום דין, אם לא מבקשים סליחה על מה שעשיתי ובכלל? והאם ניתן להתחבר אליו בתקופה כל כך שונה ומאתגרת שאנו נמצאים בתוכה, בפרט?

לפני כשלוש מאות שנה, חי חכם יהודי בשם הרמח“ל (רבי משה חיים לוצאטו) שהיה תלמיד חכם ובקי במדע, שכתב ספרים רבים, ביהדות ובמדע. באחד מספריו, “דעת תבונות“, הוא נותן לנו את העיקרון הבא: יש לבורא שתי צורות הנהגה – הנהגת משפט והנהגת מלכות וממשלה.

הנהגת משפט היא התייחסות לאדם ולעולם כמו בבית משפט – שכר ועונש. עשית טוב – תקבל טוב, לא עשית טוב… וזו ההנהגה הרגילה. אולם, אומר הרמח“ל, יש הנהגה נוספת, שרואה את הייעוד והתכלית של העולם ובה הבורא בוחן, בראש השנה, כיצד הוא רואה את העולם בסוף השנה הבאה ומתוך כך, הוא דן את העולם. כל אחד וכל דבר נבחן בשאלה – האם הוא משתלב בתכנית של הבורא בשנה הבאה ובמובן מסוים, זה לא משנה אם עשיתי טוב, או רע. השאלה היא אם אני מוכן להיות חלק מהתכנית שלו לשנה הבאה. לכן, בראש השנה, אנחנו לא עסוקים בבקשת סליחה. אנחנו עסוקים בהמלכת הבורא ולומר: אתה המלך! ואז אנחנו נבחנים בשאלה אם אני מוכן לשחרר מהרצונות שלי ולהיות חלק מתכנית, שלא אני מוביל בה כל דבר…

בשנה שאנו מסיימים, תש“ף, פרצה לחיינו מגפה של נגיף קטנטן, הקורונה. מעבר לסכנה הבריאותית, ההשפעה שלה הייתה בהזדמנות העולמית והאישית לחשיבה מחודשת על סדרי העדיפויות. לדוגמה – האם כל מה שעשיתי חייב הייתי לעשות (אירוע באולם עם מוזמנים רבים/ לנפוש ב…/ לקנות את …)? האם חלוקת הזמן שלי ואיכות הזמן היא נכונה (יחס בין זמן–בית לזמן–לעבודה, עיסוק בדברים שרציתי ולא מצאתי להם זמן…)?

לקראת ראש השנה תשא“פ, אנו מוזמנים לא רק להגיע לשינוי ממקום שנכפה עלינו, אלא ממקום של התחברות לשאיפות הפנימיות שלנו (שאיפה היא העמקת הרוח בתוך הגוף לקבלת יכולת פעולה גדולה יותר) ובתודעה הזאת, לבקש שנה נוספת ממקום עניו יותר – “הדברים אינם בידיים שלי, אני משחרר את הצורך שלי להיות בשליטה. יש מי שמנהיג את השנה הבאה, הכול, ואני נכון להיות שם“.

שנה טובה ומבורכת, שתהיה שנה מלשון חזרה (לישנות) שנזכה לעוד שנה ושנה, לשון שינוי וצמיחה.