הסיבה שנבחרת הגברים המוכשרת שלנו לא מעפילה למונדיאל היא כמובן, איך לא, פוליטית. גם נבחרת הנשים
מאת: אלונה קוטלז'
כל מה שאני יודעת על שנות ה-70' הוא מאימא שלי ומהסרט "שיער". ממה ששמעתי, זו הייתה תקופה מעניינת לחיות בה – מלחמות, חופש ודיסקו. הכול קיים גם היום, בתצורות אחרות, אבל יש שני דברים שהיו בישראל בסבנטיז ולא קרו מאז והם: 1. תשלום בלירה ישראלית. 2. הנבחרת עלתה למונדיאל.
תשמעו, אני מבינה למה בכל שנה נבחרת הגברים המוכשרת שלנו לא מעפילה לטורניר והסיבה לכך היא כמובן, איך לא, פוליטית. במשחקי המוקדמות, שנערכים לפני המונדיאל וקובעים אילו מדינות ישתתפו, מדינות ערביות מסרבות לשחק נגדנו ולכן, אנחנו נאלצים לשחק מול הנבחרות האירופיות שהן, כידוע, הטובות בעולם.
אגב, בדקתי לגבי נבחרת הנשים שלנו וגם היא לא העפילה לטורניר, מאז החל מונדיאל נשים בשנות ה-90', מאותה סיבה בדיוק. אבל היי, לפחות אין כאן שוביניזם, רק אנטישמיות ישנה וטובה. נראה שהדרך היחידה שלנו להגיע למונדיאל היא להשיג שלום במזרח התיכון, אולי כדאי שנתחיל לראות איך עושים את זה.
הדרום המקסים
אתן יודעות שבמונדיאל הקודם ירדתי לסיני בפעם הראשונה בחיי? בדיוק השתחררתי מהצבא, עברתי למרכז והייתי מובטלת. אלוהים, כמה השתנה מאז. במשחק הפתיחה של הטורניר, צפיתי ביחד עם חברות (וחבר) ויצא לנו לדבר גם על חגיגות יום הולדתי שעמד לבוא. למי שאינה זוכרת, הטורניר ב-2022 התקיים בקטאר ועקב עומסי חום נדחה לסוף נובמבר, דהיינו – יום הולדתי.
רעיון שעלה כבדיחה יצא לפועל ותוך שלושה ימים כבר ישבנו על החוף בסיני. חשבנו איך להמשיך את המסורת השנה, כי עם כמה שזו הייתה חוויה מדהימה, זה פחות מתאים לעבור למצרים כרגע. אז החלטנו לקחת דירה במצפה רמון. במקום מדבר סיני – הנגב, במקום חוף הים – בריכה, מה רע? הגענו אתמול ותנו לי לומר לכן, עם כמה שהצפון שלנו נפלא, הדרום מקסים לא פחות.
רגע לפני שנתחיל את הבישולים לשבת, אני רוצה לסיים בברכות ואיחולים לסבתא היקרה, הגברת חנה קוטלז, שהשבוע נבחרה לפרויקט שנקרא "לביאות הגולן". הפרויקט מציג נשים שהן סמל לעשייה ונתינה. נשים שיזמו, הובילו, התנדבו וחיזקו את הקהילה. אני כל כך גאה בך סבתוש, אין ספק שאת לביאה אמיתית.
שולחת לך אהבה מהדרום הרחוק, אמן תביאי את המזל לאנגליה.
שבת שלום
