סרט של דובר צה"ל מתעד את רגעי חייו האחרונים של בן-ציון הנמן הי"ד, שנפל בקרב בשכם, לפני שבוע. במהלך הפעילות המבצעית שבה נהרג, נמנע פיגוע גדול במרכז הארץ, נעצרו מחבלים ונתפסו אמצעי לחימה רבים
ביום חמישי האחרון, שחרר דובר צה"ל סרט שצולם במהלך הפעולה, שבה נהרג בן-ציון הנמן, ממושב נוב. בסרט, נראים חבריו של בן ציון לצוות, ובכלל זה בן-ציון, כשכל אחד דיבר כמה דקות אל המצלמה. מפקד חטיבת הצנחים, אל"מ הרצי לוי, יחד עם נציג של דובר צה"ל, הגישו ביום חמישי בבוקר, תקליטור של הסרט למשפחה, על מנת שיצפו בו, לפני שידורי בכלי התקשורת.
בסרט, נראה בן-ציון עם חבריו לצוות, בדרכם לפעולה שבה נהרג. במהלך הסרט, נראים החיילים כשהם מקבלים תדרוך מפיו של מפקד הצוות, לאחר שכל אחד מהם מציג את עצמו באופן אישי. התדרוך בסרט מסתיים בשירת "התקווה" ובשיר שהלוחמים נהגו לשיר ביחידה. בחלק שבו נראה בן-ציון, הוא פונה למצלמה ואומר: "אני בן ציון הנמן, ממושב נוב, ברמת הגולן. יש לי תשעה אחים ואחיות, אני לא אפרט את הגילאים. אחלה מדינה יש לנו, אחלה צבא, זאת הייתה תקופה מדהימה. שיהיה בהצלחה לכולם". מאוחר יותר, נראה בן-ציון שוב, הפעם כבר במהלך הקרב, דקות ספורות לפני שנפגע ונפל.
חבריו של בן-ציון לצוות, שהגיעו לנחם את המשפחה האבלה, ספרו להוריו ואחיו כי התיעוד בסרט משקף מסורת הקיימת ביחידה, שבה בכל פעם בדרך לפעולה, אחד מהלוחמים מציג ומספר על עצמו ועל משפחתו, אומר כמה מילים על ציונות ולאחר מכן שרים את המנון המדינה. הפעולה שבה נהרג בן-ציון הייתה אמורה להיות הפעילות האחרונה שלו לפני השחרור. זאת גם הסיבה שבגללה הפעם דברו בדרך לפעילות כל הלוחמים, כמו גם נוכחותה של המצלמה שתיעדה את הדברים.
הוריו של בן-ציון התרגשו לקבל בין כל מכתבי הניחומים שהגיעו לבית המשפחה ולמושב, גם מכתב ממשפחת ויזל, שבנה משה, נהרג ביום האחרון של מלחמת ששת הימים בגולן ושהאנדרטה ופינת ההנצחה לזכרו עומדים בצומת הכניסה לנוב. משה ויזל היה לוחם סיירת הצנחנים במילואים, אותה יחידה שבה שירת בן-ציון. משה ויזל השתתף בשחרור ירושלים והכותל ועם סיום הקרבות בירושלים, הופנה עם חבריו לחזית רמת הגולן, בה נפל. אחיו של משה, יעקב ויזל, המתגורר בקיבוץ דפנה, כתב להורים כי כמו אחיו שלחם בסיירת הצנחנים, כך גם בן-ציון ממשיך מסורת של יחידה שתמיד הייתה בחוד החנית.
"אין אנו מכירים אתכם משפחת הנמן", כותב ויזל, "אולם אנו מכירים את מושב נוב וחלק מאנשיו המסורים והנהדרים, ואני בטוח כי רוחו של מקום זה ליוותה את בן-ציון, באשר הלך. להרגשה זו של אובדן נורא וקטיעת מסלול חיים באחת של אדם צעיר, אין נחמה. למכאוב זה אין מזור. עם כל הכאב, אנו יודעים כי תנצרו את זכרו היקר של בן-ציון. מי כמונו יודעים את הרגשת הכאב והצער, בנפול בנים בשדה המערכה".
