אחרי תקופה ארוכה של מלחמה, מתיחות ביטחונית וחוסר ודאות, החזרה למסגרות אינה מתרחשת ברגע אחד. סקר שערך "הדספייס" בקרב בני נוער וצעירים בצפון מגלה כי רובם עדיין מתמודדים עם עייפות, לחץ וחוסר ודאות
שנת הלימודים כבר החלה. התיקים חזרו למסדרון, השעון המעורר שוב מצלצל והמערכת השבועית נתלתה על המקרר. כלפי חוץ, נדמה שהשגרה חזרה, אבל עבור ילדים ובני נוער רבים בגולן ובצפון, החזרה למסגרות אינה בהכרח חזרה לשגרה, כפי שהכירו אותה.
בשנים האחרונות, הם חיו בתוך מציאות ביטחונית מתוחה, אזעקות ושיבושים חוזרים בשגרת החיים והלימודים. גם בתקופות שקטות יותר, חוסר הוודאות נשאר ברקע: האם השקט יישמר? האם התוכניות יתקיימו? והאם שוב יהיה צורך לשנות במהירות את סדר היום? זוהי מציאות שדורשת מבני הנוער להסתגל שוב ושוב.
כעת, מצופה מהם להתארגן מחדש, לעמוד בזמנים, ללמוד, להשתלב חברתית ולחזור לתפקד. אולם הגוף והנפש לא תמיד נעים בקצב של לוח השנה ולא תמיד מצליחים לעבור באחת מדריכות ומחוסר ודאות לתחושת ביטחון ויציבות.
סקר "חושבים את הצפון", שערך "הדספייס", מבית עמותת "אנוש", בקרב 144 בני נוער וצעירים בצפון וביישובי קו העימות, ממחיש עד כמה ההתמודדות עדיין נוכחת. 85% מהמשיבים ציינו כי התקופה האחרונה מקשה עליהם במידה בינונית ומעלה. 59% דיווחו על עייפות, 58% על לחץ ו-55% על חוסר ודאות.
"אנחנו פוגשים בני נוער שרוצים מאוד לחזור לשגרה ולהרגיש שוב כמו כולם, אבל מגלים שזה לא תמיד פשוט", מספרת מנהלת מרכז "הדספייס" גליל-גולן, סיוון רוטנברג ויינר. "יש מי שחזרו לבית הספר, פוגשים חברים ואפילו נראים מתפקדים היטב, ובכל זאת חווים בפנים מתח, עייפות, או תחושה שהקרקע עדיין אינה יציבה. חשוב שלא נפרש את הקושי כחוסר רצון, או כחוסר מאמץ. לעתים, זו תגובה טבעית לתקופה ממושכת שבה המציאות הייתה רחוקה מלהיות יציבה".
לא כל קושי נראה כמו מצוקה
עם תחילת השנה, מופעלים מחדש לחצים מוכרים: עומס לימודי, השתלבות חברתית, מעבר לכיתה, או לבית ספר חדש, ציפיות להישגים ושאלות של שייכות. אצל בני הנוער בגולן ובצפון, מצטרפים לכך גם המתח שהצטבר בתקופה האחרונה והחשש מפני שינוי נוסף במציאות.
הקושי לא תמיד מופיע בצורה ברורה. לעתים נראה הסתגרות, עצבנות, קושי לקום בבוקר, עייפות חריגה, ירידה בריכוז, או הימנעות מהגעה לבית הספר. במקרים אחרים, נראה דווקא תפקוד מלא, שבצדו דריכות, לחץ, או מאמץ גדול מאוד להחזיק את הכול.
גם כשההורים מרגישים שמשהו השתנה, לא תמיד בני הנוער ישתפו בכך מיוזמתם. לפי הסקר, 30% מהמשיבים אינם פונים לאיש כאשר קשה להם. חלקם סיפרו שהם אינם רוצים להעמיס על הוריהם ואחרים אמרו שהם כבר רגילים להתמודד לבד.
"השתיקה לא בהכרח אומרת שהכול בסדר", מדגישה רוטנברג ויינר. "לפעמים, בני הנוער מנסים להגן על ההורים, חוששים להדאיג אותם, או מרגישים שאין להם מילים מדויקות להסביר מה עובר עליהם. לכן האחריות לפתוח את הדלת לשיחה היא שלנו, המבוגרים – בעדינות, בלי חקירה ובלי לחץ".
לפתוח שיחה בלי להלחיץ
לא תמיד צריך לקיים "שיחה רצינית" ומתוכננת. לעתים, דווקא רגע קטן בדרך לבית הספר, בזמן נסיעה, או תוך כדי הכנת ארוחת ערב, מאפשר לדבר באופן טבעי יותר.
אפשר להתחיל מתיאור פשוט של מה שאנחנו רואים: "שמתי לב שקשה לך לקום בבקרים לאחרונה", "נראה שאת חוזרת מותשת מבית הספר", או "אני מרגיש שמשהו קצת השתנה". אחר כך, אפשר לשאול: "איך החזרה מרגישה לך?", או "מה הכי קשה לך כרגע בתוך היום?"
חשוב לא למהר לשכנע שהכול בסדר, להשוות לאחרים, או להציע פתרון לפני שהבנו את הקושי. משפטים כמו "כולם עוברים את זה", "אבל דווקא חיכית לחזור", או "צריך פשוט להיכנס לשגרה", נאמרים בדרך כלל מתוך רצון לעודד, אך עלולים לגרום לבני הנוער להרגיש שלא באמת מבינים אותם.
במקום זאת, אפשר לומר: "זה נשמע באמת מעייף", "אני מבינה שלחזור ללימודים לא אומר שהכול מיד מרגיש רגיל", או "אנחנו לא חייבים לפתור הכול עכשיו, אבל אני כאן אתך".
לא חייבים לחזור לכול בבת אחתֵ
בתקופות של הסתגלות, גם צעדים קטנים יכולים להיות משמעותיים. כדאי לעזור לבני הנוער לבנות מחדש עוגנים קבועים: שעות שינה סבירות, ארוחות מסודרות, פעילות גופנית, זמן עם חברים וזמן פנוי שאינו מוקדש רק למסכים, או ללימודים.
אפשר גם לברר יחד מה עשוי להקל עליהם בתוך המסגרת: קשר עם המחנכת, או היועצת, התאמה זמנית של העומס, מקום שקט במהלך היום, או חזרה הדרגתית לפעילות חברתית. המטרה אינה לוותר על המסגרת, אלא ליצור תנאים שיאפשרו לחזור אליה באופן שאפשר להחזיק לאורך זמן.
"ילדים ובני נוער לא תמיד זקוקים לעוד דרישה 'לחזור לעצמם'", אומרת רוטנברג ויינר. "הם זקוקים לכך שנכיר במציאות שבתוכה הם חיים, שנאפשר להם זמן להסתגל ושנזכיר להם שגם בקושי הם אינם לבד. חזרה לשגרה היא תהליך, לא מתג שמדליקים".
מתי כדאי לפנות להתייעצות?
תקופת הסתגלות בתחילת שנת הלימודים היא טבעית, אבל כאשר הקושי נמשך, מתעצם, או פוגע באופן משמעותי בשינה, בלימודים, בקשרים החברתיים, או בתפקוד היום-יומי, כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי. חשוב במיוחד לפנות כאשר מופיעים הסתגרות חריגה, הימנעות ממושכת מהמסגרת, תחושת חוסר תקווה, או אמירות המעוררות דאגה.
לא צריך להמתין עד שהמצב יחמיר וגם לא צריך לדעת מראש בדיוק איזה מענה דרוש. לעתים, שיחת התייעצות ראשונית יכולה לעזור להורים ולבני הנוער להבין מה קורה ומה עשוי לסייע.
מרכז "הדספייס" גליל-גולן, מבית עמותת "אנוש", מעניק לבני נוער ולצעירים בגילי 10-25 תמיכה וטיפול רגשי ממוקד, לצד ייעוץ והדרכה להורים.
השירות ניתן ללא תשלום וללא צורך בהפניה.
