הפעם, אנחנו עם ד”ר עודד כהן, איש עדין אבל נחוש שמוביל מלחמת חורמה כבר לא מעט שנים… מול עצים. לא,
לא כל העצים, רק המינים הפולשים
נתחיל בהתחלה. עודד הוא בן חמישים ומתגורר עם משפחתו במבוא חמה. נשוי לאלינור ואבא לאביב (17) ולשני (12). נולד וגדל ברמת גן. בזמנו הפנוי, אוהב לבלות עם חברים ולרכוב על אופנוע, שמשמש אותו גם בעבודתו בשטח.
את האתוס הציוני אפשר לנסח כך: נלבישך שלמת בטון וירק. הצבע המועדף הוא הירוק, אנחנו אוהבים להתגאות בכך שבימינו יש בארץ יותר עצים מאשר עם הקמת המדינה, למרות הפיתוח הרב. אז, ירוק זה יפה, אבל יש לו גם צד אפור (ולא כי עברו 75 שנה). נשמע תמוה? לעודד הסברים.
עודד: “למדתי לתואר שני במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בר-אילן והתיזה שלי הייתה בנושא של שינויים בכסות הצומח על הדיונות של מישור החוף, במחצית השנייה של המאה העשרים. ממצאי התיזה הראו שהדיונות, שהיו זהובות וחשופות כמו המדבר עד קום המדינה,
(בגלל רעייה אינטנסיבית של עדרי התושבים הערבים) הלכו והתכסו צמחייה ירוקה ובתוך זה, גם בצמחים פולשים, שאינם שייכים לארץ”.
אמרת עודד כהן, אמרת צמחים פולשים! צמח פולש הוא צמח שהובא מארץ אחרת למטרות נוי, תעשייה, חקלאות. ראה כי טוב והחל להתפשט גם ללא מגע יד אדם. ומה הבעיה בזה? מה רע כל כך שהחול הלוהט והמתעופף ברוח יכוסה בעלווה ירוקה?
“ההתפשטות של הצמחים הפולשים מלווה בשינויים במבנה ובתפקוד של המערכות האקולוגיות, תהליך שמוביל לפגיעה במגוון הביולוגי ולהכחדת מינים מקומיים. עבודת הדוקטורט שלי התמקדה באקולוגיה ובהפצה של הזרעים של הצמחים הפולשים, בהנחייתם של פרופסור יוסי ריוב, מהפקולטה לחקלאות ופרופסור פועה בר, מאוניברסיטת בן גוריון. סיימתי את לימודי הדוקטורט, בשנת 2006. מאז ועד היום, אני עוסק במחקרים תיאורטיים ויישומיים בתחום של צמחים פולשים”.
כאן חייבים להעיר שמלחמתו של עודד בצמחים פולשים היא סלקטיבית. אין כאן מסע צלב נגד כל צמח ש”עשה עלייה”.
“צריך להבדיל בין כאלו שעליהם איבדנו שליטה והם תופסים כל חלקה טובה, לבין כאלו שאומנם הגיעו מארצות הים, אבל לרוב חיים במקומות אליהם הביאו אותם ולא מתפשטים על שטחים נרחבים”.
בעבר, עסקת לא מעט בסוגיית האיקליפטוס, שהוא לדעתך מין שאינו מסכן את הצומח הטבעי, ובשיטות שונות להדברת השיטה-הכחלחלה, עץ היוצר חורשות סבוכות בכל רחבי הארץ (גילוי נאות – על עבודותיו אלו של עודד, כבר נכתב בעבר מעל דפי “שישי בגולן”). דוגמא לפרויקט כזה הוא נחל יששכר.
מספר עודד: “שיקום נחל יששכר הוא מיזם מעניין שהלהיב אותי ואני מאוד גאה בו. במקרה זה, הפולש הוא פרקינסוניה שיכנית, עץ ממוצא אמריקני, המתפשט בארץ בקצב מהיר ובהיקף גדול. כתמים גדולים של צמח זה נראים בעמקי הצפון. הצמח הפולש ניטע כנראה לנוי ביישוב מולדת והחל להתפשט לאורך נחל יששכר מהמעלה ועד למורד, בואך כביש 90. רשות הטבע והגנים, בשיתוף עם רשות ניקוז ירדן דרומי, החליטו לשקם את בית הגידול ובשנת 2017, החלו עבודות השיקום בנחל. נכון להיום, לאחר סילוק הצמח הפולש מבית הגידול, צמחיית הנחל משגשגת והנוף הנגלה משובב את הנפש. אין יותר מספק מאשר להיות שותף לעשייה של הגנת הסביבה ולראות איך הטבע משתקם ביתר שאת.
“לא פחות מרגש לחקור ולגלות את נפלאות הבריאה. דמיינו לכם, דו-חיים, אבל בעולם הצמחים. בשנים האחרונות, התרבו הדיווחים על פלישה של טטרקליניס מפריק בשטחים הפתוחים. טטרקליניס מפריק הוא מין עץ ברושי, הגדל באופן טבעי במערב הים התיכון והוא ניטע בארץ בהיקף נרחב. העץ הזה גדל לאט ומתבגר לאט, ואף אחד לא דמיין לעצמו, שזה עלול להיות פולש בישראל. לא זו בלבד, אלא שהעץ נכלל ברשימת המינים בסכנת הכחדה בתחום תפוצתו הטבעי, משמע ‘בקושי חי’, אז מדוע שיהיה פולש? למרבה ההפתעה, סקרי שדה שעשינו הראו שדווקא בסביבתו החדשה בישראל, העץ מתרבה ומתפשט ללא עזרת האדם. השאלה, איך מי שהיה ידוע כ’דג רקק’ בסביבתו הטבעית הפך ל’ראש ארגון פשיעה’ בסביבתו החדשה היא שאלה מרתקת. מסתבר, שעץ זה מצליח להתאים את עצמו ליובש ולהצללה בו-זמנית, שתי תכונות שלכאורה סותרות האחת את השנייה, ממש כמו דו-חיים המותאמים בו-זמנית למים וליבשה. המשמעות היא שלא כמו הצמחים הפולשים האחרים, שגדלים בדרך כלל במקומות מופרים, ששם נפגעה תכסית הצומח, העץ הזה מצליח להתרבות ולגדול גם ללא הפרעה בפני השטח. בדרכו שלו, יחיד ומיוחד בין רבים, מצליח הטטרקליניס המפריק לשרוד ולהתרבות בתוך הסבך הצפוף של הצמחייה הים-תיכונית בישראל”.
לסיום, מה הם שלושת הדברים שגורמים לך להרגיש גאווה וסיפוק בעשייה?
“מקוריות וחדשנות – המעבדה לצמחים פולשים ב’מכון שמיר למחקר’ היא הראשונה מסוגה בארץ, עוסקת בתחום חדש יחסית בעולם ומובילה אותו בישראל.
“יישומיות – המעבדה מקדמת מיזמים לשמירת טבע, הלכה למעשה ומייצרת מידע כמותי קריטי לקבלת החלטות בניהול שטחים פתוחים, ביחד עם קק”ל, רט”ג וארגונים נוספים.
“חברות – מימין ומשמאל, ‘מכון שמיר למחקר’ כולל חוקרות וחוקרים מכל צבעי הקשת, שעובדים יחד כתף אל כתף, באחדות, ברעות ובאחווה, לשיפור רווחת החיים של האנושות, בכלל ושל אוכלוסיית הגולן, בפרט”.
כששאלנו את עודד מהם החלומות והיעדים העתידיים הוא בחר לפלוש לרגע גם לשדות אחרים.
“החלום המקצועי שלי, להקמת מעבדה משגשגת בתחום הצמחים הפולשים, כבר קורם עור וגידים; מה עוד נשאר לאחל? שהלכידות והאחווה בין הצוותים הפועלים ב’מכון שמיר למחקר’, תהיה נחלת הכלל. ש’יפרוש עלינו סוכת שלומו’, יאחה ויאחד בין כל השבטים והפלגים בישראל”.
במילים אחרות – שנצליח לראות את היער המשותף גם בתוך ריבוי העצים השונים.
