היא קמה כל יום ב-5:30, גם בשישי ושבת, בכל זאת, בת של. קוראת המון ספרים ואומרת שהמתנה הגדולה של השבת זה הזמן עם הילדים. האורחת שלי לשבת היא ד”ר חגית רודריגז גארסיא
קצת על עצמך; משפחה, ילדים
“ד”ר חגית רודריגז גארסיא, בת 40. אימא לנעמה (15) יונתן (13) ינון (10.5) והלל (6) המקסימים”.
מגורים:
“כששואלים אני תמיד אומרת שאני תוצרת הגולן. הוריי, מוטי ואורה דויטש, הם ממקימי מושב יונתן. כשהייתי בת חמש, עברנו למושב נוב ושם גדלתי ואני גרה עד היום. אחרי שהתחתנתי, גרנו בקיבוץ עין צורים, בהתחלה כחלק מישיבת ‘אור עציון’ ואחר כך, מישיבת הקיבוץ הדתי.
“בהמשך, בעקבות לימודי תואר שני ודוקטורט, הדרמנו עוד יותר – עד לבאר שבע. בשלב כלשהו, הייתה החלטה לעצור קצת את מירוץ החיים ולתת למדינה. טסנו כשליחי הסוכנות היהודית לבולטימור, לבית ספר שנקרא ‘בית תפילה’. היינו שם שנתיים מרתקות ומעשירות, במהלכן גם טיילתי מלא וגם קיבלתי תעודת שליחה מצטיינת. בכל הנדודים והעשייה, המשכתי לעסוק במחקר שלי והיה ברור לי שחוזרים להשתקע במקום שהוא הבית – ברמת הגולן”.
“הארוחות מלוות בהומור המשפחתי שלנו ובטקסים קטנים שחוזרים על עצמם כל שבת – ב’אשת חיל’, למשל, הלל נכנס קבוע מתחת לשולחן ועושה קול שני שהוא המציא ואנחנו נקרעים מצחוק. זה זמן לשיחות משחקים וכן, גם מריבות, לפעמים”
עיסוק:
“עובדת סוציאלית רפואית בשירותי בריאות ‘כללית’ (כן, יש מקצוע כזה) וגם עוסקת בטיפול, סדנאות והרצאות בתחום המיניות.
“בקופה, אני מטפלת באנשים החווים קושי רגשי על רקע רפואי. זה כולל סיוע במיצוי זכויות, תמיכה וליווי של אנשים עם מחלות כרוניות (כמו סוכרת) או סופניות (כמו סרטן) וגם תמיכה וליווי בהקשר של מעגל החיים הנשי: נשים המתמודדות עם טיפולי פוריות, היריון בסיכון, נשים אחרי לידה ונשים בגיל מעבר. הדוקטורט שלי, שנכתב על החוויה הפנימית של טהרת המשפחה, בקרב נשים דתיות לאומיות מדורות שונים, לימד אותי הרבה וכשסיימתי אותו, לקחתי אתי את הידע התיאורטי ואת הניסיון הטיפולי בשטח ולמדתי טיפול מיני באוניברסיטת בר אילן.
“גיליתי שא/נשים דוחקים לעתים את נושא המיניות לתחתית סדר העדיפויות שלהם ומתייחסים אליה כאל לוקסוס – וחבל. הבנתי כמה אני רוצה לעזור לנשים למצוא את עצמן בכל תחומי החיים וביחוד בתחום הזה ומאז, אני פועלת למטרה הזו בשני מישורים מרכזיים:
“המישור הראשון הוא פיתוח של הרצאות בתחום המיניות בכדי לחשוף, לנרמל ולהעלות למודעות את חשיבות הנושא. ההרצאות שלי, למרות הנושא הטעון, הן לא מביכות ומשלבות מחקרים אקדמיים, עם קלילות והומור. למשל, בהרצאה על אוכל ומיניות, אני מביאה עובדות ומפריכה מיתוסים שקשורים לחמשת החושים והכול מנקודת מבט של מיינדפולנס (קשיבות) וחיבור גוף נפש. או, לדוגמה, בהרצאה על ‘טהרת המשפחה והמעבר לגיל המעבר’, אני משלבת סרטונים ובדיחות שעוזרים להעביר את המסר לנשים, שגם אם ההורמונים משתוללים בגיל הזה, הן נורמליות לחלוטין וזה שלב שאפשר לעבור אותו עם הסטייט-אוף-מיינד המתאים. ההרצאה הזו מותאמת גם לקהל של זוגות, כי חשוב בעיניי שגברים ישמעו וידעו לתמוך.
“המישור השני יוצא לפועל בימים אלו ומאוד מאוד מרגש אותי, כי זה צעד גדול ומשמעותי. פתחתי ממש פה בגולן קליניקה לייעוץ וטיפול מיני לפרטים וזוגות. הקליניקה מאפשרת מגע בלתי אמצעי. אחד על אחד, לדבר ולעבור תהליך מעשיר ומצמיח”.
איך נראה יום שישי שלך?
“השעון הביולוגי שלי (בכל זאת בת של רפתנים) מעיר אותי תמיד ב-5:30 בבוקר. אני חייבת להתחיל את הבוקר עם קפה ואז, אני מנקה את הבית לשבת ונוסעת לקצרין. התחנה הראשונה היא תמיד הספרייה. שם, אנדריי הספרן מחכה לי עם ערמת ספרים לשבת. אני עושה קניות וחוזרת הביתה לסיים את כל ההתארגנות.
“בשבתות שהילדים אצלי, אני משקיעה בבישולים. מנסה להכין, או לקנות, לכל אחד את מה שהוא אוהב, כדי שתהיה לנו שבת משפחתית ועוטפת. בדרך כלל, זה כמה מנות מרק, עוף, אורז, אפונה, קינוח, עוגה שווה ותמיד גם משהו טעים לנעמה, שהיא צמחונית, אבל אנחנו אוהבים ומכבדים אותה בכל זאת ;). פינוק אמתי לכולנו זו ארוחת שבת אחת קבועה, שאנחנו אוכלים אצל סבא וסבתא בכיף גדול”.
סבתא ז’וז’י
איך נראה שולחן השבת שלכם?
חגית: “אני מנסה שהשולחן יהיה ערוך כבר בשישי בבוקר – מפה לבנה, כיסוי לחלות וגביע. זה עושה אווירה שבתית ומכניס אותי לאנרגיות טובות.
“בהדלקת נרות, אני מדליקה גם נר שבועי, שדולק לאורך כל השבוע. בארוחה עצמה, כשאני עושה ‘המוציא’, אני מושיטה לכל ילד את החלה ומברכת אותו במקביל, בקטע מבִּרכת הבנים.
“הארוחות מלוות בהומור המשפחתי שלנו ובטקסים קטנים שחוזרים על עצמם כל שבת – ב’אשת חיל’, למשל, הלל נכנס קבוע מתחת לשולחן ועושה קול שני שהוא המציא ואנחנו נקרעים מצחוק.
“זה זמן לשיחות משחקים וכן, גם מריבות, לפעמים”.
זיכרון ילדות משבת?
“כשאימא שלי הייתה מדליקה נרות, היא לא הייתה מתחילה עד שכולנו, כל המשפחה, הינו עומדים סביבה ורק אז הייתה מדליקה ומברכת. אני זוכרת את זה כרגע מחבר, משפחתי ומרגש. כזה שנשאר אתך לכל החיים, אז גם אני נוהגת כמוה ומקפידה שהילדים יהיו סביבי, כשאני מדליקה נרות, רצוי כשהם כבר מוכנים לשבת. אז אני מחלקת לכל אחד ‘ממתק של שבת’ צנוע, עם נשיקה וחיבוק ארוך ואנחנו הולכים יחד לבית הכנסת”.
ספרים/עיתונים בשבת?
“ברור שספרים… והרבה. אני קוראת הכול. משתדלת לא לקרוא דברים שקשורים למחקר, או לעבודה ולהתנתק לגמרי, כי בכל זאת שבת, אבל לפעמים, זה כל כך מעניין, שזה גם כלול אצלי ב’עונג שבת'”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“גם בשבת, השעון הביולוגי שלי מצלצל מוקדם. לפעמים, זה זמן שלי לבד עם ספר ולפעמים, יוצא שאחד הילדים משכים אתי וזה נחמד לשבת ולקשקש בנחת. אני עם הקפה והוא עם ‘שוקואימא’. מבחינתי, המתנה הגדולה של השבת זה הזמן עם הילדים, בגלל שחצי שבוע הם אצל אבא שלהם, שבתות משותפות הן חגיגה גדולה”.
מאכל אהוב במיוחד?
“האמת שהמאכל האהוב עליי הוא… קפה, בוקר, ערב ובין לבין”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“סבתא שלי, סבתא ז’וז’י, היא אחת הדמויות הכי משמעותיות בחיים שלי, מאז שאני ילדה ועד היום.
“למרות שהיא לא מבינה מה יש לי לעשות בתחום שלי, כי ‘למה בכלל להתעסק בזה?’, היא תמיד תומכת ומחבקת וגאה בי וזה נהדר להרגיש שיש אדם שאת כל כך מעריכה, שאוהב אותך ומאמין בך לא משנה מה.
“בגלל שסבתא עברה את השואה כילדה, לא עשו לה יום הולדת כמו שצריך. אז כל שנה, בינואר, אנחנו מתארגנים, כל הנכדים, וחוגגים לה. בשיחות שלנו, אני מציעה לה לבוא לגור לידי בנוב, אבל היא, שמתקרבת לגיל 84, פעילה וחרוצה כמו שאני בחיים לא אהיה ואין על מה לדבר כרגע.
“סבתא היא אלמנה כבר 14 שנים, שזה לא פשוט בכלל. אני חושבת שהיא תמיד איפה שהוא בתת-מודע שלי, כשאני מעבירה למועדוני ותיקים את ההרצאה שלי על ‘גמישות מחשבתית בגיל הבינה’, שעוסקת בזוגיות ואינטימיות בגיל השלישי. אני מקווה ומתפללת בשבילה, שיהיו לה את כל האושר והנחת שמגיעים לה”.
בשעות הפנאי מה עושה?
“אני אוהבת לטייל. בכל עונה ובכל מזג אוויר.
“אחת לכמה זמן, הגוף שלי מתחיל לזמזם ואז אני מארגנת לטיול קבוצת חברים קבועה.
כל פעם למקום אחר. לאחרונה, ‘עשינו’ את נחל כזיב והיה מדהים, למרות הגשם והרוח”.
מה לא יודעים עליך?
“תקופה ארוכה רציתי מאוד להכניס את הרגל למים ולפתוח קליניקה. ליישם את מה שלמדתי לאורך שנים רבות כל כך, אבל החששות עצרו אותי. הייתי צריכה הרבה אומץ ותעוזה (ותמיכה מחברים ומשפחה) כדי להתחיל. הקליניקה שנפתחה וההרצאות שאני מעבירה – זה מרגיש ממש כמו חלום שהתגשם”.
מהו החלום שלך?
“שאראלה ממפעל הפיס תתקשר.
“האמת היא שהעיקר הוא שהילדים יהיו בריאים ושמחים והחיים יזרמו לטובה, לאן שהם אמורים לזרום. בנחת ובאושר”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“הגולן זה הבית. אני לא רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר. אחת לכמה זמן, אני נוסעת לעיר הגדולה ונושמת אוויר של קניונים, אבל החזרה הביתה היא תמיד חזרה לעצמי.
להליכה ברגליים יחפות, לירוק בעיניים ולנוף של הבית”.
