אייל אבן צור התחיל את דרכו כסאונדמן, הגיע להישגים ועבד באלבומיהם של "משינה", פורטיס, סחרוף, "כנסיית השכל", "איפה הילד" ועוד. תוך כדי ובהמשך, הקים את להקת "נעליים" שהוציאה דיסק אחד ממש טוב והפיק מוזיקלית אלבומים לאלישע בנאי, מוניקה סקס ופורטיס. אם לקצר רשימה ארוכה, זהו איש עם אצבעות עמוק בתעשיית המוזיקה הישראלית ואח שלו הוא שחר אבן צור מ"מוניקה סקס".
לפני שש שנים הוציא אבן צור אלבום בכורה, "לב1". עכשיו – השני.
אבן צור כותב ושר רוק-קל, שמספר סיפורים על חייו, בלי יותר מדי בעיטות מחאה. יש לו קול מצוין, מלא ובעל מנעד שמאפשר לו תנועה חופשית מצלילים נמוכים לגבוהים מאוד. הטקסטים שלו חכמים מאוד ונדמה לי שהוא הכי קרוב לכתוב "שירה יום-יומית". לא מצאתי משפט מטומטם אחד בכל עשרת השירים ואתם יודעים שאני מחפש.
אהבתי את "ארגזים", שיר כל כך סחרופי, שרצתי מהר לרשימת הקרדיטים כדי לראות אם ברי שותף פה. לא שותף, אבל ההשפעה ניכרת. אהבתי את שיר הנושא, בו הוא מחפש את החירות (הכלכלית? הנפשית?), יודע שזה תהליך ארוך ושלא פעם חוזרים בו לנקודת ההתחלה. אהבתי את הרעיון שלו ב"ללמוד לריב" – הוא משכנע אותה ללמוד לריב לפני שמשהו באמת יגרום לריב ביניהם, כדי להיות מוכנים.
בקיצור, אהבתי.
