בפרשת "לך לך" – מסע הניסיונות מתחיל. "לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" – שלוש מילים פשוטות, שמסמנות את תחילתו של מסע הניסיונות הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית
אברהם אבינו, בן שבעים וחמש, מקבל הוראה לעזוב את כל מה שמוכר לו – ארצו, מולדתו, בית אביו – ולצאת אל "הארץ אשר אראך".
אנחנו, אלפי שנים אחר כך, עדיין שואלים: מדוע? מדוע הקב"ה בוחר דווקא בדרך הזו? מדוע לא לגלות את עצמו לאברהם בכבודו ובעצמו, להעניק לו את הברכה וההבטחה – ולסיים?
מדוע צריך את מסע הניסיונות הזה?
התשובה מתחילה כאן, בפרשת "לך לך", אך תושלם רק בשבוע הבא, כשנגיע לשיאו של המסע – בהר המוריה.
הניסיון הראשון – לעזוב את הבית
ב"שמונה פרקים", הרמב"ם מסביר כי ניסיון אינו בחינה שנועדה לבדוק מה יעשה האדם, שהרי הקב"ה יודע מראש את תוצאתה, אלא דרך להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות החבויים באדם. זהו מסע של צמיחה רוחנית.
כשאברהם מצוּוה "לך לך", הוא לא רק עוזב מקום גיאוגרפי. המפרשים מדגישים את הסדר המדויק:
"מארצך" – המעגל הרחב,
"וממולדתך" – המעגל הקרוב יותר,
"ומבית אביך" – המעגל הצמוד ביותר.
ככל שמתקרבים למרכז – הפרידה קשה יותר.
רש"י מפרש: "לנחת רוחך ולטובתך" – לך לך, למען עצמך.
אבל האם באמת מדובר ב"למען עצמך" כשאתה מוותר על הכול?
הספורנו מוסיף ומבאר: הניסיון הוא להראות לאדם את מה שכבר טמון בו. אברהם נדרש לגלות את הכוח לעקור את שורשיו ולצמוח במקום חדש.
הניסיון השני – הרעב בארץ
"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" – מיד כשהוא מגיע אל הארץ המובטחת, פורצת בה בצורת.
ההבטחה האלוקית נראית לפתע כמו אירוניה צורבת.
רש"י מביא את דברי המדרש: "למה נענש אברהם? שלא היה לו להסתפק בארץ ישראל, אף בשעת רעב".
אך האם זו באמת ביקורת? הרי חז"ל מונים את הירידה למצרים כאחד מעשרת הניסיונות. משמע – גם ההחלטה לרדת למצרים היא עצמה ניסיון.
כאן אנו מגלים דבר עמוק: הניסיון אינו רק בסבל, אלא גם בבחירה.
האם להישאר ולסמוך על ההבטחה גם כשהמציאות הפוכה – או לפעול בדרך הטבע ולרדת למצרים?
הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל מסביר כי זהו ניסיון כפול: ניסיון האמונה מול המציאות וניסיון ההכרעה מתוך אמונה. לא תמיד הדרך הנכונה היא הברורה. לפעמים, הירידה עצמה היא הכנה לעלייה.
הניסיון השלישי – שרה במצרים
אז בא ניסיון קשה אף יותר – איום ישיר על טוהר הבית. אברהם נאלץ להציג את שרה כאחותו והיא נלקחת אל ארמון פרעה. מפרשים רבים תמהים על המעשה הזה. האם פחד? האם חטא?
הרמב"ן מציע הבנה עמוקה: אברהם בטח בה' שישמור על שרה. הניסיון לא היה בפחד, אלא בנכונות לשים את עצמו במצב שבו רק נס יכול להציל. זוהי אותה נקודה שתלווה אותנו עד העקדה – אמון מוחלט בה', גם כשהמציאות נראית חסרת תקווה.
הבחינה שאינה בחינה
מסופר על רבי זושא מאניפולי, שנשאל: "רבי, למה הקב"ה צריך לנסות את האדם, הרי הוא יודע מראש מה תהיה התוצאה?"
רבי זושא חייך ואמר: "בואו אתי".
הוא הוביל את תלמידיו לנהר ושאל אחד מהם: "אתה יודע לשחות?"
"כן, רבי", השיב.
"יפה", אמר רבי זושא, "אבל האם שחית בזרם החזק הזה?"
כשענה התלמיד בשלילה, אמר לו הרבי: "אם כך – האם אתה באמת יודע לשחות? ידיעה שלא נבחנה במציאות היא כאוצר נעול. הניסיון אינו כדי שהקב"ה יידע – אלא כדי שאתה תדע. כדי שתכיר את הכוחות שבתוכך".
הניסיון הרביעי – המלחמה עם המלכים
לאחר הניסיונות האישיים והמשפחתיים מגיע ניסיון ציבורי – המלחמה.
לוט, אחיינו של אברהם, נשבה במלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה.
אברהם יכול היה לומר: "זה לא ענייני – הוא בחר בסדום, שיתמודד".
אך הוא בוחר אחרת. הוא מגייס את 318 אנשי ביתו ויוצא למלחמה.
זהו ניסיון של אחריות ואכפתיות, של נכונות לסכן את עצמך למען האחר.
התוצאה – ניצחון פלאי: "ויחלק עליהם לילה".
הרמב"ן מציין פרט מרתק – אברהם מסרב לקחת שלל: "אם מחוט ועד שרוך נעל – ולא אקח".
הניסיון כאן איננו רק בלחימה, אלא גם במה שעושים אחרי הניצחון. האם אתה נאמן לעצמך, גם כשהצלחה פותחת דלתות של פיתוי?
הניסיון החמישי – ברית בין הבתרים
לאחר הניצחון, מגיע ניסיון מסוג אחר – ניסיון ההמתנה.
הקב"ה מבטיח לו זרע, ואברהם שואל: "במה אדע?". לא ספק, אלא בקשה להבין – איך יידע שזרעו יירש את הארץ. התשובה באה בצורת חזון: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם…".
ניסיון של קבלה – האם אתה מוכן להאמין, גם כשאתה יודע שהדרך לטוב תעבור דרך חושך?
רבנו "בחיי" מסביר: זהו ניסיון האמונה העמוקה ביותר – להאמין בטוב, גם כשהוא רחוק, גם כשהוא כרוך בכאב.
מסקנת ביניים – ה' לא מעמיד בניסיון שאי אפשר לעמוד בו.
בפרשתנו, ראינו חמישה ניסיונות: העזיבה, הרעב, שרה במצרים, המלחמה והברית בין הבתרים. כל ניסיון חושף רובד נוסף באישיותו של אברהם וגם באישיות שלנו.
חז"ל מלמדים: "אין הקב"ה מנסה את האדם, אלא אם כן יודע שהוא יכול לעמוד בו", (מדרש תנחומא, "וירא").
עצם העובדה שאדם ניצב מול ניסיון, פירושו שיש בו את הכוח לעמוד בו.
הבעש"ט אמר: "כשהקב"ה רוצה להעלות את האדם, הוא מביא עליו ניסיון, כמו מדרגה. כדי לעלות – צריך להתאמץ, אבל רק כך מגיעים לגובה הבא".
מבט קדימה – המסע נמשך
הניסיונות שראינו בפרשת "לך לך" הם רק ההתחלה – "ניסיונות של תנועה".
בשבוע הבא, בפרשת "וירא", נגיע אל ניסיון העקדה – הניסיון שאין בו מרחב, שאין בו דרך חזרה.
שם נלמד לא רק מהו ניסיון, אלא איך עוברים אותו באהבה ואמונה.
בימים שבהם כל אחד מאתנו מתמודד עם אתגר כזה או אחר – אישי, משפחתי, או לאומי – השאלה איננה "למה זה קורה לי?", אלא "מה זה בא ללמד אותי? איזה כוח חדש מתגלה בי עכשיו?"
יש מי שעדיין בשלב של "לך לך" – נדרש לעזוב את המוכר, כדי לצמוח, יש מי שבשלב "ויהי רעב" – כשהמציאות נראית הפוכה מההבטחות ויש מי שנמצא כבר במדרגות העליונות, מתמודד עם ניסיונות של אמונה טהורה.
אבל העיקרון נשאר אחד: אין ניסיון בלי כוח לעמוד בו. עצם העובדה שאתה שם – פירושה שה' מאמין בך.
בשבוע הבא, נמשיך את המסע, אל הר המוריה – ונגלה כיצד אהבה ואמונה מנצחות כל ניסיון.
שבת שלום ומבורך!
