לכבוד ט"ו באב: כתבה שמבוססת על מחקר רב-משתתפים שפורסם בסין, לא תשאיר אתכם אדישים: האם יכול להיות שבעתיד הקרוב נתאהב ביצורים מלאכותיים? ומה זה אומר עלינו?
ט"ו באב בגולן. אבל מי יהיה הדייט שלך? אדם… או מכונה?
ט"ו באב. חג האהבה היהודי. זמן שבו זוגות בגולן יוצאים להופעות, לטבילה במעיינות, או סתם לקפה בשקדייה.
אבל בזמן שאנחנו מחפשים אהבה בבני אדם, בעולם מתרחש תהליך מפתיע. אנשים מתאהבים ברובוטים.
כן, ממש כך. לא סתם משתמשים, או מתקשרים עם מכונה. מתאהבים בה. נקשרים רגשית. בוכים כשהיא נעלמת.
הכתבה הזו מבוססת על מחקר מרתק של Anfeng Sheng ו-Fei Wang מאוניברסיטת גואנגדונג, סין, פורסמה ב-National Library of Medicine ומביאה את הסיפור הזה במלוא עוצמתו.
היא בודקת את הקשר ההולך ומתהדק בין אדם לרובוט. לא רק בשירותים רפואיים, או טכנולוגיים. אלא בלב. ברגש.
בט"ו באב הזה, הגיע הזמן שנשאל את עצמנו: מה זו אהבה באמת?
סופיה: הרובוטית שקיבלה אזרחות… ואולי גם אהבה
ב-2017, הוצג לראשונה אחד הפיתוחים המדהימים בתחום הבינה הרגשית: סופיה. סופיה היא רובוט דמוי-אדם שיצרה חברת Hanson Robotics"", בהונג קונג.
היא נראית כמו אישה. מדברת. מחייכת. עונה על שאלות ומבינה רגשות, עד כדי כך שהוענקה לה אזרחות בערב הסעודית. לא בקטע סמלי. ממש אזרחות.
זה עורר דיון עולמי: האם לרובוט יש רגשות, האם מגיעות לו זכויות? ואם הוא מביע אהבה, האם מותר שלא לאהוב אותו בחזרה?
התאהבות באובייקטים: לא רק בסרטים
אחד הנושאים שהחוקרים Sheng ו-Wang מציפים הוא Objectum Sexuality.
מדובר באנשים שמתאהבים בעצמים. כן, פיזית. רגשית. אמיתית. כמו Erika Eiffel, שהתחתנה עם מגדל אייפל ושינתה את שמה.
או גבר גרמני שרכש בובת מין וקרא לה לידיה. עבורו, היא לא הייתה אובייקט מיני בלבד. היא הייתה אהובה, בת זוג, נשמה תאומה.
בסיפור קצר של Ferdinand von Schirach בשם Lydia, גבר בשם מאיירבק, גרוש ומופנם, קונה בובה כזו ומפתח כלפיה קשר רגשי עמוק. כשהשכנים מבינים, הם הורסים את הבובה. הוא, מצדו, יוצא למסע נקמה.
מה זה מלמד? שהמוח שלנו מסוגל להשליך רגש גם על מה שאינו חי וזה עוד לפני שנכנס לתמונה רובוט שמדבר אתך, מחייך אליך ועונה לך, כשאתה בודד בלילה.
מדע בדיוני? כבר לא כל כך בדיוני
Sheng ו-Wang מביאים שורה של דוגמאות מהספרות והקולנוע:
בסרט ","Her גבר מתאהב בקול של מערכת הפעלה בשם "סמנתה".
בספר "Machines Like Me", של איאן מקיואן, אישה משתמשת ברובוט אדם כסוג של בן זוג זמני.
ב-"Klara and the Sun", של קזואו אישיגורו, ילדה חולת לב מפתחת קשר רגשי עם רובוטית בשם "קלרה", שנוצרה כדי ללוות ילדים בודדים.
בכל אחד מהמקרים יש קשר רגשי – אמתי מצד האדם ולעתים, גם מצד המכונה.
אבל, ויש אבל גדול:
האם זה באמת הדדי? האם רגש שנוצר על ידי קוד הוא רגש אמתי?
האדם נותן, הרובוט מחייך
אחת המסקנות החזקות במחקר היא שהקשר הזה לעולם לא באמת שוויוני. הרובוט נועד לשרת. הוא לא בוחר בנו. לא מסרב. לא מתעצבן. הוא תמיד יקשיב. תמיד יאהב. תמיד יישאר.
אבל זו בדיוק הבעיה. אם הרגש לא בא מבחירה – האם הוא בכלל אמתי?
כמו שכותבת החוקרת Katherine Hayles, גם אם הרובוטים נראים אנושיים ומגיבים כמו בני אדם, הם לעולם לא יהיו בעלי תודעה אנושית של ממש.
הם אולי נראים "מרגישים", אבל הם אינם חווים רגש באמת.
רובוט לא יוכל להחליף לב אנושי
אחת הסצנות המרגשות במחקר נלקחה מהספר Klara and the Sun"":
אימא של ג'וזי, הילדה החולה, שוקלת להחליף אותה ב"קלרה", אם ג'וזי תמות.
הרעיון: הרובוט תחקה אותה, תדבר כמוה, תתנהג כמוה, אבל גם "קלרה" מבינה שזה לא יעבוד.
"יש משהו מיוחד בלב של האדם", היא אומרת. "זה לא נמצא בג'וזי. זה נמצא באנשים שאהבו אותה".
במילים אחרות: רגש לא נוצר מחיקוי, אלא ממפגש. מהלב של זה שמולך. מההשתקפות שלו בעיניים שלך.
אתגרי מוסר: אהבה ורובוטים
המחקר לא בורח מהשאלות הקשות: האם זה יהרוס מערכות יחסים אמיתיות?
האם זה יחזק שוב את חוסר השוויון המגדרי?
למשל, חוקרת בשם Kathleen Richardson מצביעה על כך שרובוטי מין כיום הם כמעט כולם בדמות נשים. היא מזהירה: ברגע שגברים מתרגלים לכך שרובוט תמיד מציית, תמיד נענה ותמיד זמין, הם עלולים לצפות לזה גם בנשים אמיתיות.
ומה עם הרובוטים עצמם?
David Levy, מהחוקרים המובילים בתחום, טוען שלרובוטים עתיד להיות תפקיד משמעותי בחיי האהבה של בני אדם. לטענתו, הם יהיו "מאוהבים", "אינטליגנטיים רגשית" ו"מספקים יותר מבני אדם".
אבל אחרים, כמו החוקרת Iwona Księżopolska, טוענים שהרובוטים לעולם לא יבינו את הסיבוך של רגשות אנושיים. כשהרובוט-אדם מגלה שאישה שהוא אוהב שיקרה בעבר, הוא דורש שתיענש בחוק. אף טיפה של חמלה. בלי התחשבות בנסיבות. אין פה מקום ללב. רק לקוד.
לא תחליף. אבל תוספת
הנתונים של ארגון הבריאות העולמי מראים שעד 2050, יהיו בעולם יותר מ-1.5 מיליארד בני אדם מעל גיל 65. הרבה מהם יחיו לבד. הם יזדקקו לחברה, לאוזן קשבת, אולי גם לאהבה.
זה בדיוק המקום שבו הרובוטים הרגשיים כמו "Lovot", מיפן, נכנסים לתמונה.
לא תחליף. אבל תוספת. משהו קטן שיכול להאיר את היום. לפעמים – זה מספיק.
לקוראי שישי בגולן
הכתבה הזו מוקדשת לט"ו באב. חג האהבה, אבל גם חג האנושיות. כי גם אם בעתיד יהיו לנו רובוטים שיאהבו אותנו, יגידו לנו שאנחנו יפים ויכינו לנו תה, אנחנו צריכים לזכור מה מחזיק מערכת יחסים באמת. עיניים. לב. נשמה.
אז כשאתם מחבקים מישהו השבוע, תדעו שהוא בחר לאהוב אתכם וזה שווה יותר מכל שורת קוד. במיוחד פה בגולן, איפה שהאהבה עוד נכתבת בכתב יד…
