החרדון המצוי שייך לסדרת הזוחלים האקטו–תרמיים. כלומר, הם חסרים מנגנון עצמי המייצר חום ולכן טמפרטורת הגוף שלהם תלויה בטמפרטורת הסביבה, פינה בטבע – סיפורים מהחי והצומח של הגולן
הוא אחד הזוחלים הנפוצים והבולטים ביותר בגולן, אך גם מהמעניינים ביותר.
אנו ניתקל בו שוכב בשמש על סלע, קיר, או גג, רגב אדמה גדול, מדחס של מזגן, גדר אבנים, או כל מקום מתאים אחר, בקיץ ובימי שמש, גם בחורף.
שוכב ומתחרדן. נכון! שמו חרדון!
למה הוא שוכב כל כך הרבה זמן בשמש?
החרדון המצוי שייך לסדרת הזוחלים, שאחד המאפיינים החשובים שלה הוא שבני הסדרה הזו כולם אקטו–תרמיים. כלומר, הם חסרים מנגנון עצמי המייצר חום ולכן טמפרטורת הגוף שלהם תלויה בטמפרטורת הסביבה.
מסיבה זו, מובן מדוע זוחלים פעילים בישראל בעיקר בקיץ. בקיץ, הסביבה החמה מאפשרת פעילות תקינה לבעלי החיים האקטו–תרמיים.
החרדון המצוי אומנם פעיל גם בחורף, בימי שמש. כאשר השמש זורחת, הוא יוצא למקום בולט ושטוף שמש ו“נמרח” על הסלע. הוא מדביק את גחונו אל הסלע שהספיק להתחמם בינתיים מעט וסופג אל גבו את קרני השמש המחממות. כך הוא “מתחרדן” לו שעות על גבי שעות, מביא את חום גופו למצב שיאפשר פעילות ובין חימום לחימום, הוא מתפנה לנשנש איזה חרק עסיסי.
הדבר המעניין אצל החרדון המצוי הוא שינוי הצבע לפי חום הגוף. כאשר גופו של החרדון קר, מוקדם בבוקר, צבעו כהה, בכדי לקלוט כמה שיותר מחום השמש אליו. לאט לאט, כאשר הוא מתחמם, גם צבעו מתבהר והופך משחור לחום, או אפור בהיר, בכדי להיות מוסווה יותר על רקע הסלעים.
אבל לא כך הזכר הדומיננטי. לזכר הדומיננטי, נחלה המכילה מספר נקבות שהוא שומר עליה בקנאות רבה מפני זכרים בוגרים אחרים.
הזכר הדומיננטי אינו משנה את צבעו, אלא נשאר שחור וכהה לאורך היום, אפילו שהוא קולט ככה יותר חום והוא עלול להתחמם יותר מדי. הוא חייב להפגין את נוכחותו בנחלה, כדי ליידע את הזכרים האחרים מי בעל העסק פה.
בפעם הבאה שתתחרדנו בשמש, תזכרו כי החרדונים חשבו על זה הרבה לפנינו.
