"בילינו בשעות אחרי הצהריים בגן המשחקים במושב, התחלנו לחזור הביתה ופתאום ראינו להקת חסידות ענקית. כולם הרימו ראש לשמים והתפעמו מהחסידות", משחזר שימי בנימין, שתיעד להקת חסידות ענקית בת כ-2,000 פרטים
תיעוד מרגש במיוחד: שימי בנימין, מנהל ההדרכה בבית ספר שדה גולן, של החברה להגנת הטבע, צילם בסוף השבוע ,במושב כורזים שבצפון הארץ, להקה עצומה של חסידות לבנות, שבחרה מקום לינה בסמוך ליישוב בשעות הערב. הלהקה התרוממה להמשך הנדידה, בשעות הבוקר המוקדמות. לפי הערכת הצפרים של החברה להגנת הטבע, מדובר בכ-2,000 פרטים. נדידת האביב של הציפורים שבילו את החורף באפריקה והן בדרכן לאזורי הדגירה באירופה ובאסיה נמשכת על פני החודשים מרץ עד מאי ומתפרשת על פני כל ישראל. בשל מיקומה המיוחד של ישראל, כגשר היבשתי היחידי בין אזורים אלה, ציר הנדידה החולף דרכנו הוא מהגדולים מספרית והצפופים ביותר בעולם. מן הבולטים והמוכרים שבעופות ארצנו היא החסידה הלבנה, שמרבית האוכלוסייה העולמית שלה, כחצי מיליון פרטים, חולפים דרכנו בכל עונת נדידה. "בילינו בשעות אחרי הצהריים בגן המשחקים במושב, התחלנו לחזור הביתה ופתאום ראינו להקת חסידות ענקית. כולם הרימו ראש לשמים והתפעמו מהחסידות שעברו ממש מעלינו. הילדים התרגשו והתלהבו וגם המבוגרים לא היו יכולים להישאר אדישים", משחזר בנימין.
לדברי מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע, ד"ר יואב פרלמן, לפני ימי הגשם של תחילת השבוע, ציפורים נודדות רבות "נתנו גז" והספיקו לחצות אותנו, אולם רבות אחרות "נתקעו" עד ההתחממות ביום חמישי ואז השתחרר הפקק והשמים התמלאו ציפורים.
פרלמן: "החסידות מגיעות רעבות מאוד אחרי המסע מעל אפריקה ועוצרות באתרים שונים, כולל לאורך הציר המזרחי של ישראל, הבקע הסורי–אפריקני, לנשנש מכל הבא למקור. נכון להיום, אין מספיק תחנות עצירה בטוחות עבורן. הן מתקבצות במקווי המים המועטים, שותות מים מזוהמים ומלאי המזון מוגבל. מוטלת עלינו האחריות לשמור על תחנות עצירה עשירות ושמורות בשבילן ובשביל שאר הציפורים הנודדות ולייצר נקודות עצירה ערכיות נוספות.
"בנוסף, עלינו לשמור על שמים בטוחים בשביל הציפורים הנודדות, שעלולות להיפגע מתשתיות אנרגיה כגון טורבינות רוח, קווי מתח ועמודי חשמל ולקוות שהן יסיימו את המסע ויגיעו לאירופה למרות שבמדינות מסביבנו מתקיים ציד מאסיבי של ציפורים נודדות".
לפי אתר הצפרות של החברה להגנת הטבע, החסידה הלבנה שקטה בדרך כלל, אך בעונת הקינון מבצעת סדרה של נקישות מקור רעשניות, כשהראש והצוואר מופשלים לאחור על הגב. טקס זה חוזר על עצמו פעמים רבות במפגשים של הבוגרים המחזרים ובזכות הנקישות קיבלה החסידה את שמה בערבית – "לקלק". החסידה מעדיפה שטחים פתוחים ולחים, דוגמת שדות מושקים, אחו לח, גדות אגמים ובריכות. הקן גדול ובנוי מענפים על גגות בתים, צריחי כנסיות, עמודי חשמל ועצים. כאמור, החסידה הלבנה חולפת מעל ישראל במספרים אדירים והיא גם חורפת שכיחה למדי, אבל רק זוגות בודדים מקננים בישראל בקיץ, ברמת הגולן ובבקעת הירדן. האוכלוסייה שדוגרת בישראל מוגדרת כמין "שעתידו בסכנה".
