קהילת הגולן מתרחבת. איך שומרים על זהותה?

מקום, אזור, נוף מולדת, מהווים רכיב זהות מרכזי אצל אדם ומתוך כך, אצל קהילה. קהילת רמת הגולן על שלל גווניה, הבנתה לעצמה (גם באופן לא מודע), זהות, דרך ותפיסת חיים. אך כיצד שומרים על דרך חיים זו כשקהילת הגולן גדלה? האם הגעת תושבים חדשים, שוברת רכיבים בזהות הגולן, או דווקא מחזקת אותה?


״כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם״ (מתוך: “כתלי ביתי”/ אברהם שלונסקי)

גישות רבות קיימות לשאלת שימור ועיצוב זהות של פרט וחברה. גישות שונות מציגות את מושג ה”הבדלות” כמתודה ותפיסה מרכזית בעיצוב זהות. המרחב הסגור, המובדל, בעל גבולות הגזרה הברורים, מייצר פלטפורמה סטרילית להקניית מאפיינים של זהות. הפרט אינו מתמודד עם סוגיות מחוץ לתרבות קהילתו. הוא מכיר ויודע את גבולותיו, המאפיינים את היבדלותו מזהות השונה.

בגישה זו, החוץ מאיים, המינון של כניסה חדשה אל מרחב הקהילה, צריך להיות מבוקר ומדויק, כזה המאפשר שליטה מלאה בהשפעה של אותו גורם על מרכז המרחב, על הקהילה. ביסוד חשוב זה, הבית-כתליו הם מרכז הוויה, הם המקום הבטוח והמגן על הפרט ועל הקהילה, הם אלו המאפשרים הבנייה של זהות מוגדרת, ברורה ומוצקה, אשר תהווה גם בסיס העברה לדורות הבאים בקלות יחסית.

על תושבי הגולן הוותיקים לגרות ולאתגר את עצמם בשוני אותם מביאים התושבים החדשים. לאפשר למרקם חיים חדש לקום ולצוף ואף להבין שמתוך שוני זה, תקום ותתפתח זהות גולנית חדשה, עמוקה ומיוחדת לא פחות. לא כזאת שתרמוס את הקודמת, אלא כזו, המאפשרת בנייה חדשה

לעומת גישות אלו, קיימות גישות המציגות את המושג “השתלבות”, כבסיס להעמקה ועיצוב זהות. בגישות אלו, גבולות הזהות של הקבוצה והפרט, רחבים ומוגדרים פחות. בחברה כזו, נמצא תמהיל תרבויות, תפיסות ועולמות רחבים וערכים שונים החיים יחד. כאן, השילוב התרבותי, הוא זה המייצר זהות. הפרט אוסף רכיבים משלל הגישות, ובונה את זהותו.

גישות אלו שמות את ערך הבחירה כמוקד עיצוב זהותו של הפרט והקהילה. לאדם ולקהילה, מגוון רחב של אפשרויות, של זהויות ותרבויות הנמצאות במרחב והמפגש איתן, הוא מבנה את הזהות. אין כאן תפיסה פלורליסטית המניחה שיש להעניק למגוון גדול של תפיסות לחיות בתוכה. זו תפיסה רב-תרבותנית, כזו המניחה שזהותו של הפרט, או של הקהילה, נבנית דווקא מתוך המפגש עם השונה ממנה, עם האחר. על פי גישה זו, זהותו של הפרט, או של הקהילה, אינה ברת-יכולת להתפתח מתוך עצמה. היא סובבת סביב אותן תפיסות ודעות ודווקא השונה, מאתגר, שואל מתווכח ודרך כך מקדם.

 

אך מתוך גישות אלו, מהי הדרך הראויה לקהילה לשמר את זהותה מצד אחד, אך גם לאפשר התקדמות והתחדשות מצד שני?

ברצוני להציג גישה שלישית, אם תרצו דיאלקטיקה בין שתי הגישות הראשונות שהצגתי והיא: “היבדלות מאפשרת השתלבות”. אנו רגילים לחשוב שבחברה דמוקרטית וליברלית, המאופיינת בפלורליזם, ישנה שאיפה לבטל היבדלות ולייצר השתלבות של כלל הקהילות סביב עולם ערכים דמוקרטי וליברלי.

הפילוסוף וויל קימליקה מציג גישה מעט שונה: “היחיד גדל ומפתח את שאיפותיו במסגרת תרבות מסוימת.

לכן: פגיעה בתרבות, דחיקתה אל השוליים, הנמכה שלה, קביעת קריטריונים לקידום אשר הופכים את בני התרבות ללא מתאימים, דה-לגיטימציה של תרבות, או פגיעה בערכיה, פוגעים בחירות האדם”.

קימליקה רואה בזכות לתרבות, תנאי לחירות. כלומר, אדם מסוגל להגשים את עצמו באופן השלם ביותר, בסביבה התרבותית בה גדל, במרחב התרבותי בו הוא שוחה ומכיר. קבוצת התרבות המובדלת שלו, היא זו המעניקה לו את הכלים לנוע בתוכה ולהצליח בה. חירותו של האדם, תלויה בזכותו לחיות באופן אוטונומי במרחב התרבותי שאותו הוא מכיר ויודע. לכן, כדי לאפשר חירות, אנו מחויבים לתת הזדמנות אוטונומית לקבוצות תרבות שונות-מובדלות.

ממשיך קימליקה ואומר, שדרך יצירה של אוטונומיות תרבותיות, אנו מאפשרים חירות למעבר בין תרבויות: “אזרח המכיר שפות שונות ומנהגים שונים ואשר יכול לנוע באופן חופשי בין תרבויות שונות ולקשור קשרים שונים עם בני תרבויות שונות”. כלומר, דווקא אותה מציאות של היבדלות תרבותית והפנמה שלכל אדם יש זכות לחיות בתרבות שלו, מחייבת מרחב תרבותי גדול, המאפשר לכולם חירות תרבותית וחיים אוטונומיים.

קומה נוספת

לכאורה, ישנה כאן סתירה בדברי קימליקה. מצד אחד, הוא מצדיק היבדלות תרבותית ומעניק ליכולת של הפרט לחיות בקהילה המתאימה לו חירות בסיסית. מצד שני, הוא מחייב את המדינה (או את הקהילה) להכניס בתוכה מגוון גדול של תרבויות, גם כאן כזכות טבעית של אדם, לבחור את תרבותו.

אך ניתן לראות בכך גם מערכת דיאלקטית – הקרקע היציבה היא זו המאפשרת את ההיבדלות התרבותית, מאפשרת שיח ודיאלוג בין התרבויות, שיח של שיתוף, השתלבות ולמידה הדדיים של פרטים ושל חברה. הקרקע הבטוחה, השמירה של הקהילה על ערכיה ואופייה הם הבסיסים המשמעותיים להבניה של זהות חזקה. אך מאותו הצד, כדי שזהות זו תוכל להיות חזקה, חובה על אותה קהילה, או מרחב, לקיים בתוכה מרחב תרבותי מגוון, רחב, מאתגר ופתוח.

על התושבים החדשים בגולן מוטלת האחריות לבחון ולהכיר את רוח המקום, להעניק זמן, מרחב מחשבה וכבוד לאופי הגולני המיוחד והייחודי שהתפתח פה ב-50 שנות התיישבות. לאפשר לזהות ייחודית זו לחלחל פנימה אל נפשם וגם אם מעט קשה ולא מובן, לנשום ולחוות

על פי תפיסה זו, כדי שקהילת הגולן תוכל לשמר על זהותה, מצד אחד ומצד שני, לקבל את החדש אליה, עליה להדק את זהותה, את תפיסת עולמה, את ייחודיות אורחות החיים שבה, את רוח המקום והתושבים ולאמת ולעמת את התושבים החדשים עם דרך זו. בתהליך זה, נוצרת דיאלקטיקה בין התושב למקום, אשר מאפשרת, מצד אחד, לחדש ללמוד את הקיים, אך גם קיים ללמוד מהחדש. כך גם תישמר הזהות וגם תיווצר זהות חדשה.

על התושבים החדשים בגולן מוטלת האחריות לבחון ולהכיר את רוח המקום, להעניק זמן, מרחב מחשבה וכבוד לאופי הגולני המיוחד והייחודי שהתפתח פה ב-50 שנות התיישבות. לאפשר לזהות ייחודית זו לחלחל פנימה אל נפשם וגם אם מעט קשה ולא מובן, לנשום ולחוות. אך אין זה מספיק. על תושבי הגולן הוותיקים מוטלת גם אחריות, לא פחות קריטית, לגרות ולאתגר את עצמם בשוני אותם מביאים התושבים החדשים. לאפשר למרקם חיים חדש לקום ולצוף ואף להבין שמתוך שוני זה, תקום ותתפתח זהות גולנית חדשה, עמוקה ומיוחדת לא פחות. לא כזאת שתרמוס את הקודמת, אלא כזו, המאפשרת בנייה חדשה, קומה נוספת על מרחב הגולן הקיים.

“אוּלַי רַק צִפֳּרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת-

כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם –

אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת.

אִתְּכֶם אֲנִי נִשְׁתַּלְתִּי פַּעֲמַיִם,

אִתְּכֶם אֲנִי צָמַחְתִּי, אֳרָנִים,

וְשָׁרָשַׁי בִּשְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים”

(מתוך: לאה גולדברג, שירים, ב’)

אסיים את בסיום שירה של לאה גולדברג – “אורן”. בשירה, מתארת גולדברג את המתח בין המולדת הישנה לחדשה ככאב. היא מדמה המתח בין המסורת להתחדשות, בין הישן לחדש, לכאב בין שתי מולדות, בין שתי זהויות. אך הפתרון של גולדברג מעורר התפעלות ומבטא, לטעמי, את המרחב המורכב שניסיתי להעביר כאן והוא היכולת להיות שתול פעמיים בשני נופים.

מצדם של תושבי הגולן הוותיקים, הנוף הראשון מאופיין בגולן השורשי, זה שצמח פה 50 שנה והנוף השני, הנו נוף הגולן המתפתח והמתחדש כיום. מצד תושבי הגולן החדשים, מצוי הנוף הראשון, נוף ילדותם, מחוץ לגולן והנוף השני, הנו נוף הגולן המתפתח והמתחדש. כאן נוצרת ההזדמנות ליצירה חדשה, שלמה, קהילתית ומשולבת, בין ותיק לחדש, בין מסורת לחדשנות, בין אופי הגולן השורשי לקהילת הגולן החדשה.

 

אירועים שיתקיימו ב 27th מאי
אירועים שיתקיימו ב 28th מאי
אירועים שיתקיימו ב 1st יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 2nd יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 3rd יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 4th יוני
אירועים שיתקיימו ב 6th יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 7th יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 8th יוני
No Events









מחשבות ודעות

גשר צמח *9924 צ׳יטו טיגו 8 פרו המותג הסיני הגיע לצפון
[adrotate group="2"]

תפריט נגישות

× היי איך נוכל לעזור לך?