אורי הייטנר
לראשונה, המרכז הקהילתי גובה השתתפות בהסעות לחוגים. עד כה, סבסוד ההסעות היה בשיעור 100%. השינוי הזה הוא כורח המציאות
סערה ביישובי הגולן. לראשונה, המרכז הקהילתי גובה השתתפות בהסעות לחוגים. אמנם ההסעה מסובסדת מאוד, והשתתפות ההורים תעלה באופן מדורג בשלוש השנים הראשונות לשינוי, אך עד כה, הסבסוד היה של 100% ויש בכך פגיעה בתנאים. אני מבין את ההתנגדות והמחאה. איש אינו אוהב לשלם על מה שקיבל עד כה ללא תשלום. המדיניות של הסבסוד המלא, כפי שהייתה עד כה, לא הייתה מקרית – היא נובעת מצורך אמתי; מכך שאנו אזור מרוחק, מועט בתושבים ובלי פתרונות מספקים של תחבורה ציבורית.
ההחלטה על השינוי התקבלה ברוב גדול במליאת המועצה האזורית, בידי הנציגים הנבחרים של יישובי הגולן, על פי המלצת ההנהלה הציבורית של המרכז הקהילתי ומדיניות ראש המועצה. גם אני, כחבר המליאה, תמכתי בהצעה. התמיכה שלי לא הייתה רק בעקבות המידע שהוצג למליאה, אלא גם מתוך ניסיוני, כמי שניהל במשך תשע שנים את המתנ”ס (כפי שנקרא אז המרכז הקהילתי).
שינויים חלקיים
נכנסתי לתפקיד בשנת 2001. כבר אז, לפני 18 שנים, סוגיית ההסעות הייתה בעייתית מאוד; ריחיים על צווארנו. כשנכנסתי לתפקיד, המדיניות הייתה הסעה ללא תשלום לכל ילד, על פי רצונו. כל ההסעות היו באוטובוסים צהובים. אם ילד בנווה אטי”ב רצה להירשם לחוג במבוא חמה, היינו מחויבים לשלוח אוטובוס צהוב, כדי להסיעו מנווה אטי”ב למבוא חמה ובחזרה. ברור שהמדיניות הזאת נבעה מרצון טוב, אך היא הייתה משוללת כל היגיון כלכלי וכמי שאחראי על תקציב ציבורי, חשתי שאיני יכול לעמוד במצפון שקט בפני הציבור ולהצדיק זאת, מה גם, שמיד עם כניסתי, נדרשתי לתכנית הבראה שכללה קיצוצים גדולים. אמנם אז תקציב ההסעות היה נפרד מתקציב המתנ”ס, והיינו רק בגדר משתמשים בתקציב של המועצה, אך הרי בסופו של דבר, מדובר באותו מקור תקציבי. בהמשך, תקציב ההסעות עבר לידי המתנ”ס.
השינוי שעשינו אז היה שההסעות תהיינה אך ורק בתוך השלוחה. השינוי השני שעשינו היה פתיחת ההסעות גם לחברות הסעה פרטיות, שאפשרה לנו לבחור במסיע על פי הצעות המחיר הזולות. כך, לאורך כל שנותיי בתפקיד, סוגיית ההסעות עמדה על הפרק וכל פתרון ושינוי שביצענו היו חלקיים ולא נתנו מענה מספק. מעבר לעלות הגבוהה של ההסעות, סוגיית ההסעות גזלה זמן וקשב יקרים מאוד ממנהלות השלוחות ורכזי החוגים והספורט; משאבים שבהכרח באו על חשבון התוכן.
באותה תקופה, החל התהליך (שארך שנים אחדות) של תכנון התחבורה הציבורית בגולן. אנו, נציגי המתנ”ס, היינו שותפים מלאים למהלך. הצגנו את לוחות החוגים והצרכים השונים. אני האמנתי שהתחבורה הציבורית תיתן מענה מספק לצרכים ותייתר לגמרי את ההסעות. מסתבר, שלא כך הדבר. אמנם התחבורה הציבורית בגולן היא סיפור הצלחה ששיפר מאוד את איכות חיינו, ובעיקר את איכות חיי הילדים והנוער, אך אין בה כדי לתת מענה למורכבות ההסעות לחוגים.
אחריות ציבורית
בינתיים, אוכלוסיית הגולן גדלה מאוד, וגם הצעירה מאוד, כך שהגידול במספרי הילדים גדול אף יותר. היקף ההסעות עלה בהתאם. כיוון שהצהרת הכוונות של המועצה היא להכפיל את אוכלוסיית הגולן בעשור הקרוב, ברור שכך הדבר לא יכול להימשך.
העלויות של ההסעות, שהוצגו למליאה, גבוהות מאוד ועם הגידול הצפוי, ברור היה לנו, שאם לא נשנה את מדיניות ההסעות, הדבר יחייב צמצום ופגיעה בשירותים אחרים. זאת, כאשר על הפרק סכנה לקיצוץ בסך תקציבי המועצה, וכנגזרת מכך – בתקציב המרכז הקהילתי. עצימת עיניים והימנעות משינוי הייתה חסרת אחריות. ההחלטה לשנות מבטאת אחריות ציבורית.
יש לציין, שההחלטה כללה סעיף של הגדלת קרן התמיכה החינוכית של המרכז הקהילתי, מתוך מדיניות על פיה לא יהיה ילד בגולן שלא ישתתף בחוג בשל מצוקה כספית.
אם כתוצאה מן ההחלטה, הילדים ישתמשו יותר בתחבורה הציבורית, או בהסעה בידי ההורים, בעיניי, זו תהיה התפתחות חיובית ורצויה.
בהצעת ההחלטה נאמר שהיא נועדה “לפתח ולקדם את החוגים דרך גיוון התחומים, דרך התמקצעות המדריכים ודרך מתן איכותי למשתתפים”. משמעות הדבר היא שהמשאבים שייחסכו מן החומרה יושקעו בתוכנה. כיוון שהחומרה נועדה לשרת את התוכנה, כלומר העיקר הוא תוכן הפעילות, איכותה ורמתה, השינוי מבורך, לטעמי.
מיד ייאמר, שמה שבטוח ומידי הוא העלייה בתשלום ההורים ואילו שדרוג החוגים והפעילות הוא בסימן שאלה. נכון. אבל הרי כדי שהשדרוג ייעשה, יש צורך במשאבים שייחסכו. מכל מקום, מרגע קבלת ההחלטה וביצועה, המרכז הקהילתי עומד למבחן התוצאה ועליו מוטלת חובת ההוכחה. מתוך היכרותי עם המרכז הקהילתי, אני יודע שיש לו מנהל מצוין, שרון פז אגאי, צוות מצוין והנהלה ציבורית מצוינת. חזקה עליהם שיתנו תמורה לאגרה.
אסיים בברכת שנת פעילות מוצלחת!
*תמונת ארכיון
