בתחרות על המיזם לעיצוב הרחוב הראשי של מג'דל שמס, זכתה הצעתו של האדריכל עמית נמליך, בנה של אחת המשפחות הראשונות בקצרין. מה הייחוד בתכנון מחודש של כפר דרוזי בגולן ואיך ניתן לסיים פרויקט בסדר גודל כזה בתוך שנתיים?
נמליך: "זו עיירת הסקי היחידה בארץ, זה כפר גדול שיכול להתפתח למקום הומה שלא רק עוברים בו, אלא שוהים שם שני לילות, עוצרים למסעדה, קונים משהו. בכל מקום בעולם, הרחוב הראשי הוא היפה בעיירה, גם במג'דל שמס יש ליצור בו אווירה מיוחדת"
נמליך: "כדי להפוך רחוב כזה לגרעין הכפר שמעודד תיירות, חייבים קודם כל להפוך את המשוואה – מרחוב שנשלט על ידי כלי רכב לרחוב שנשלט על ידי הולכי רגל ויפעל לטובתם. לכן תכננו מדרכות מדורגות בשני הצדדים של הרחוב כדי שיהיה יותר נוח ללכת"
האתגר שהוצב בפני האדריכלים שניגשו לתחרות על עיצוב הרחוב הראשי של הכפר היה כמעט בלתי אפשרי. חלק מהנתונים היו – "גם וגם"; גם לשמר מסורת וצביון כפרי אוטנטי וגם להיות מאוד עכשווי; לשקם תשתיות, תאורה, מדרכות וגינון ולשלב אלמנטים אומנותיים; גם לאפשר תנועת כלי רכב וגם מרחב נאה להולכי רגל, ברחובות הצרים בין מבנים שהוקמו לפני למעלה מ-200 שנים; גם לטפל בבלגאן של מרפסות, וגם להוסיף מתקנים למרחב הציבורי כמו תאורה, ספסלים, פחים ומסתורי אשפה, מתקני משחק ועוד. גם להגיש תפיסת פיתוח ברוח העדה הדרוזית אבל עם אטרקטיביות וחדשנות. גם שתהיה ברת ביצוע מבחינת תכנון עירוני, וגם בתקציב סביר… ולבסוף, תהיה גם מצע לפעילות עירונית, מסחרית ותיירותית.
ובתוך שנתיים, יחד עם התושבים במקום, להפוך את כל זה לפנינה תיירותית, כי בכל זאת – מדובר בעיירת הסקי היחידה בישראל, מג'דל שמס.
שבעה משרדי אדריכלים נרשמו לתחרות על המיזם, שלושה הגיעו לפרזנטציה, בהם שניים מהמשרדים הגדולים במדינה – רכטר אדריכלים מתל אביב וערן מבל משרד גדול מטבעון.
"מדובר בפרויקט הגדול השני שאני עושה במג'דל שמס, לאחר פרויקט התיירות הראשון בנחל סער וברכת רם", אומר ישראל אשד, יועץ תיירות למועצה המקומית מג'דל שמס. "עיקר הפרויקט הוא הפיכת הרחוב הראשי בין שני הכיכרות במג'דל שמס לרחוב תיירותי. כאשר איתרתי משרדי אדריכלים להציע להם להתמודד בתחרות, שמתי לב לשם משפחה מוכר – נמליך. שאלתי אם יש קשר למי שהייתה מנהלת מוזיאון הגולן בקצרין – שלומית נמליך וקיבלתי תשובה חיובית. הצעתו של עמית נמליך היא זו שזכתה".
מותר לשאול: מה הפלא שזכה מי שגדל כאן מאז היותו בן שבע, שילדותו עברה בין אבני הבזלת של הגולן לגיר החרמון, בין יצרני הדיבס ליינות גורמה, בין אירוח מסורתי לקצרין הנבנית בין הבולדרים; בחורף סקי ובקיץ כנרת, היכרות אישית עם כל נפלאות הגולן.
האדריכל נמליך – מהגולן – לגולן
עמית נמליך, בנם השלישי של שלומית ומיכאל, מראשוני המשפחות שהקימו את קצרין, הגיע לכאן עם הוריו בשנת 1977, למד במערכות החינוך היישוביות המתהוות עד לשירותו הצבאי, עת עברה המשפחה להר אדר.
הוא בוגר הטכניון, השלים הכשרה נוספת בפאריז, עבד בגדולי המשרדים בישראל, ברקורד שלו פרויקט גדול באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, ובחירתו להיות השותף הישראלי של האדריכל האמריקאי שתכנן את האגף החדש במוזיאון תל אביב.
נמליך, 45, נשוי ואב לארבעה, הוא בעליו של משרד עצמאי בטבעון המעסיק כמה עובדים, ועוסק בעיקר בבנייה ציבורית, הכוללת מבני ציבור ומרחבים ציבוריים.
חזרת הביתה לגולן, כור מחצבתך, בכוונה או במקרה?
נמליך: "זה היה קצת במקרה. עבדתי עם החברה הממשלתית לתיירות על פרויקט אחר והם הזמינו אותי להשתתף. לתחרות אמנם ניגשו אדריכלים נוספים, אבל בשבילי זה היה משהו מאוד אישי ומעין סגירת מעגל כזאת.
יש לי זיכרונות מאוד חזקים מהגולן בשנותיו הראשונות, גדלתי כאן. לכן זה היה גם מרגש וגם באיזשהו מקום כאילו קל, כי ידעתי מה אני רוצה להציע לשם. אני זוכר את השנים הראשונות, כאשר היינו ילדים וההורים לקחו אותנו לכפרים הדרוזיים בגולן לראות איך מכינים דבש מענבים. אני זוכר את האירוח המיוחד אצל האנשים שעבדו עם אימא במוזיאון, זו באמת חברה שמאוד מכניסה אורחים.
ככה גם נולד כל הפרויקט מבחינת מ'גדל שמס: הם מאוד רוצים לעודד את התיירות, לחשוף את התרבות שלהם החוצה, כאשר זה אזור שעוברים בו המוני תיירים בדרכם לחרמון. זו הייתה תחרות, אך בשבילי זה היה משהו מאוד אישי."
מה הייחוד בתכנון כפר דרוזי בגולן והיכן טמון הקושי שעל פתרונו התמודדו גדולי המתכננים?
"לכל מקום שאתה מתכנן יש ייחוד משלו. אפשר לומר שהתייחסתי שם לשלושה דברים בערך.
האחד הוא נושא הבנייה במקומות הרריים בכלל ובפרט בחרמון ובגולן, כל נושא הטרסות והמרפסות. בחקלאות העתיקה וגם בבתים, בכיכרות וברחובות אנחנו בעצם תמיד מחפשים את האפשרות ליישר, לייצר טרסות בקרקע.
כל הקונספט של הבנייה בטופוגרפיה תלולה אומר לקחת את הרחוב הראשי של מג'דל שמס וליצור בו גם דירוג של מדרגות, שלא קיים היום. כך המדרכה להולכי רגל תהיה מדורגת ולפני כל חנות וכל כניסה תהיה רחבה, אשר מדמה את הטרסה המסורתית בחקלאות, במקומות אחדים יהיו כיכרות.
דבר נוסף שרציתי להכניס לקונספט נגזר ממיקום הכפר – בדיוק בתפר בין הבזלת של הגולן לגיר של החרמון. יש לבטא אותו מבחינת השימוש בחומרים בצורת שילוב בין האבן השחורה ואבן הגיר המקומית. דבר שלישי הוא לעשות שימוש בחמשת צבעי הדגל של הדרוזים, שמסמלים ערכים שונים. לקחנו אותם והפכנו אותם לחומרים שונים שיעצבו את המרחב של הרחוב.
"נקודה נוספת שהכנסנו לקונספט היא אופי החברה, שהינה מאוד מסורתית, מאוד מובהקת, מופנמת ומצניעה את מוסדות הדת – מצד אחד, ומצד שני – מנסה לפנות למודרניות. את הדואליות של החברה, שרוצה להראות שיש לה שני פנים – הפן המסורתי, והפן המודרני – אנחנו מכניסים לעיצוב. הצד המסורתי יותר יתבטא בטרסות, באבן הבזלת, ואילו המודרנה תקבל ביטוי באמצעות תאורה למשל.
"זו עיירת הסקי היחידה בארץ, זה כפר גדול שיכול להתפתח למקום הומה שלא רק עוברים בו, אלא שוהים שם שני לילות, עוצרים למסעדה, קונים משהו. בכל מקום בעולם, הרחוב הראשי הוא היפה בעיירה, גם במג'דל שמס יש ליצור בו אווירה מיוחדת."
להפוך את שלטון כלי הרכב לשלטון הולכי הרגל
כיצד מתגברים על הערבוביה הקיימת היום של חומרי בנייה שונים, חזיתות שלא הסתיימה בנייתן, ברזלים, העדר מוחלט של מדרכות, כיצד מתמודדים עם נתונים כל כך קשים בלי להרוס את המראה האוטנטי החשוב?
"נכון. קודם כל – זה רחוב מאוד מוזנח, הכל חשוף שם, כל התשתיות ובעיקר – המרחב כולו ברחוב הצר יחסית, הדו סטרי, נתפס על ידי כלי רכב וגם חונים שם בכל מקום.
"כדי להפוך רחוב כזה לגרעין הכפר שמעודד תיירות, חייבים קודם כל להפוך את המשוואה – מרחוב שנשלט על ידי כלי רכב לרחוב שנשלט על ידי הולכי רגל ויפעל לטובתם. לכן תכננו מדרכות מדורגות בשני הצדדים של הרחוב כדי שיהיה יותר נוח ללכת; במקום שיפוע תלול – מדרגות והפסקות, מדרגות והפסקות. כמו כן הצעתי להפוך את הרחוב לחד סטרי, כך אנחנו מרוויחים הרבה מאוד מקום. ברחוב זה תהיה תנועה רק לכיוון אחד וחניה מסודרת רק לכיוון אחד, כאשר הצד השני יהיה פנוי לגמרי עם מדרכה צרה יותר. במדרכות המדורגות ומוגבהות ממפלס הכביש תמנע מאליה כניסת מכוניות עליהן ויהיו אף גינון, ריהוט רחוב ועמודי תאורה, שיבטיחו את רצף ההליכה וימנעו חניה אף הם.
"באשר לכביש – הוא ירוצף באבן משתלבת קטנה מבזלת, כמו בעיירות העתיקות באירופה. המדרכות בצד יהיו מאבן גיר בשילוב של פלדה.
"באשר לחזיתות הבתים אנחנו רק יכולים להציע מדיניות. אלה בתים פרטיים ואנחנו נרצה להגדיר סל של חומרים ופרטים, כך שכל מי שירצה להגיש רישיון עסק ולקבל היתר בנייה יחויב בשפה הזאת כדי ליצור אחידות עד כמה שניתן. התשתיות כאן יהיו תת קרקעיות, וכך לא ירוצו שם כל החשמלים והטלפוניה ומה שמכער כרגע את מראה הרחוב."
לא רוצים פוליטיקה, רוצים תיירות נורמלית
אנחנו מדברים על תיירות, כמה עסקים יש שם היום באמת?
"מעט, יש פוטנציאל להרבה יותר. יש בעיקר משרדים ומעט חנויות, אבל זה לא המקום המסחרי מאוד של אוכל וקניות. מבחינה זו הרחוב צדדי ולכן ביקשו לשקם אותו.
הציר הזה נפתח מכיכר הסולטן עם הפסל ויורד למטה לכיוון הגבול עם סוריה. כיכר הסולטן הוא הדבר הראשון עימו נפגש התייר, לכן הצעתי להרחיב אותה מאוד סביב לפסל. כך, כשמתחילים את הסיור, יש יותר מקום להתאסף ולקבל הסבר על הכפר. בהמשך הרחוב תהיה גם במה עם תצפית ואז מתחילים לרדת אל עבר התרחבות נוספת, אולי צומת קטן, ובו בית קפה ומשהו ציבורי. נקודת ענין נוספת תהיה המעיין המקורי של הכפר שגם אותו ישקמו עם רחבה מסודרת ומקומות ישיבה. לבסוף כשיורדים למטה, תהיה תצפית לכיוון גבעת הצעקות במבנה כמו גשר, שיעלה למעלה וממנו ניתן יהיה לצפות הן בחזרה לכיוון הכפר והן למעלה לכיוון סוריה. גבעת הצעקות לא תהיה חלק מהמיזם התיירותי. דווקא כאן הבנו שהם לא כל כך רוצים להדגיש את העניין הפוליטי אלא תיירות נורמלית.
"באשר לעידוד יוזמות תיירותיות – זה יקרה מעצמו כמעט, כי ברגע שמשפצים מדרחוב כזה, אנשים פרטיים מזהים את הפוטנציאל התיירותי."
כיצד בונים תחקיר ומתכוננים למיזם בסדר גודל כזה, עד כמה אתם לומדים את האוכלוסייה המקומית?
"שני אנשים מהמשרד עבדו כחודשיים על איסוף החומר. על מנת לאפשר את התכנון, להכין הדמיות וסרט בנינו את הסביבה עצמה במודל ממוחשב של כל הרחוב, ואז התחלנו לחשוב מה לעשות עם זה.
באשר לאוכלוסייה, קיבלנו את הרצונות שלהם בצורה מאוד פורמלית ונערך סיור לאדריכלים. כל אדריכל הלך הביתה לבצע החשיבה שלו, משוחרר מהרצונות, כדי לפתח חזון שהוא אפילו פנטזיה. אחרי בחירת ההצעה, הכי מעניין וטוב יהיה תהליך שלם של תכנון שבו מעורבים אנשי מג'דל שמס."
מה השלב הבא?
"הן שלב טכני והן שלב תקציבי. יש צורך להגיש את זה למשרדים הממשלתיים הייעודיים ולשכנע שזה טוב, נחוץ ויש לממן את המיזם. יש להסדיר ענייני בעלויות, חוקים ולמפות את הצרכים. אנחנו נבצע מיפוי יותר רחב של כל הכפר כדי להבין איזה עסקים יכולים להיכנס, האם יש פונקציות מרכזיות שחסרות שם היום. לכן יוקם מעין צוות היגוי לכל הפרויקט ויהיה מקום לצרכים שיעלו מאנשי המקום. לוח הזמנים שקבעו אנשי המקום הוא לעבוד בשנת 2016 על התכנון ולבצע בשנת 2017. כן, זה אפשרי בשנה אחת".
לקט נתונים מהפרזנטציה שהכין האדריכל נמלין (בצד שמאל של הכפולה)
מג'דל שמס הינו מוקד תיירותי חשוב, מספר המטיילים העוברים בכפר, עולה על מיליון איש בשנה ותושביו מהווים מחצית מהאוכלוסייה הדרוזית בגולן. המקום משלב נוף, טבע ומפגש עם העדה הדרוזית והכפר עצמו. המבקרים נהנים מהכנסת אורחים חמה ומחוויה קולינארית של תפריט מקומי עשיר.
בזכות מדיניות המועצה המקומית בשנים האחרונות, חלה התפתחות משמעותית בעוצמת התיירות בכפר. כמות העסקים בכלל והתיירותיים בפרט, עולה באופן משמעותי מדי שנה ומיזמי תיירות רבים נוספו ובכללם מלוניות וחדרי אירוח, מסעדות, פאבים, גלריות ועוד.
עם זאת, המרחב הציבורי בגרעין הכפר, המרוחק מעט מכביש העלייה לחרמון והאזורים התיירותיים כיום, לא טופל באופן יסודי מזה שנים רבות. המבנים ישנים, חזיתות הבתים זקוקות לשיפוץ, כמו גם הכבישים. כתוצאה מהזנחה, נוצר מרחב בלתי מזמין, שאינו מספק למבקרים מקום שהייה ושוטטות נגיש ונעים, וחווית הביקור בכפר, על אתריו הייחודיים, אינה ממצה את הפוטנציאל לחשוף את לב הכפר ותרבותו, ולהפכו למוקד עניין תיירותי ומסחרי.
במבנה הכפר חל שינוי תפקודי אשר התבטא במעבר ממבנה של קשר בין הבית לשדה, למבנה של הפרדה בין הבית לשדה. במבנה החדש, התפתח עיסוקם של התושבים בענפים חדשים וקמו בו עסקים ושירותים מודרניים.
המטבח הדרוזי מהווה ביטוי מובהק לזיקה ולסולידאריות לעדה, לחמולה ולמשפחה הגרעינית והמורחבת.
בתרבות הקולינארית מתבטאים ערכים כגון נדיבות, עזרה לזולת ושכנות טובה. ערכים אלה, יחד עם ערך הצניעות, מוגדרים כ "ִחְפד'אַלְִאְח'וַאן" שמשמעו: שמירה על הזולת.
הכנסת אורחים הינה ערך חשוב ומקודש בתרבות הדרוזית, ומטבע הדברים, האוכל ממלא תפקיד מרכזי במסורת האירוח. ערכים נוספים המשתקפים בתרבות האוכל הדרוזית המסורתית: זיקה לאדמה ולטבע- "דין ַעְרד וּאְַרד" (דת כבוד ואדמה).
בין השינויים חברתיים בקרב העדה הדרוזית בולט במיוחד השינוי בהשכלה ובתעסוקה, המעבר מחקלאות לתעסוקה אחרת מחוץ ליישובי המגורים. שינוי זה לא הביא להגירה מן הכפר אל העיר, רובה המכריע של העדה המשיך להתגורר ביישובים, ואורח החיים החברתי והמסורתי של הקהילה נשמר. השמרנות והבדלנות, שאפיינו את הדרוזים במשך קרוב לאלף שנים, אפשרו להם לפתח ולשמור על המאפיינים החברתיים והתרבותיים.
בשנים האחרונות, ניכרת מגמה של זליגה מהחקלאות לעבר מקצועות חופשיים, שירותים, משרדי נדל"ן וכיו"ב. התפתחות רשת החינוך ביישובים הדרוזיים הניבה פירותיה, ושכבת המשכילים מתרחבת בהתמדה.
