בראש השנה הקב"ה ירד לגן עדן, צר צורה של אדם ונפח בו נשמת אלוקים. לאחר מכן הוא מבקש מהאדם לקרוא שמות לחיות, ולבסוף לקרוא לו בשם. כך ממליך האדם את הקב"ה בעולם, ולכן יום הולדתו הוא יום של תרועה ושל שמחה, והוא גם יום של חשבון נפש והזדהות עם בוראנו
האדם קורא לכלב – כלב, שהוא נאמן לבעליו כמו לב, לחתול – חתול שהיא מחתלת את מעשיה, לסוס – סוס על שהוא סס אלי קרב, וכך גם לחמור, לעיט, לאריה. הקב”ה רואה כי לאדם זה יש צלם אלוקים, ומבקש מאדם הראשון לקרוא לו שם והוא קורא לו אדוני – שאתה אדון על כל הארץ
״ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם…” בד”כ כל חג שנקבע לעם ישראל לדורותיו יש לו איזה שהוא מציאות היסטורית נצחית המשמרת את אותם רגעים רוחניים גם לדורות הבאים.
בפסח – נגאלו ובפסח עתידין להיגאל, כלומר: יציאת מצרים היא סיפור מתמשך של יציאה מן המצרים בכל דור ודור, ובפסח יש את הסגולה והרושם של מעשה הגאולה לשנים הבאות.
בחג השבועות – קיבלנו את התורה ובכל חג שבועות יש את היכולת להתחבר אל הרובד העמוק של מתן תורה כמו בהר סיני.
בחג הסוכות – אותם ענני כבוד שליוו אותנו 40 שנה במדבר ואותן סוכות שאפשרו לנו ללמוד את ערכי התורה, מקרינים מאורם ומהודם על חג הסוכות.
ביום הכיפורים – הקב”ה סלח לעם ישראל, ועל כך נאמר: “סלחתי כדבריך”, כלומר יום זה נקבע לסליחה מכיוון שביום זה הקב”ה סלח לעם ישראל על חטא העגל.
ראש השנה – על שום מה אנו חוגגים חג זה, הרי הוא אינו ראש השנה. על פי התורה ניסן הוא החודש הראשון בחודשי השנה, ובמפורש כתוב: ובחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהיה לכם, משמע שראש השנה הוא חודש שביעי ולא החודש הראשון, אם כן על מה ולמה אנו חוגגים את ראש השנה, ונותנים לו את הצביון של משפט ותשובה?
בראש השנה הקב”ה ברא את האדם הראשון, כלומר: ראש השנה הוא יום הולדת של האדם הראשון שלכבודו ובשבילו נברא העולם, היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי אנוש.
בראש השנה הקב”ה ירד לגן עדן, צר צורה של אדם על אבן השתייה ובראש השנה הקב”ה נפח בו נשמת אלוקים.
ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותם, זכר ונקבה ברא אותם ויצר ה’ אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי אדם לנפש חיה, כלומר: בכל אדם ואדם יש נשמת אלוקים וצלם אלוקים, הקב”ה מפקיד את העולם בידי האדם לעובדה ולשומרה ומבקש שישמור על העולם שאם יקלקל אין מי שיתקן אחריו.
בראש השנה הקב”ה בוחן את האדם הראשון ומבקש ממנו לקרוא שמות לחיות ואז האדם קורא לכלב – כלב, שהוא נאמן לבעליו כמו לב, לחתול – חתול שהיא מחתלת את מעשיה, לסוס – סוס על שהוא סס אלי קרב, לחמור – חמור על שכולו חומר ונושא חומרים, לעיט על שהוא עט על הפגרים, ולאריה שכולם יראים ממנו.
הקב”ה אכן ראה שלאדם יש חכמה אלוקית כי אם הוא קורא שם לכל דבר על פי העומק והתכונות הפנימיות באותן אותיות שאני בראתי את אותו יצור, כי הקב”ה ברא את העולם ע”י אמירה, ואכן לאדם זה יש צלם אלוקים, הקב”ה מבקש מאדם הראשון לקרוא לו שם והוא קורא לו אדוני – שאתה אדון על כל הארץ. זו הפעם הראשונה שמשהו ממליך את הקב”ה בעולם.
בראש השנה הקב”ה נשף בנו ועשה אותנו אדם, ובראש השנה אנו נושפים בשופר ועושים אותו אדון. יום תרועה הוא גם שמחה, הוא גם חשבון נפש וגם הזדהות עם בוראנו.
“אתם נצבים היום כולכם בפני ה’ אלוקיכם…” פרשה זו נקראת בכל שנה לפני חג ראש השנה, הקב”ה מצווה אותנו להיות בחינת עומדים ונצבים ולהיות מי שאנחנו – תהיו אתם.
העמידה הזו בפני הקב”ה בכל שנה, לעמוד בברית ה’ אשר כרת אתנו והסתכלות על עצמנו בחינת בורא, נברא ובריאה, יכולה לגרום לאדם לתקן, לשפר את מעשיו ולבחור בחיים.
בראש השנה הוא ממליך את הקב”ה ומתחבר אל הבורא.
ביום הכיפורים הוא בודק את עצמו אם אכן הנברא ראוי לעולם בו הוא חי.
ובחג הסוכות האדם יוצא אל הבריאה, אל הטבע ורואה אם אכן הוא מגשים את יעודו בעולם לעובדה ולשומרה.
יהי רצון שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה, שנת עשייה של תיקון העולם במלכות שדי ובחרת בחיים.
