במערכת זוגית, אין זה מתפקידנו להיות המבוגר האחראי. הנוסחה הזוגית הנכונההיאבין שני אנשים שווים, לא "מטפל" ו"מטופל" ולא "מתקיף" ו"מתגונן"
ישנה תופעה שאני נתקלת בה פעם אחר פעם אצל זוגות רבים. אחד מבני הזוג לוקח על עצמו את תפקיד המבוגר אחראי, תפקיד "המטפל". נכון שזה בא ממקום אכפתי, אוהב, מכיל וכד', אבל… זה לא התפקיד שלנו כבני זוג ובטח שזה לא משרת את הזוגיות.
לדוגמה: בעל שקשה לו מאוד לקום בבוקר לעבודה. אשתו לוקחת את האחריות ומעירה אותו כל בוקר. כשהוא כבר קם, שניהם עצבנים… כל בוקר מתחיל בסאגה של מאבק וויכוחים בניהם על הצורך לקום. במשך הזמן, מבלי להרגיש, לקחה בת הזוג עוד כמה מוקדי אחריות, שאמורים להיות באחריותו הבלעדית של בן הזוג.
מצבים כאלה יכולים להרוס אפילו זוגיות טובה מאוד. בני הזוג "המטפלים" חושבים שזאת הדרך הנכונה להראות אהבה. אבל צריך לזכור: אהבה שמעניקים אותה בדרך לא נכונה, המאמץ שלנו לא שווה כלום. מה שגורם רק לתסכול. בני הזוג "המטפלים" חשים תחושות קשות של "כפיות טובה", חוסר הדדיות, חוסר הערכה…
כשאנחנו לוקחים על עצמנו את תפקיד "המטפל" בבן הזוג, אנחנו בעצם הופכים להיות אימא שלו, הוא הופכים להיות חלק מהילדים שלנו. תלותי בנו. המצב הזה מסיר מאחד מבני הזוג את האחריות, גורם למתחים מיותרים ומשנה את הנוסחה הזוגית בין שני אנשים שווים.
זה לא התפקיד שלנו!
בני הזוג "המטופלים" מרגישים מוחלשים, נשלטים, ילדותיים וחסרי הערכה. לא לוקחים אחריות וכמובן, לא רואים את חלקם בקשר הזוגי. הכי חשוב: לא רואים את בת הזוג שלהם כבת זוג אטרקטיבית ואינטימית.
אנחנו חייבים ללמוד לשחרר, לסמוך, ולהיות בני זוג/מאהבים, לא מטפלים.
כשאנחנו לוקחים על עצמנו את תפקיד "המטפל" בבן הזוג, אנחנו בעצם הופכים להיות אימא שלו, הוא הופכים להיות חלק מהילדים שלנו. תלותי בנו. המצב הזה מסיר מאחד מבני הזוג את האחריות, גורם למתחים מיותרים ומשנה את הנוסחה הזוגית
להחזיר את הקרבה והחום לזוגיות
לפעמים, לאחר שנים רבות של נישואים, קשה לנו להתמודד עם בעיות החיים. מה שמפריע לנו – מפריע יותר, מה שהבלגנו עליו – כבר אין רצון להמשיך ולעשות. אז אנחנו סוחבים יום ועוד יום, חודשים ולפעמים, שנים. מזיזים את הקשיים הצדה וממשיכים הלאה.
המציאות מוכיחה שכאשר אנשים לא מתמודדים עם קושי, הקושי לא נעלם ולפעמים, רק גדל. אז נוצרות שכבות של תסכול שיוצרות בור גדול, שמקשה על פתרון מהיר יותר של הבעיות והן הולכות ומצטברות.
בדרך הזאת, אנחנו שוכחים שפעם הייתה בינינו התרגשות, רצון לבלות ביחד, שיחות ארוכות אל תוך הלילה, תשוקה, מגע, קרבה…
כשנכנסים לקשר, נראה לנו שהאהבה תנצח כל מכשול. חלקנו מתעוררים בוקר אחד ומגלים שמשהו בדרך השתבש, שלחיות בזוגיות זה לא כל כך טבעי כמו שאנחנו חושבים.
אם שואלים אותי, האם אפשר להחזיר אהבה? תשוקה שנעלמה עם השנים, מכל מיני סיבות, שצריך רק להבין אותן?
אני עונה: כן, אפשר.
אפשר להגיע לקרבה עמוקה יותר, אפשר וניתן לעבור מרמת קשר הישרדותי, שהתרגלנו אליה, של מתקיף ונתקף, או נתקף ומתגונן. צריך לזהות מה בתקשורת התקלקל באמצע הדרך ולתקן.
לפעמים, אנחנו נמצאים בתוך משבר ולא מצליחים לחזור אחורה.
אני אומרת: קחו בעל מקצוע, מישהו חיצוני ולא מעורב, שיראה לכם את שני הצדדים, הרי לזוגיות צריך שניים. תעברו תהליך זוגי, שבו תלמדו על עצמכם ועל בן/ת הזוג שלכם מנקודת מבט אחרת. ממקום שכל אחד יוצא מאזור הנוחות שלו ורואה גם את עולמו של האחר. את הזמן שלנו לא ניתן לעצור, הוא עובר מהר. במקום להגיע למצב של "שוברים את הכלים", אפשר וכדאי לשנות.
אפשר לבחור מחדש את בן/ת הזוג הנוכחי שלנו. ברגע שכל אחד לוקח אחריות על הדינמיקה המזיקה בקשר הזוגי, מטהר מתחים, מתנקה מכעסים, אז אפשר להכניס חום ואהבה, להקשיב בצורה מלאה ואמתית. פשוט להיות שם, לחיות בקרבה ובזוגיות טובה.
זה אפשרי לגמרי וזה בידיים של כל אחד מאתנו.
ישנו משפט שאומר: "אם הדשא נראה ירוק יותר בצד של השכן – הפסיקו לבהות בגינה שלו והתחילו להשקות את שלכם".
