שושנה דמארי במראה אותנטי וביצועים שמושפעים מארץ תימן, יפה ירקוני שהקליטה את שיר הפופ הישראלי הראשון, ואריק לביא, זמר ענק עם קול ייחודי, שהיה אולי חלוץ הפאנק-גרוב הישראלי – הכירו את האמהות והאבות של הזמר העברי
יש שמגדירים את השיר הראשון שהקליטה יפה ירקוני בעודה חיילת, "עיניים ירוקות", כשיר הפופ הישראלי הראשון. עד שנות השבעים המשיכה ירקוני לחוות עדנה בעיקר בזכות להיטים כמו "הן אפשר", "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "באב אל וואד" ו"יצאנו אט". בחגיגות ה-50 למדינה קיבלה ירקוני את פרס ישראל שהנציח לעד את פועלה התרבותי.
כמעט במקביל להצלחתה של ירקוני, פעלה זמרת נוספת והתחרתה מולה על הפופולאריות והתואר "מלכת הזמר העברי". התחרות הזו הייתה מדומה כמובן ובדומה לסיפור בין ירדנה לעפרה שהגיע שנים אח"כ, גם כאן המתיחות כנראה הייתה סיפור צהוב ולא יותר מכך. רובנו מכירים את "היו ימים", "אור", ו"כלניות", אך שושנה דמארי הקליטה המון ביצועים שמושפעים כמובן מארץ הולדתה תימן. הביצועים הללו והמראה האותנטי שתמיד אפיין את הופעותיה, עשו את שלהם גם בתפוצות באירופה וארה"ב שם הרבתה להופיע בפני הקהילות היהודיות. ב-2005, זכינו למחווה אחרונה מדמארי בדמות שני שירים נפלאים שהופיעו באלבום "ממעמקים" של עידן רייכל.
לעומת ירקוני ודמארי שהיו ויישארו תמיד בתודעה כזמרות ארצישראליות שורשיות שהיו מומחיות בפנייה אל הרגש של העם, הסיפור של אריק לביא היה קצת שונה. אין ספק שלביא היה זמר ענק עם קול ייחודי לכל הדעות, אך בנוסף לשירי א"י היפה שלו כמו "שיר ההד" ו"הסלע האדום", מדובר מבחינתי בחלוץ הפאנק-גרוב הישראלי. הניסיון שרכש כשחקן תיאטרון, השובבות ואפילו החוצפה שלא הייתה מובנת מאליה בזמנו, כולם בנו אותו כפרפורמר מופלא שהשתמש בקולו בצורה תיאטרלית למדי. לצערי לא זכיתי לחזות בהופעה מלאה שלו אבל גם המחזמר "הקוסם" בה שיחק את התפקיד הראשי, השאיר חותם עמוק. "שיר סתיו" (כל הנחלים הולכים לים) ו"למה לא אמרת לי", הם מהשלאגרים הכי כיפיים שהיו כאן, זכו להמון גרסאות כיסוי ומנוגנים עד היום במסיבות עבריות. היו זמנים, כן ידידי, בהם טרף עד בלי די, אך בדרכו שלו תמיד הלך.
