היא הבעלים של "אבאלה" – עגלת קפה שהיא חלום שהתגשם. "המבט בעיניים, החיוך, ההתעניינות. יש משהו בעגלה שמאפשר את הקרבה הזאת שאני כל כך אוהבת". האורחת שלנו לשבת היא אלה טמיר, מנוב
קצת על עצמך
"אלה טמיר, בת 25, נשואה ליהל".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי במושב נוב, מוקפת ועטופה ב'חמולה' המשפחתית משני הצדדים, דור שלישי במושב".
מגורים
"נוב. יהל ואני עברנו לגור במושב באוגוסט האחרון, אחרי שלוש שנים משמעותיות ואינטנסיביות של לימודים, מילואים וטיול חלומי בארצות הברית ובהוואי".
עיסוק
"הבעלים של 'אבאלה' – עגלת קפה במשק בנוב. החלטנו לעבור לנוב ולהגשים את החלום שלי – להקים עגלת קפה כזאת שיש בה הרבה חיוכים, אווירה משפחתית וכמובן אוכל טוב.
"כבר בתיכון, חלמתי על עגלת קפה משלי. אפילו עיצבתי אחת בפרויקט הסיום של מגמת עיצוב גרפי בבית הספר 'שקד'. תמיד אהבתי את החיבור האנושי דרך האוכל, את המפגש שהוא יוצר עם אנשים והסיפורים שהם מביאים אתם. המבט בעיניים, החיוך, ההתעניינות. יש משהו בעגלה שמאפשר את הקרבה הזאת שאני כל כך אוהבת. אוכל זה דבר מקרב. ידעתי שיום יגיע, ובהזדמנות הנכונה, אגשים את החלום הזה. השתחררתי מהצבא, נרשמתי ללימודי עיצוב גרפי במכללה והתמסרתי לחיזוק ופיתוח היצירתיות והדמיון שבי.
"נהניתי מכל רגע ושמחתי על הדרך, אבל הבנתי שזה פחות מדויק לי לעסוק רק בזה. הבנתי שאני צריכה עוד משהו בשביל הנשמה. דחיפה קטנה מההורים, עידוד של יהל ומצאתי את עצמי קופצת למים ומגשימה את החלום שלי. בדיוק מה שהנשמה שלי חיפשה".
איך נראה יום שישי שלך?
"מאז שהקמתי את העגלה, ימי השישי שלי מוקדשים לה. זה ה-יום של העגלה. כולם בחופש, רוצים לצאת, לאכול לבלות ולהירגע מהשבוע ואני שם בדיוק בשביל לתת את החוויה הזאת".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"זה משתנה משבת לשבת, תלוי אצל מי אוכלים ומי מגיע לאותה השבת, אבל מה שבטוח זה שתמיד יהיה מרק עוף. לא משנה אם חורף, או קיץ, מרק עוף תמיד יהיה על הפלטה".
זיכרון ילדות משבת
"פעם במרכז בנוב, מאחורי 'המשולש', הייתה רחבת דשא ענקית. בכל שבת, אחרי הפעולות של 'בני עקיבא', היינו נשארים כל הילדים, הגדולים והקטנים, לשחק בייסבול תחנות, עד שמחשיך. אנחנו והבגדים הלבנים של שבת היינו חוזרים במוצ"ש הביתה ירוקים מדשא ותחרותיות".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"הזמן שיש לי עם יהל. במשך השבוע, שנינו עובדים, מסתובבים ורצים מדבר לדבר. שבת מגיעה בכל שבוע מחדש, בדיוק בזמן ומקדשת את הרגעים הקטנים, השיחות והביחד. מזל שיש את שבת. מה היינו עושים בלעדיה?"
המלצה על ספר
"לא יוצא לי לקרוא הרבה ספרים, אבל לאחרונה, קראתי את 'למה מי זה מייקל?', של אליעזר שקדי, שהיה מפקד חיל האוויר. ספר מעולה, שבנוי על אוסף סיפורים קצרים מהצבא ומהחיים עצמם".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הייתי שמחה לקפה עם חברות שלי".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אני אוהבת מאוד לשחק כדורסל, תחביב ילדות שמלווה אותי גם בחיים הבוגרים. כשעברנו לנוב, גיליתי את קבוצת הבנות שמשחקת פעמיים בשבוע בחיספין והתלהבתי. מנסה לשלב את זה עם השגרה החדשה שלי.
"בין היתר, אני אוהבת לצייר בצבעי מים, לגלוש סנובורד ולהכין ארוחות שוות עם יהל".
איך השפיעה עלייך המלחמה?
"גרנו בכפר הנוער 'ימין אורד', כשפרצה המלחמה. עבדתי כמדריכה והיה לי תפקיד ברור וחשוב לשמור על היציבות והביטחון בשביל החניכות שלי, כשמסביב הרבה חוסר ודאות ובלבול. אישי ולאומי. יהל היה במילואים, נלחם בעזה ואני נלחמתי כדי לשמור על שגרה. זאת הייתה תקופה מאתגרת שלימדה אותנו הרבה על עצמנו, על הזוגיות שלנו, על געגוע, על דאגה, על חוסן ועל בחירה בחיים".
מהו המוטו שלך בחיים?
"ללכת אחרי הלב".
מהו החלום שלך?
"אני חיה את החלום שלי ממש עכשיו. אני רוצה להיות בו קצת, ליהנות ממנו. יהיה זמן לכל החלומות… שלב-שלב".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את השקט. את קצב החיים. זה לפעמים מרגיש לי יקום מקביל. הקצב הזה מאפשר לחיות חיים רגועים יותר, לתת יותר מקום לדברים החשובים באמת של החיים. מרגיש לי שבגולן המשפחה היא במרכז. זה מדהים".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך לקום בבוקר בחיוך ולהתעסק במה שאני אוהבת. כמה זה לא מובן מאליו…".
