מערכת שישי בגולןבין שביל הזהב לעתיד הוורוד, היא מצאה גם את שביל החלב, ברפת הרובוטית באבנ“י אית“ן. האורחת שלי לשבועות–שבת היא ליאורה עסיס
קצת על עצמך
“ליאורה עסיס, אימא ל-6 סבתא ל-13 ונשואה ל-1 יחיד ומיוחד.
“ניצן, הבן הבכור, הוא מהנדס מכונות ראשי ב‘מחלבות רמת הגולן‘, ניר – מנהל פרויקט ב‘שיכון ובינוי‘, יעל – מורה לתאטרון, מתמטיקה ואנגלית, נדב – מהנדס מכונות גם כן, יהב –קומונרית בחוות יאיר וייטב – תלמיד בכיתה י“א“.
עיסוק
“נחמיה ואני מנהלים יחדיו את העסק המשפחתי – ‘הרפת הרובוטית באבנ“י אית“ן‘, כשהוא מנהל במקצועיות את הרפת ואני מנהלת את מרכז המבקרים. הוא ‘עושה‘ ואני בעיקר ‘מדברת‘.
“רפת רובוטית זו רפת בה הפרה מחליטה מתי מתאימה לה חליבה. יש פרות שבוחרות להיחלב פעמיים ביום ויש שמחליטות שש פעמים ביום. אנחנו לא מתערבים. כל אחת עם האופי שלה. בנוסף, אנחנו לא מפרידים את העגל מאמו עד גיל גמילה, מה שנקרא – ביות מלא.
“כשהגעתי לגולן, עסקתי כחמש שנים בחוגי התעמלות קרקע, מכשירים ומחול במתנ“ס ולאחר מכן, במשך 10 שנים, לימדתי תנועה בבי הספר ‘גולן‘ (כשהמילה תנועה עוד לא הייתה מוכרת וחשבו שאני מלמדת תמרורים). לפני 12 שנה, הגיע הרובוט לרפת ואז עשיתי הסבה לתיירות“.
מגורים
“אנחנו גרים באבנ“י אית“ן 36 שנים, אוהבים את המקום ואת המשפחות המגוונות. על אבנ“י אית“ן, אפשר לומר שהוא מקום של אחדות, אבל לא אחידות. בימי הקורונה, במיוחד, חווינו את האחדות הקהילתית, המחזקת, התומכת והמרפאה“.
איפה נולדת וגדלת?
“גדלתי במושבה פרדס חנה ולמדתי בבית הספר ‘חקלאי‘. תמיד חלמתי להיות מושבניקית. חלום שהתגשם!”.
זיכרון ילדות מחג השבועות?
“גדלתי במשפחה חילונית, אז התפילות והשיעורים לא היוו חלק מהחג, אבל מלחמות המים היו עיקר החג. אז עוד לא התייסרנו מבזבוז המים וזה היה מהנה במיוחד ביום חם“.
מה אהוב עליך במיוחד בחג השבועות?
“כל חג חביב עליי, המיוחד בחג השבועות. זה הזמן בו הוא חל, זמן שהטבע בשפע, החקלאות הישראלית במיטבה, האדמה בשיא תנובתה, הרבה אופטימיות באוויר“.
מה אוכלים בשבועות?
“למרות שאנחנו אנשי החלב, כמגדלי פרות חלב, אנחנו לא מהחוגגים בחלבי. נחמיה הוא טוניסאי–ג‘רבאי והם ידועים כאנשי ה‘לא אוכלים חלב‘. אבל ארוחה אחת, מכל השש שיהיו לנו החג, כן תהיה חלבית, עם גבינות טעימות שאני אכין במיוחד. גבינה צ‘רקסית מעולה וגם יוגורט שאת חלקו אני הופכת ללבנה ודג סלמון בתנור, שמככב בארוחה וכמובן, שתהיה גם עוגת גבינה מנצחת.
“האוכל אצלנו מבוסס על המטבח הטוניסאי וגם התימני; מרק תימני עם לחוח פיתות וחילבה וכמובן צלחת ירק ליד. כשהחתן נמצא, אז גם בשר מעושן שנקרא ‘מיפה‘. אוכלים גם קוסקוס עם ממולאים וקציצות תרד ‘בקילה‘, כשאת כל אלו מקדימים הסלטים, חצילים מכל סוג, אבל תמיד יהיה חציל על האש, עם טחינה גולמית של ‘הר ברכה‘ וסילאן. פלפלים, קישואים, סלק ‘משייר‘ וחציל שניצל“.
הייתי שמחה להזמין לשולחן החג הזה במיוחד את ראש הממשלה ושר החקלאות ולהזכיר להם את ערך החקלאות, ההתיישבות והמשפחתיות. מאז מחאת הקוטג‘ ב-2011, שהייתה מוצדקת, מחסלים רפתות משפחתיות ומעודדים מגה–רפתות על מנת להתייעל ולהוזיל את החלב. חסלו! התייעלו! הוזילו? לא! וגם לא יוזילו! ייבאו! ולא הוזילו!
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן החג?
“הייתי שמחה להזמין לשולחן החג הזה במיוחד את ראש הממשלה ושר החקלאות ולהזכיר להם את ערך החקלאות, ההתיישבות והמשפחתיות. היום, המגמה היא רק איפה ניתן להוזיל את יוקר המחייה. ובצדק. רק שהכי קל לקצץ מהחוליות החלשות. מאז מחאת הקוטג‘ ב-2011, שהייתה מוצדקת, מחסלים רפתות משפחתיות ומעודדים מגה–רפתות על מנת להתייעל ולהוזיל את החלב. חסלו! התייעלו! הוזילו? לא! וגם לא יוזילו! ייבאו! ולא הוזילו!
“פעם, הייתה חנות למשפחה. היום, יש רשת חנויות למשפחה. גם אני קונה ברשת (יותר נכון – נופלת ברשת) ובכל פעם שאני קונה ברשת, אני מרגישה שאני עוזרת לבעל ההון לקנות עוד יאכטה. לעומת זאת, כשאני קונה בעסק משפחתי, אני עוזרת למשפחה להתפרנס.
“היום, במיוחד עם הקורונה, ראינו כמה חשובה תוצרת הארץ וביטחון המזון, מבלי להיות תלויים בייבוא. מדינה קטנה, עם כל כך הרבה אויבים מסביב. אוכל זה הדבר האחרון שכדאי לנו להיות תלויים בו מבחוץ. פערי התיווך בין החקלאי לרשתות השיווק יוצרים חוסר צדק וחקלאות זה ערך שיהיה קשה לשקם“.
מהו החלום שלך?
“החלום שלי הוא שנהיה פטריוטים לתוצרת כחול–לבן ולא רק בעתות משבר. כמו שהיום אנו בודקים את הערכים של המזון שאנחנו מכניסים לפה, כך נבדוק את היצרן שאותו אנו מוכנים לפרנס ופה יש בי אהבה גדולה לאנשי הגולן, שמנסים מאוד לפרגן לעסקים בגולן“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“המוטו שלנו כמשפחה, וזה מתנוסס על החולצות שלנו – ‘בחיים, לא הכול שחור–לבן, יש גם ורוד!’. הפרה שחור לבן, העטין ורוד. עטין ורוד = עתיד ורוד! אם בחיים לא נסתכל על הקצוות הקיצוניים, נגלה שבאמצע, יש הרבה צבעים יפים ושם נמצא שביל הזהב.
“אבא של נחמיה, סבא גד, שהתחיל את הרפת בשנות ה-50 עם שתי פרות, ‘עתידה‘ ו‘מגשימה‘, היה רמב“מיסט מובהק ותמיד איחל לנו למצוא את שביל הזהב בחיים. מצאנו גם את שביל החלב“.
טיפ חלבי – אם הקצפתם לעוגה שמנת מתוקה יותר מדי זמן ויש גושים, לא לזרוק! המשיכו להקציף עד לגוש, הוסיפו מלח, שום ושמיר ויש לכם חמאת גורמה רכה שלא שוברת את הסכין.
חג חלבי שמח!
