בתל אביב, הלך השבוע לעולמו אלי הלחמי, שבע ימים ומעשים, בגיל 89. לאלי הלחמי יש מניית יסוד בחיינו כאן, בגולן
בתל אביב, הלך השבוע לעולמו אלי הלחמי, שבע ימים ומעשים, בגיל 89.
אני משער שרוב תושבי הגולן אינם יודעים מיהו וכנראה אף לא נתקלו בשמו. אולם לאלי הלחמי יש מניית יסוד בחיינו כאן, בגולן.
"אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם", נאמר בפרקי אבות. אלי הלחמי היה האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון – בלילה שבין 8 ל-9 ביוני 1967, הלילה שבסופו ניתנה לאלוף פיקוד צפון דוד אלעזר, דדו, הפקודה לשחרר את הגולן, ביומיים האחרונים של מלחמת ששת הימים.
אלי הלחמי הוא אחד הגיבורים שמאחורי הקלעים, באירוע ההיסטורי הזה. הוא לא לחם בגולן כמפקד או כלוחם. הוא לא קיבל את ההחלטה. אבל ייתכן מאוד, שאלמלא הוא, המקצועיות שלו, האכפתיות שלו, התעוזה שלו, נטילת האחריות שלו ובחירתו להיות ראש גדול, במלוא מובן המילה, הגולן היה נותר בשליטה סורית, ההר היה נשאר מפלצת והסיוט של תושבי הגליל והעמקים היה נמשך.
רס"ן אלי וייסברוט, לימים אל"מ אלי הלחמי, היה בתקופת מלחמת ששת הימים האחראי על נושא סוריה, לבנון ועיראק באמ"ן. אלי נולד וגדל בפתח תקווה, אך הרבה שנים אחרי שעבר לת"א, עדיין הגדיר את עצמו "מלאבסי".
במלאת חמישים שנה לשחרור הגולן, ב-2017, ראיינתי את אלי. הוא היה בן 80, התמודד עם מחלת הסרטן, אולם היה צלול כבדולח, חד כתער ואוצֵר בזיכרונו אוצָר בלום, בלתי נדלה, של מידע, כבור סוד שאינו מאבד טיפה.
בלילה המדובר, חל מהפך דרמטי ומפתיע בעמדתו של דיין באשר לשחרור הגולן. בתהליך קבלת החלטות שנערך במוחו של דיין במשך דקות אחדות, הוא שינה מן הקצה אל הקצה את עמדתו בנדון; מהתנגדות נחרצת למהלך והצגתו כאסון שיעלה במחיר אלפי הרוגים ויגרום להתערבות סובייטית במלחמה והצעה להזיז את יישובי הגבול מטווח התותחים הסורי, להחלטה לכבוש את הגולן, שאותה מסר ישירות לאלוף הפיקוד דוד אלעזר, מבלי לעדכן את ראש הממשלה אשכול והרמטכ"ל רבין.
מה קרה באותן דקות ששינו את ההיסטוריה? סיפורו של הלחמי שופך אור על הפרשה, ומספק לה הסבר אפשרי.
תצ"א גורלי
"כאחראי על סוריה באמ"ן", סיפר הלחמי, "היה לי חשבון נוקב עם הסורים, בשל מפעל הטיית הירדן, ההפגזות על יישובינו והתמיכה המעשית בפיגועי פת"ח שיצאו מסוריה. מאוד לא הייתי מרוצה מכך שהם הולכים לצאת מן המלחמה בשן ועין, בלי שעשינו משהו בגולן, חוץ מתקיפות אוויריות ומלבד האישור שדיין נתן לדדו לתקיפה קטנה וחסרת משמעות בתל-עזיזיאת, שדדו בצדק לא רצה בה. הסורים, מצדם, הפגיזו את היישובים, הפציצו מן האוויר וניסו לבצע מחטף באזור דן".
בבוקר יום שישי 9 ביוני, הייתה אמורה להיכנס לתוקפה הפסקת האש, שגם הסורים הסכימו לה. כך, כמעט הסתיימה לה מלחמת ארבעת הימים, כשהצבא הסורי יושב על הגולן, חוצפתו גוברת והתקפותיו על היישובים מתעצמות.
ביום חמישי 8 ביוני, ב-11:30 לפני הצוהריים, נערכה גיחת צילום מעל הגולן. התצ"א כיסה את הרצועה שמקוניטרה ומטה, אך לא את קדמת הגולן; קו המוצבים הקדמיים. היום, צילומים כאלה מפוענחים בשידור חי, אולם באותם ימים, נדרשה לכך חצי יממה. תוצאות הפיענוח הגיעו לרס"ן וייסברוט לבור, ב-23:30 בלילה.
בחצות, הוציא וייסברוט בכתב ידו "לקט מיידי צבעוני" ועליו כתב את תוצאות הפיענוח: 1. מחנות קוניטרה ריקים (לא ברור לאן הוסגו הכוחות שהיו בהם). 2. נראה שיש התמוטטות של המערך הסורי בגולן. 3. לא ברור אם מצב כזה יחזור על עצמו.
הלחמי: "עם הלקט הזה נכנסתי לפנות בוקר למורי ורבי, ראש אמ"ן, האלוף אהרל'ה יריב. הבור היה ריק, כי הכול ידעו שאמורה להתחיל הפסקת אש. אמרתי ליריב, שלא ייתכן שאחרי כל העסק, הסורים ייצאו בלי שנגמור אתם את החשבון. יריב השיב לי: 'אלי, אין מה לעשות. יש הפסקת אש, וצריך לקבל את זה'".
מאז ראשית תקופת ההמתנה, כמעט חודש קודם לכן, לא יצא אלי וייסברוט מן הבור. כעת, כשהמלחמה אמורה להסתיים, הוא ביקש אישור לנסוע לירושלים, לפגוש את חבריו מהצנחנים, יחידתו לשעבר, משחררי העיר העתיקה.
"ב-6:00, יצאתי לשם מבית סוקולוב; התלוויתי לסיור עיתונאים שיזם דובר צה"ל".
דיין, שישן בבור באותו לילה, התעורר ב-5:30. מזכירו הצבאי נתן לו את הלקט המיידי שכתב וייסברוט, (שנמעניו הם שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אמ"ן) וכן מברק של נאצר לסורים, המספר להם שהם מסכימים להפסקת אש ואין לסורים ברירה אלא להצטרף ונגמור את המלאכה במלחמה הבאה.
דיין לקח לידו את שני המסמכים, והם, משוכנע הלחמי, שגרמו לו לשנות את דעתו.
בריחה המונית
"ב-6:50, דיין חיפש את כותב הלקט, אך כבר לא הייתי שם וכיוון שלא היו אז מכשירים ניידים, לא יכלו לאתר אותי".
דיין התקשר לדדו, והשאר היסטוריה.
"הגעתי לירושלים", סיפר הלחמי. "התחלתי להסתובב בעיר העתיקה. אחרי כחצי שעה, שוטרים צבאיים שחיפשו אותי, צעקו אם נמצא כאן אלי וייסברוט, רוצים אותו דחוף ביחידה. לקראת 9:00, יצאתי במהירות אל מחוץ לחומות ירושלים. עצרתי מונית. הנהג סירב לקחת ממני כסף והסיע אותי היישר לקריה. איתמר רבינוביץ' חיכה לי בחוץ ואמר לי שרוצים להעמיד אותי לדין צבאי, כי חרגתי מסמכות. במסמך 'מיידי' עליי לתת רק מידע ואני נתתי הערכת מצב. אמרתי לו שאיני דואג, ואסתדר עם זה.
ירדתי למטה. קצת צעקו עליי, על כך שבלקט כתבתי דברים שאינם בסמכותי, לכאורה. עליי לתת רק עובדות. היות שהייתי 'האורים והתומים' של הנושא הסורי, אמרתי שאפשר להעמיד אותי לדין, אבל אני דורש שזה יהיה עכשיו. הרי אף אחד מהם לא ידע להתמודד עם החומר המודיעיני כמוני. הם נבהלו ונתנו לי להתעסק במה שעשיתי".
לאן נעלם הכוח הסורי שהגן על קוניטרה?
הלחמי: "לאחר המלחמה הסתבר, שחלק מהכוח הסורי, כוח ההלם המשוריין המטכ"לי, שהיה הכוח שיותר מכול חששנו שהוא יקודם וישמש למתקפת הנגד הסורית, אכן הוסג אחורה ונערך להגנה על הבירה דמשק. חלק ממנו הוזז קדימה למה שהיה הגזרה הצפונית של 'הרמה הסורית'".
הבקעת צה"ל בפאתי מעלות הגולן נתקלה בהתנגדות סורית עזה והייתה כרוכה בקרבות עזים ובאבדות רבות. אולם לאחר ההבקעה, הגולן שוחרר כמעט ללא התנגדות סורית.
למה לא הייתה שם לחימה?
"בשבת, 10 ביוני בבוקר, הסורים לחצו על הסובייטים לקדם במועצת הביטחון הפסקת אש בכל מחיר. ב-8:45, הודיע דובר צבאי סורי הודעה מספר 66, שקוניטרה נפלה לידי הציונים. הידיעה לא הייתה נכונה. היא נוסחה אישית בידי שר ההגנה ומפקד חיל האוויר, חאפז אל-אסד, כדי להפעיל לחץ על הסובייטים.
"שמעתי בטרנזיסטור את ההודעה ברדיו דמשק. ידעתי שהחיילים הסורים מאזינים ל'קול ישראל' בערבית ומייחסים לה אמינות רבה. העברתי מסר ל'קול ישראל' בערבית ולבקשתי, הם שבו ושידרו את ההודעה הסורית שוב ושוב, בכל כמה דקות. הבנתי שאם החיילים הסורים ישמעו בעמדות את ההודעה, הם יינטשו את העמדות ויברחו".
אכן, כך היה. החלה בריחה המונית. בשלב מסוים, הסורים תפסו את עצמם והבינו את טעותם. הם הוציאו הודעת הכחשה, אך זה היה מאוחר מדי.
בסיום המלחמה, יריב קרא לכל מטה אמ"ן ואמר: "מי שיש לו תלונה נגד אלי, שיעבור דרכי".
בזכותו
נעמוש היה מוצב סורי כקילומטר מזרחית מעל גבעת האם וכפר סאלד. על מוצב זה, נערך אחד מקרבות ההבקעה בעלייה לגולן, במלחמת ששת הימים.
העיתונאי שלמה מן, החוקר את קרבות הגולן במלחמת ששת הימים, הקים את הבלוג "נעמוש", על שם המוצב – בלוג שכולו כתבות ומחקרים על שחרור הגולן.
בכתבה על אלי הלחמי, הוא מספר: "כעבור כשנתיים, כשאהרון יריב ביקר כאורח הקהילה היהודית בקנדה, אירח אותו ויסברוט, שבינתיים השתחרר מצה"ל, הפך לשליח הבונדס בקנדה והחליף את שמו להלחמי. בנאום בבית הכנסת 'שערי שמים', במונטריאול, קרא יריב להלחמי לעלות לבמה והציג אותו בפני הקהל: 'אתם רואים את האיש הזה? זה אלי ויסברוט, בזכות הבחור הזה אנחנו יושבים היום ברמת הגולן'".
לאחר מלחמת יום הכיפורים, נענה אלי לבקשת ראש אמ"ן וחזר לשירות פעיל, ממנו השתחרר לאחר כעשר שנים, בדרגת אל"מ.
אל"מ (מיל') אלי הלחמי סיכם את הריאיון במילים: "ושהגולן תמיד יישאר בידינו. אמן!"
אמן ואמן!
יהי זכרו ברוך!
