חטיבה 179 היתה חטיבת החוד של פיקוד צפון ערב מלחמת יום הכיפורים, אשר הדפה את הסורים ממערב למעברי הירדן והכנרת, ועד למרחק 40 ק”מ מדמשק. בימים אלה הציבו ותיקי החטיבה תחנת הסבר קולית באנדרטת החטיבה שהוקמה לצד כביש 87

---

קרבות עמק הבכא של חטיבה 7 קנו להם כבר מזמן מקום בהיכל התהילה של מורשת הקרב הצה”לית. ספרי השנים האחרונות צירפו לשם את לוחמי חטיבת ברק-188 בג’וחדר, תל סקי ואתרים נוספים. אך שדות קרב רבים נוספים עדיין ממתינים לגאולה מן השכחה. מי מהאנשים הרבים החולפים מדי יום בצומת קצביה יודע מה התחולל במקום בבוקר ה-7.10.73? כמה מבין חקלאי דרום הגולן יודעים כי בשדות שבין אליעד לאבני איתן התחולל קרב שריון בשריון של להיות או לחדול?

“בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם ינגח עמים” (דברים ל”ג, י”ז). שור מזנק הוא סמלה של עוצבת ראם. חטיבת שריון במילואים מהוותיקות של צה”ל. נתיב קרבותיה עובר לאורך כל מלחמות ישראל. ממדבריות סיני במבצע קדש ודרך כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים וההגנה עליו במלחמת יום הכיפורים.

במה בעצם שונה סיפורה של חטיבה 179 מחטיבות המילואים האחרות ומה מצאנו להיזכר בה פתאום? האמת שאין הרבה הבדל. בכולן תמצאו את המעבר החד שבין אווירת יום הכיפורים לאווירת שדה הקרב, בכולן תמצאו את המעבר החד בין אזרחות שלווה ללחימה תוך סיכון חיים. בכולן תמצאו את המרוץ נגד השעון ונגד הסורים המתקדמים, את קרבות הבלימה ולאחר מכן ההבקעה אל השטח הסורי.

מעל 10 חטיבות לחמו בגולן במלחמת יום הכיפורים. רובן של אנשי מילואים. רובן אינן מוכרות. ובכל זאת יש כמה פרטים מיוחדים בסיפורה של חטיבה 179. חטיבה בה נפצע המפקד, חטיבה שנשאה בעול הקרבות בגולן ועוד הספיקה ליטול חלק בקרבות סיני.

לאחרונה הציבו ותיקי החטיבה תחנת הסבר קולית באנדרטת החטיבה לצד כביש 87 (בין צומת המפלים לצומת קשת). בעקבות כך ולרגל יום הכיפורים בחרנו להאיר הפעם סיפור פחות מוכר בקרבות הגולן במלחמה ההיא.

ראשונים בשדה הקרב

חטיבה 179 היתה חטיבת החוד של פיקוד צפון ערב המלחמה. ככזו היו לוחמיה אמורים להיות ראשוני כוחות המילואים שיגיעו אל שדה הקרב בהתרעה קצרה. ואכן עם פרוץ הקרבות הוזעקו הלוחמים מבתיהם, אלא שלהפתעתם מצאו עצמם ללא טנקים. הללו נלקחו על ידי חטיבה 7 שהובאה לגולן בחיפזון ערב המלחמה, והטנקים שלה נשארו בסיני. למרות זאת, ותוך התארגנות חפוזה עם טנקים חלופיים, היו אלו לוחמי החטיבה שהגיעו כבר במוצאי שבת ישירות אל הקרב המתחולל על ציר הנפט.

כח בפיקודו של סא”ל עוזי מור (גדוד 266) ובו 10 טנקים מצא עצמו בשעה 2200 בנסיון לבלום את הכח הסורי שפרץ לכיוון נאפח. במקום כבר לחם מזה כמה שעות סרן צביקה גרינגולד מחטיבת ברק הסדירה (המוכר בכינוי ‘כח צביקה’). בקרב הקצר שהתחולל נפגעו טנקי המילואימניקים. המג”ד נפצע קשה והמ”פ (אמנון שרון) נפל בשבי הסורים, את חוויותיו בקרב ובשבי תיאר בספרו ‘שפוי בדמשק’.

ביום א’, 7 לאוקטובר, קיבל המח”ט אל”מ רן שריג הנחייה מרפאל איתן-רפול, מפקד הכוחות בגולן: “בכל דרום רמת הגולן, מציר הנפט ודרומה, אין שום כוח דובר עברית ברשת הקשר, עלה דחוף בציר “כביש” ובצירים הדרומיים לרמת הגולן ותתחיל בלחימה על מנת לבלום את הסורים”.

את גדוד 278 של סא”ל יוסי עמיר שלח שריג לעלות מצומת כורסי ולעצור את הסורים מלהתקדם לדרום הגולן. הוא עצמו, יחד עם גדוד 96 של סא”ל ישראל לוין, עלה דרך כביש יהודיה (ציר ‘כביש’ בלשון הקודים הצה”לית) והגיע עד צומת קצביה.

בשעה 10:00 בבוקר התייצב יוסי עמיר עם הטנקים שלו מצפון לבסיס אל-על, בו נשארו רק חיילים מעטים, השאר נסוגו לעין-גב. הוא פרס את הטנקים לרוחב החזית והמתין לסורים, והללו לא איחרו להגיע. הכח הסורי שחנה בלילה ליד תל סקי המשיך בהתקדמותו דרומה. משימתו היא להתייצב על קו המצוקים במבוא-חמה וכפר חרוב. הטנקים של 179 סיכלו את כוונת הפיקוד הסורי. מכאן והלאה לא הוסיפו הסורים להתקדם אלא נדחקו בהדרגה, ותוך קרבות קשים, חזרה אל הקו הסגול.

את עיקר מלאכת הדיפת הסורים בדרום הגולן עשו כוחות מילואים אחרים שהגיעו ממרחקים גדולים אולם אלמלי אותם ראשונים מחטיבה 179, היו הכוחות האחרים נאלצים להתחיל את הקרב כבר במורדות הגולן.

ביום השישי למלחמה הובילה החטיבה את כוחות צה”ל בפריצה אל השטח הסורי. בקרבות השונים בשטח המכונה “המובלעת” פגשו לוחמי החטיבה את צבאות עירק, ירדן ואפילו סעודיה וקובה שהגיעו לסייע לסורים

מח”ט בקו האש

אותה תמונה חוזרת גם בקצביה. כח טנקים קטן מחטיבה אחרת (679) הגיע למקום בלילה הקודם. כעת לוקח שריג את הפיקוד ומוביל מתקפת נגד. כנראה שהקלישאה הידועה “כל מה שיכול השתבש אכן ישתבש” פעלה שעות נוספות במלחמה ההיא. בשעת הקרב לא אמור המפקד הבכיר להימצא בקו האש. עליו לנהל את המערכה ממקום בטוח, מאחורי הכוחות הלוחמים. אולם מצב החירום שהיה גרם לכך כי רבים מבעלי התפקידים הבכירים מצאו עצמם קרובים מאוד לקו החזית.

שריג, המוביל את הכוחות נפצע בצוואר מרסיס של פגז סורי אשר פגע בטנק שלו ופונה לבית החולים. סגנו, גדעון צימבל נטל את הפיקוד. הוא נהרג יום לאחר מכן בעת שהטנק ממנו פיקד ספג פגיעה ישירה. שריג, שקיבל חופשת בית קצרה מבית החולים, מיהר לשוב לקרבות ולהוביל את החטיבה עד לסוף המלחמה.

יומיים וחצי לקח לטנקים של 179, יחד עם כוחות נוספים כמובן, להדוף את הסורים מאזור קצביה, דרך משתא וחושניה, עד לקו הסגול.

גירוש הסורים הפולשים אמנם הסתיים אולם המלחמה טרם תמה. ביום השישי למלחמה הובילה החטיבה את כוחות צה”ל בפריצה אל השטח הסורי. בקרבות השונים בשטח המכונה “המובלעת” פגשו לוחמי החטיבה את צבאות עירק, ירדן ואפילו סעודיה וקובה שהגיעו לסייע לסורים.

בקרבות באזור תל פזרה (צומת בשן של היום) נפל אחד ממפקדי הפלוגות, יוסף שריג, אחיו של רן שריג. שירו ‘מותי בא לי לפתע’ נחקק על אנדרטת החטיבה:

מותי בא לי פתע

כאחד האדם ידעתי כי קרב

ושבע חייתי

בתום בעוז ובתפארת

בכחול ובירוק

ובטעם המסתורין של הדבש

ושל היפה

מותי בא לי פתע

ואיני זוכר אם ברעם אש

או בין קירות הפח הזועקים

או שמע בלבן לבן

הדומם לבסוף

עכשיו אני איני זוכר

מותי בא לי פתע

המחפש במרשתת ימצא באתר יוטיוב שני ביצועים. האחד הוא ע”פ לחן של נעמי שמר והשני הוא בביצועו של אסף שריג, בנו של יוסף, מוזיקאי בזכות עצמו (חבר להקת הרוק ‘איפה הילד’).

בקרבות מלחמת יום הכיפורים איבדה עוצבת ראם 84 לוחמים ומפקדים.

את ההסבר הקולי המוצב באנדרטת החטיבה בחרו הלוחמים לסיים במשפטים הבאים: “חטיבה 179 החלה את הלחימה במוצאי יום הכיפורים בטווח 10 ק”מ, ממערב למעברי הירדן והכינרת. לוחמי החטיבה נלחמו רצוף 19 ימים ולילות, תוך שהחטיבה מתייצבת 40 ק”מ מדמשק ומסיימת את הלחימה ואת המלחמה ביום הפסקת האש במרחק 101 ק”מ מקהיר.

“לוחמי החטיבה היו חיילי המילואים הראשונים שהתגייסו והיו אחרונים ששוחררו לבתיהם בערב יום העצמאות 1974, לאחר יותר מ- 200 ימים.”

כיצד מגיעים לאנדרטה

נוסעים מצומת המפלים מזרחה לכיוון קשת. באמצע הדרך בולט שלט צהוב ועליו סמל החטיבה. האנדרטה נמצאת מצפון לכביש על גבי גוש בזלת גדול. חונים בזהירות לצד הכביש והולכים בדרך העפר אל האנדרטה.

תודה לישראל אריאלי – מפקד כוח “זברה”, על הסיוע בהכנת הכתבה