סלילתו המחודשת של כביש 98, בקטע שבין רמת מגשימים וצומת אורחה, מנער את אבק השכחה מעל עשרות אנדרטאות ואתרים שנשכחו בשלושים השנה בהם היה הכביש סגור לתנועת כלי רכב
בימים אלו, הולכות ונשלמות העבודות האחרונות לקראת פתיחתו המחודשת של כביש 98, בקטע שבין רמת מגשימים לצומת אורחה, אולם כבר כעת ניתן לנסוע על הציר המחודש לכל אורכו ובכלל זה על הקטעים שסלילתם הסופית עוד לא הושלמה. הכביש, שבפי רבים מכונה “ציר המפלים הישן”, נסגר לתנועת אזרחים לפני כ-30 שנה, במקביל לפתיחתו של ציר המפלים, שמחבר כיום את דרום הגולן עם קצרין ואזור מרכז הגולן וזאת בשל מצבו הגרוע שנבע מנזקי ההפגזות של מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.
ותיקי הגולן עדיין זוכרים איך בתקופה שקדמה לסגירתו של הכביש, נאסרה הנסיעה בו בלילה וזאת לאחר שכמה וכמה רכבים התהפכו בכביש כשנפלו לתוך הבורות העצומים שנוצרו בו מהפגזים הסורים.
אלא שלהחלטה לסגור את כביש 98 בקטע המדובר היו גם השלכות שליליות, שנובעות מהיותו כביש האורך העיקרי ברמת הגולן עד לסגירתו וכן בשל קירבתו לגבול עם סוריה.
לאורכו של הכביש, הונחו במהלך השנים, ובמיוחד בשנות ההתשה ולאחר מלחמת יום הכיפורים, עשרות אנדרטאות ופינות זיכרון לחיילים שנפלו בקרבות בסביבתו. אלו נשכחו ונעזבו לאחר סגירת הכביש ולמעט חברים מהיחידה והמשפחות לא נותר אף אחד שיפקוד אותם. לפני 20 שנה, הכריז צה”ל על הכביש הנטוש כאזור סגור לכניסת רכבים אזרחיים, כשהשלטים המודיעים כי הכניסה מותרת לרכבים צבאיים בלבד הרחיקו מן האזור גם את המעטים שעוד זכרו והכירו.
מבחינה זו, ההחלטה על פתיחתו המחודשת של הכביש וסלילתו היא חבל הצלה לכל אותם אנדרטאות נשכחות. במסגרת עבודות הסלילה והשיקום, דאגה החברה הלאומית לדרכים (מע”צ) לסלול מפרצוני חנייה בקרבתם של האנדרטאות ובמקומות שהדבר נדרש, אף הונחו גשרוני עץ מעל התעלות שלצדי הכביש. באופן לא מפתיע, חלק נכבד מהאנדרטאות הפזורות לאורך כביש 98, בקטע שבין רמת מגשימים וצומת אורחה, אינן מופיעות באף אחד מהספרים העוסקים באנדרטאות והנצחה בישראל.
הזנחתו של הכביש הישן וסגירתו בפני הציבור הביאו למצב בו האתרים שלאורכו נעלמו מעיניהם של מי שלכאורה אמורים היו לדעת. בניגוד לאנדרטאות המוכרות ממקומות אחרים בגולן, המנציחות נופלים בעיקר משתי המלחמות בגולן, רבות מהאנדרטאות שעל הכביש המחודש מציינות חיילים בסדיר ובמילואים שנפלו במהלך תקופת ההתשה. בחלק מהמקומות, מדובר באנדרטאות “מאולתרות” שהוקמו בידי חברים לנשק מיד בשוך הקרבות ושמעולם לא הייתה הזדמנות של ממש לטפח או לשדרג אותן בגלל סגירתו של הכביש.
מעבר לאנדרטאות, שההתחקות אחריהן לאורך הכביש חושפת סיפור עצוב אך מרתק של גבורה ונחישות, הנסיעה על הכביש המחודש מאפשרת הצצה נדירה לחלק נשכח של הגולן, שהזמן נראה כאילו עמד בו מלכת. חדי העין יוכלו להבחין כי בתוך שדות המוקשים, המשתרעים משני עבריו של הכביש המחודש, עדיין שכובים להם שלדות של טנקים ורכבים משוריינים ממלחמת יום הכיפורים. הכביש עובר גם בסמוך לכמה אתרים ארכיאולוגיים חשובים ובסמוך לנקודות התיישבות ישנות, כמו חאן אורחה המרשים, שעומד על תלו בסמוך לכביש עד היום.
הקשתות היפות והגדולות של החאן גורמות לרגע למביט את התחושה כאילו הוא חזר מאות שנים אחורה. אנשי מקצוע יודעים לספר כי גם מבחינה בוטנית מציע אזור זה של מזרח הגולן היכרות עם כמה זני צמחים, שאינם מוכרים באזורים אחרים בגולן.
מה שנותר כעת הוא רק להתחיל ולטייל ולגאול את החלק הזה של הגולן משיממונו. יפה יעשו מוסדות הלימוד באזור אם יחליטו לחדש מסורת מן העבר וירתמו את התלמידים, במסגרת בית הספר, להתנדבות בטיפוח ושימור האנדרטאות הללו, שכרגע מצבן והמראה שלהן רחוקים מלהרשים. פעילות שכזאת לא רק שתכוון את הדור הצעיר לתרומה ועשייה חיובית, אלא גם תחשוף אותם לפרק חשוב ומרשים בהיסטוריה של ישראל, ושל רמת הגולן בפרט.
אנדרטה לנופלים מחיל הרפואה
האנדרטה לזכרו של סרן זאב שגיא נמצאת כ-100 מטר צפונית למוצב תל סאקי, לצד כביש 98. גשרון עץ חדש מוביל לאנדרטה הצנועה, שהקימו חבריו לסיירת שק”ד, בה שירת. זאב נולד ביום כ”א באב תש”ז (7.8.1947) בברלין שבגרמניה ועלה עם משפחתו ארצה, בשנת 1948, בימי מלחמת השחרור.
הוא למד בבית הספר היסודי “אילון”, בנחלת יצחק ובבית הספר התיכון על שם קלעי, בגבעתיים. מגיל צעיר, היה חבר בתנועת “הצופים”, הדריך בה, ארגן לחניכיו מסעות וטיולים והיה ממארגני פעולות התנועה באזור מגוריו. הוא גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1965 ואחרי שחרורו התחתן ובנה לו בית. ביום כ”ד במרחשון תש”ל (5.11.1969), הוא נפל לצד הכביש בעת פעילות מבצעית בהיותו בשירות מילואים והוא בן 22.
אנדרטה מעניינת נוספת נמצאת מערבית לצומת אורחה שבה מסתיים הכביש המחודש והיא מנציחה את שמותיהם של חיילי פלוגה כירורגית של חיל הרפואה, שנהרגו במקום במהלך מלחמת יום הכיפורים, כשפגז פגע פגיעה ישירה במקום בו שהו. מדובר באחת מהאנדרטאות הבודדות בארץ המנציחות חיילים שהשתייכו לחיל הרפואה.
