מאז נספה בשריפה האיומה בכרמל, מחולק האות על שם אלעד ריבן, נער שחירף את נפשו להציל חיי אדם, לנוער מתנדב ומצטיין במיוחד. השנה, מקבלת את האות ברית-אל הירשפלד, מחיספין
לפני יותר מ-8 שנים, עקבה כל המדינה בדריכות אחרי מאמצי הכיבוי של השריפה הגדולה בכרמל וליוותה בצער את הנספים מכוחות הביטחון. במיוחד נגע ללבם של אנשים רבים סיפורו של אלעד ריבן. אלעד, תלמיד בית הספר "הריאלי" בחיפה, התנדב ל"צופי האש". הוא נחלץ להילחם בלהבות ולסייע ללכודים בשרפת הענק וחירף נפשו להציל חיי אדם. אלעד היה בשיעור אזרחות, כשנודע לו על האש. הוא יצא מהשיעור למשימת ההצלה ולא שב ממנה. חייו של אלעד נגדעו באבם. בחייו הקצרים, הספיק להגיע להישגים לימודיים וערכיים.
אלעד נפל ביום כ"ה בכסלו ה'תשע"א, 2010.12.2, אך רוח ההתנדבות, הגבורה ואהבת ישראל שהיו בו נותרו כסמל לכל הטוב והיפה שיש בכולנו ובמיוחד בנוער הישראלי.
ברית-אל מאוד פעילה בהווי החברתי של אולפנת הגולן-קצרין, היא זו שתמיד תזכור ותזכיר את כל ימי ההולדת של התלמידות והצוות החינוכי, באופן אוטומטי כמעט תתנדב לכל משימה כיתתית והיא אחראית לכל הניואנסים הקטנים, שתמיד מחממים את הלבבות
בעקבות מותו, מחולק מדי שנה, אות שר החינוך לנוער מתנדב ע"ש אלעד ריבן, למספר תלמידים נבחרים משכבת י"ב, מרחבי הארץ.
השנה, זכינו שאחת מנבחרת מצוינת זו היא מתוצרת הגולן – ברית-אל הירשפלד, מחיספין.
ברית-אל, בתם של אריאל וענבר שהנם כבדי שמיעה, מסייעת להם בניהול הבית ובלקיחת אחריות על ההתנהלות היום-יומית בביתה. בנוסף, היא מחפשת בכל עת הזדמנויות לנתינה שהיא מעל ומעבר למחויבות אישית במעורבות חברתית.
ברית-אל מאוד פעילה בהווי החברתי של אולפנת הגולן-קצרין, היא זו שתמיד תזכור ותזכיר את כל ימי ההולדת של התלמידות והצוות החינוכי, באופן אוטומטי כמעט תתנדב לכל משימה כיתתית והיא אחראית לכל הניואנסים הקטנים, שתמיד מחממים את הלבבות. בשנתיים האחרונות, היא מובילה באולפנה פרויקט לשילוב תלמידה מיוחדת, הלוקה בפיגור קשה. ביוזמתה, הוקמה קבוצה שאחראית על שילוב התלמידה בפעילות השכבה ובאולפנה בכלל. היא דואגת לקבלת פנים חמה לתלמידה, להובלתה וליוויה בשיעורים המותאמים לה, לצירופה לפעילויות של כלל האולפנה וכל דבר שיגרום לתלמידה לתחושה טובה ולהרגשה שהיא חלק מהכלל. היא מקפידה לרתום גם את חברותיה לשכבה להצטרף אליה להתנדבות.
תחושת "אורות"
במקביל, ברית-אל מתנדבת בעמותת "אור מיכאל". עמותה זו הוקמה לזכרו של הרב מיכאל מרק הי"ד, מנהל ישיבת ההסדר בעתניאל, שנרצח לפני כשלוש שנים, בפיגוע ירי בכביש 60, בדרום הר חברון, לעיני אשתו וילדיו. העמותה הוקמה על ידי בתו, אורית ומטרתה היא להנציח ולהמשיך את האור שלו. במהלך החודש, המתנדבים הולכים לבתי חולים בכל רחבי הארץ ומשמחים את החולים ובני משפחותיהם, עם הרבה ממתקים, צעצועים, גיטרות, בלונים ומטרה אחת – להרים לחולים ולצוות את מצב הרוח ולשמחם.
ברית-אל משמשת כרכזת המפעילה מתנדבים בבית החולים "זיו", בצפת. היא דואגת לעניינים הטכניים מול בית החולים ומול המתנדבים. בפעילות עצמה, ברית-אל מנהלת את המתנדבים. היא מחליטה לאיזה חדר מתאים להיכנס ולאיזה חדר פחות, באיזה חדר להישאר יותר ובאיזה חדר פחות.
לפעמים, קשה לגייס מתנדבים ולא תמיד כולם זורמים ובאים וברית-אל עובדת קשה על מנת שמתנדבים יגיעו וברוך ה', יש קבוצת מתנדבים יפה, שרק הולכת, גדלה ומשתבחת מיום ליום, עם חבר'ה צעירים ואיכותיים. בסופו של יום, ההתנדבות, תחושת הנתינה והשמחה מרוממת את כולם. יש המון שמחה ותחושת "אורות" בין המתנדבים וזו המתנה הכי גדולה המתקבלת מעצם הנתינה.
נוסף על כך, השקיעה ברית-אל רבות, במשך שנתיים, בהדרכת חוץ בתנועת הנוער "אריאל", בסניף קצרין, שכללה את ריכוז הסניף לתקופה מסוימת.
לבנות עוד קומה
לכל תפקיד שברית-אל נכנסת אליו, היא מתייחסת ברצינות רבה ותמיד חושבת על רעיונות שיפתחו ויקדמו את הפעילות ומשתדלת לעשות אותה על הצד הטוב ביותר.
על כל אלה, ועל הנעימות והצניעות שבה היא עושה הכול, היא קיבלה את אות המתנדב ע"ש אלעד ריבן לשנה זו.
כשברית-אל התבשרה על הזכייה, היא פרסמה את פוסט ובו כתבה:
"חשבתם פעם כמה זה מגוחך להעניק לדתל"ש פרס על כך שהוא דתל"ש? או אולי לטבעוני, על שהוא טבעוני?
חילוני? מסורתי? רפורמי? דתי?…
יהיו שיחלקו עליי, אבל אני באופן אישי לא מוצאת עניין בלהעניק לאנשים פרסים על דרך חייהם. כל אחד ודרכו שלו, אמונותיו, רצונותיו והשקפת חייו…
קצת קשה לי עם ההגדרה הזו של הפרס. אני תופסת התנדבות כמשהו גדול, ובד"כ חד-פעמי, שלאחריו בלי ספק מגיע כל הכבוד.
מה שאני עושה, הפך לדבר שבשגרה…
זאת, זאת לא התנדבות.
אלא דרך חיים. דרך החיים שבה אני בחרתי.
וכמו שכבר ציינתי, לא מוצאת עניין בלחלק פרסים על השקפת עולם.
אז נכון, אני לא אשקר שנורא נחמד לקבל קצת פרגון. אבל בשורה התחתונה, אני פועלת ועושה מתוך מטרה להוסיף טוב בעם ישראל ורואה את השליחות שלי כחובתי הבסיסית כאן, על הגלובוס…
הנתינה בונה בי, ובכולנו, עוד קומה. קומה עמוקה יותר של ראיית אני הפרטי כחלק ממשהו גדול. חלק מעם ישראל.
זה המסלול שבו אני בוחרת לצעוד כל בוקר מחדש.
בדרך מלאה עשייה, נתינה וטוב.
בדיוק כמו שהטבעוני, הרפורמי, הדתי והחילוני קמים בבוקר ובוחרים את דרכם שלהם.
וזה, מבחינתי, הפרס הכי מדהים שיכול להיות…"
בטקס שהתקיים השבוע, ביום שלישי, בחצור הגלילית, בנוכחות הוריה הגאים, מנהלת האולפנה, ורדית טפרברג, המחנכת, דיצה כלאף ודורי, ה-חברה הטובה שלה, קיבלה ברית-אל את האות מידי שר החינוך ואימו של אלעד ריבן
ברית-אל מזמינה את כולנו לפתוח עיניים ולחפש, גם אנחנו, איפה אפשר לתת ולתרום.
לפני קצת פחות משבוע, התבשרתי שזכיתי לייצג את המחוז ונבחרתי לקבלת 'פרס שר החינוך לנוער מתנדב ע"ש אלעד ריבן.'
והאמת? קצת קשה לי עם ההגדרה הזו של הפרס.
אני תופסת התנדבות כמשהו גדול, ובד"כ חד פעמי. שלאחריו בלי ספק מגיע כל הכבוד.
מה שאני עושה, הפך לדבר שבשגרה.
ולא משנה איזה מהתחומים שעליהם אקבל את הפרס.. כולם נכנסים בקטגוריה של עשייה מתמדת.
זה יכול להיות פתק ושוקולד לחברה עצובה, התנדבות בבית חולים פעם בשבועיים, הודעה משמחת לאדם אהוב, חונכות לילדה עם צרכים מיוחדים, הרמת כיסאות בסוף יום או סידור הכיתה. אבל בשגרה.
זאת, זאת לא התנדבות.
אלא דרך חיים. דרך החיים שבה אני בחרתי.
וכמו שכבר ציינתי, לא מוצאת עניין בלחלק פרסים על השקפת עולם.
אז נכון, אני לא אשקר שנורא נחמד לקבל קצת פרגון.
אבל בשורה התחתונה, אני פועלת ועושה מתוך מטרה להוסיף טוב בעם ישראל, ורואה את השליחות שלי כחובתי הבסיסית כאן על הגלובוס.
העשייה שלי היא לא רק נתינה לאחרים, אלא גם, ואפילו בעיקר, נתינה לעצמי.
אני לא יכולה לתאר את תחושת הסיפוק שמגיעה אחרי שהצלחתי לעשות לבן אדם טוב בלב.
הנתינה בונה בי, ובכולנו, עוד קומה. קומה עמוקה יותר של ראיית אני הפרטי כחלק ממשהו גדול. חלק מעם ישראל.
זה המסלול שבו אני בוחרת לצעוד כל בוקר מחדש. בדרך מלאה עשייה, נתינה וטוב.
בדיוק כמו שהטבעוני, הרפורמי, הדתי והחילוני קמים בבוקר ובוחרים את דרכם שלהם.
וזה, מבחינתי, הפרס הכי מדהים שיכול להיות.
צאו, תפתחו את העיניים.
עם ישראל צריך אתכם, את כולכם. ואתם צריכים אותו. אין לכם אפילו מושג כמה.
