יש מיתוסים שראוי לנפצם, המיתוס של התאבדות אנשי גמלא בכללם ויפות הרבה שעות קודם. דני שיאון, ארכיאולוג גמלא ושנים רבות יד ימינו של שמריה גוטמן ז”ל, מפרט את השונה בין מצדה ובין גמלא, וסופן בפרט. הוא מפנה את השומעים אל בן-מתתיהו, שאינו מזכיר בספרו שום התאבדות בגמלא, לבד מהעובדה שנשים וילדים התגלגלו למטה במדרון
“עשרת אלפים איש היו בגמלא בעת המרד”, אומר שיאון. “היה בה קרב אמיתי, נחלי דם שטפו רחובותיה. מי שמכיר את גמלא, מכיר את מצוקיה, יודע שרק בנקודה אחת יש צוק שממנו אפשר לקפוץ ולהתאבד. בצוק הזה, יש מקום לכמה עשרות אנשים, לא ל-5000 ששרדו עד לקרב האחרון. קשה גם להניח, שבלהט הלחימה, הרוח המזרחית העזה, אפשר יהיה לאסוף את ההמון ולשכנעו להתאבד. שמריה גוטמן האמין שהאנשים ניסו להימלט במורד התלול, אך עקב הפאניקה נרמסו בידי חבריהם”. שיאון משער שהצעירים כן הצליחו להימלט לגליל ולשרוד ומבקש שיתייחסו לגמלא כשלעצמה, לא בהשוואה למצדה, שהרי לא הייתה מצודה נידחת בקצהו של מדבר, אלא בירתו של מחוז גולן.
