במצבי חירום ולחץ, היכולת לתפקד קיימת כמעט אצל כל אדם והבעיה העיקרית אינה האדם – אלא מה שעושים לו ברגעים הראשונים שאחרי האירוע. ריאיון עם פרופ' משה פרחי
פרופ' משה פרחי, תושב קיבוץ אורטל, מזה 25 שנה, הוא מהדמויות המרכזיות בישראל בתחום ההתערבות המיידית במצבי חירום ולחץ. לרגל קידומו לדרגת פרופסור חבר בתל-חי, אוניברסיטה בהקמה, הוא מתאר גישה מקצועית ופשוטה, אך מהפכנית, להתמודדות עם מצבי קיצון: היכולת לתפקד קיימת כמעט אצל כל אדם והבעיה העיקרית אינה האדם – אלא מה שעושים לו ברגעים הראשונים שאחרי האירוע.
פרחי, בן 63, נשוי, אב לשלושה וסב לשלוש נכדות, פועל שנים רבות בגליל ובגולן מתוך מחויבות עמוקה לאזור. כבר במלחמת לבנון השנייה, הבחין בפער ברור בין היכולות הטבעיות של אנשים לבין ההתערבויות שסביבם.
"ראיתי שוב ושוב שאנשים יודעים לתפקד גם בתוך כאוס", הוא אומר, "אבל מה שמכבה את התפקוד זה לא האירוע עצמו, אלא ההתערבות ה'עוזרת' שמגיעה אחריו. מושיבים, מבקשים שיירגע, נותנים מים, שואלים מה הוא מרגיש – כל אלו נשמעים הגיוניים, אבל בפועל עוצרים את הפעולה וברגע שהפעולה נפסקת, היכולת נעלמת."
מתוך הצורך המיידי בשטח, פיתח פרחי את מודל "מעש"ה", מודל ישראלי קצר ומדויק, שמטרתו להחזיר אדם מחוסר אונים לתפקוד יעיל. המודל בנוי סביב ארבעה רכיבים – מחויבות, עידוד לפעילות יעילה, שאלות מחייבות חשיבה והבניית האירוע – כולם מבוססים על עקרונות נוירו-ביולוגיים ברורים: הפעלה של האונה הקדמית, ייצוב המערכת העצבית באמצעות משימה קצרה, ויסות קורטיזול דרך פעולה מתמשכת והפחתת בלבול באמצעות הבניית הסדר הכרונולוגי של האירועים.
מודל כלל לאומי
המודל אומץ בצה"ל עוד לפני מבצע "צוק איתן" וב-2017, הוכר על ידי משרד הבריאות כמודל הלאומי הרשמי לעזרה ראשונה נפשית. כיום, הוא נלמד בכל האוניברסיטאות ובבתי הספר לרפואה והוטמע גם במערכות החינוך, הבריאות, הביטחון וההצלה. לצד הגרסה האזרחית, קיימת בצה"ל גרסה ייעודית – מודל "יהלום" – המבוססת על אותם עקרונות, אך מותאמת לשדה הקרב ולסביבה מבצעית.
"מודל 'יהלום' נפוץ מאוד ביחידות צה"ל", מסביר פרחי. "לוחמים ומפקדים מפעילים אותו בשטח כדי להחזיר חבר צוות לתפקוד תוך שניות והיו לא מעט מקרים שבהם פעולה נכונה של המודל ממש הצילה חיים בשדה הקרב."
תפקידו של פרחי במערכות המדינה אינו מסתכם בפיתוח המודלים בלבד. הוא משמש כסא"ל במילואים במערך בריאות הנפש והתנהגות אוכלוסייה בפיקוד העורף ומלווה יחידות רבות בהכנות לקראת אירועי קיצון, בתרגולים ובבניית תרחישים. לצד העבודה המערכתית, הוא ממשיך גם בעבודה פרטנית:
"אני מסייע לילדים ולמבוגרים שעברו מצבי קיצון ומתקשים לחזור לתפקד. אותם עקרונות עובדים בכל קנה מידה – אישי, צוותי, או קהילתי. בשלבים הראשונים, קודם כול נעודד יכולות תפקוד, חשיבה ובעיקר פעילות עצמאית. בשלב הבא, לאחר שהאדם מתפקד, מתרכזים ביכולות הוויסות הרגשי, כלומר מאפשרים לאדם להיות בעל הבית של רגשותיו: כשרוצה – נזכר ומשתף ברגשותיו וכשרוצה – ממשיך בעיסוקיו ומפחית את ההצפה הרגשית, בעצמו.
מודל "שכ"ם"
בשנים האחרונות, הוא מוביל גם את פיתוח מודל "שכ"ם" – שימור כשירות מנטלית בעצימות גבוהה. זהו מודל המיועד לצוותים ומערכות הפועלים ברצף אירועים אינטנסיביים וממושכים. "האתגר האמתי הוא לא תפקוד באירוע אחד", אומר פרחי, "אלא שמירה על איכות תפקוד לאורך שעות וימים."
מלבד פעילותו בצה"ל ובשטח, בשנים האחרונות, כיהן פרופ' פרחי כראש החוג לעבודה סוציאלית בתל-חי בתקופה מאתגרת במיוחד – מימי הקורונה ועד לאחר מבצע "עם כלביא". התקופה דרשה התאמות פדגוגיות, בניית שדות התנסות חדשים וחיזוק חיבורים בין האקדמיה לשטח. המסלולים ללחץ, טראומה וחוסן ולפרקטיקה לשינוי מדיניות, שנוסדו עוד לפני כניסתו לתפקיד, המשיכו בתקופתו לצמוח ולהתחזק והחוג הפך לאחד המבוקשים בישראל.
פעילותו של פרחי בשטח אינה מסתיימת במערכות הביטחון. במסגרת יחידת חילוץ גולן, הוא ייסד את צוות החוסן המקצועי ופועל עם הרשויות המקומיות בגליל ובגולן. הוא מציין כי החלטת המועצה האזורית גולן שלא להתפנות במלחמה הייתה ביטוי יוצא דופן למסוגלות קהילתית, המבוססת על אותם עקרונות פעולה המנחים גם את מודל "מעש"ה" ו"יהלום".
כעת, עם היציאה לשבתון, הוא מתכוון להשלים את ספרו על התערבויות בחירום, להמשיך לפתח את מודל "מא"ה" (משאבים-אתגרים-התאמה) ולבסס את מודל "שכ"ם" כמודל מרכזי לשימור כשירות מנטלית לאורך זמן.
"המסר שלי נשאר אותו מסר", הוא מסכם. "לא להפריע ליכולת הטבעית של האדם, אלא לאפשר לה לפעול. ההבדל בין אדם קורס לבין אדם מתפקד הוא לעתים שנייה אחת של פעולה נכונה."
