יש שיאמרו בזהירות כי הקורונה האיצה את תהליכי הקליטה בפריפריה וקצרין בכלל זה. אנשים שהיו סגורים בבתים הבינו שהמרחב ואיכות החיים עולים על הכול
השנה האחרונה הפכה את כל הקלפים, נסגרנו בבתים וחגגנו חגים לבד, או בקרב המשפחה הגרעינית. הכמיהה למרחבים ולחופש בערה בכולם. ישבנו לשיחת קליטה עם שלוש משפחות שהחליטו שהמרחב ואיכות החיים עולים על הכול, ששווה להתרחק מהמרכז על מנת למצוא את השקט הנפשי, את הגינה, את הטבע, את החינוך המצוין. ריאיון קליטה בצל הקורונה. ברוכים הבאים.
המשפחתיים
משפחת ברדוגו שי ועינת, הודיה בת 14, נהוראי בן 12, יהל בת 9, ואביה בת 4
"בסגר השני, עברנו מטבריה לקצרין, בעקבות משפחה שגרה פה, משפחת תותיה, ששיבחה את איכות החיים בקצרין וציינה שכל כך כיף לגדל פה ילדים. בטבריה, גרנו בבלוק ללא גינה.
"הגענו לכאן ושכרנו בית עם גינה מהממת. המרחבים, החינוך, ההבנה, ההכלה והליווי עלו מעל לכל ציפייה. האנשים בקצרין חמים ומכבדים. אנחנו לגמרי מאושרים מהמעבר. חשוב לציין שזה היה בתקופת הסגר ועדיין הצלחנו למצוא את עצמנו פה.
"צוות הליווי של 'מרכז צעירים' קצרין המדהים, היה שם בשבילנו ועזר לנו לנחות ברכות, עדי סבג תותיה וקרן ביצ'ו המהממות, שליוו וייעצו ובכל שעה, היו שם בשבילנו. חוויה שהיא דיסוננס למחנק שהרגשנו בסגר בטבריה, לעומת השייכות, בסגר בקצרין".
משפחת ברדוגו: "הגענו לכאן ושכרנו בית עם גינה מהממת. המרחבים, החינוך, ההבנה, ההכלה והליווי עלו מעל לכל ציפייה. האנשים בקצרין חמים ומכבדים. אנחנו לגמרי מאושרים מהמעבר"
המצפינים
משפחת תעסה, סיגלית ושלומי, עברו לקצרין מירושלים, באוגוסט, לפני כשבעה חודשים
"אנחנו אוהבים מאוד את המרחבים והטבע, כך שהגענו למקום המתאים. יש לנו חמישה ילדים ושני נכדים. שני הגדולים נשואים, גרים בבית שאן ובקיבוץ מעגן. הבת לומדת בבית הספר למוזיקה 'מזמור' ומנגנת על סקסופון, הבן נמצא במכינה קדם–צבאית והבן הקטן – בישיבת אלוני הבשן".
סיגלית מספרת: "המעבר קרה עקב כך שמצאתי את עצמי בחל"ת, ללא תעסוקה, בגלל הקורונה. מאז ומתמיד, בעלי אהב את הגולן וחלם לעבור לכאן. מצאנו לבן ישיבה מקסימה בגולן, כך שהכול הסתדר ויכולנו לקפוץ למים ולנסות לגור באזור אחר. כל הילדים אוהבים את המעבר לקצרין. לטייל בשבילים, בפריחה המדהימה ובמעיינות.
"הגענו בחודשי הקורונה, בין הסגרים והבידוד, כך שלא הספקנו להתערות בחברה המיוחדת שיש כאן בקצרין. חשנו שיש כאן חברה מקבלת ופתוחה, עם חום בלב ורצון אמתי לעזור. יש כאן צוות קליטה מדהים, שבאמת אכפת לו איך התושבים החדשים נקלטים כאן וזה מאוד מרגש.
"בעלי ואני עדיין מנסים להשתלב במעגל העבודה באזור. שלומי גנן, מקים, משקם ומתחזק גינות כ-25 שנה ומנסה להשתלב גם בעבודת החקלאות בגולן. אני פיזיותרפיסטית ומטפלת הוליסטית, עוסקת גם ברפלקסולוגיה, פרחי בך ופרחי התודעה, אנרגיית שפע (רייקי עפ"י היהדות), cranio sacral therapy, סו ג'וק, נרות הופי. מעבירה קבוצות התעמלות לנשים. בתקווה להכיר את הקהילה ולהוות חלק ממנה".
משפחת תעסה: "הגענו בחודשי הקורונה, בין הסגרים והבידוד, כך שלא הספקנו להתערות בחברה המיוחדת בקצרין. חשנו שיש כאן חברה מקבלת ופתוחה, עם חום בלב ורצון אמתי לעזור. יש כאן צוות קליטה מדהים"
הצעירים
משפחת וולסקי, אלכס ולינוי, עברו לקצרין מקריית שמונה, לפני כחמישה חודשים
"אלכס מצא פה עבודה ב'מטרופארק', אני מלווה סטודנטים בתהליך כתיבת הסמינריון ובהקניית אסטרטגיות למידה. עד אז, לא הכרנו את קצרין.
"משתפת, כי סיפור מציאת העבודה והמעבר לקצרין היה מצחיק:
"כשהייתי בהיריון, הלכנו לבדיקה שגרתית אצל הרופא. זה היה יום גשום, אז אלכס הוריד אותי ליד המרפאה ונסע להחנות במקום מרוחק. בגלל שהוא לא רצה לפספס את הבדיקה, הוא החנה מהר ושכח להפעיל 'פנגו'. כשחזרנו לרכב, ראינו דו"ח על השמשה וכשאלכס ניסה לשלם אותו באתר של 'מטרופארק', הוא ראה שמחפשים שם עובדים וכך הכול התגלגל.
"הקליטה התחילה בטוב. ביקרו אותי נשים מהממות מצוות הקליטה של 'מרכז צעירים' קצרין, שפינקו עם עוגות ושתייה ובאו עם חיוך רחב ולב פתוח. בגלל שעברנו לקצרין בתקופה המורכבת של הקורונה, מהר מאוד הביקורים פסקו ולמדתי להכיר את קצרין בעצמי. טיילתי בקצרין עם הבן שלי אביב ומאוד התחברתי לנופים הירוקים. עכשיו, כשהתקופה טובה יותר, מקווה לחזור למפגשים והאמת היא שהם כבר לאט לאט חוזרים".
