החל מינואר 2013, נקלטו בקצרין כ-40 משפחות, וכבר ניתן לזהות גל של עולים ממדינות דוברות אנגלית, המצטרפים לדוברי הרוסית והספרדית שכבר התאקלמו בעיר. מי הם האנשים שמאחורי הגל, מה להם ולקוצים של קצרין, וכיצד הם מסתדרים עם נושאי הדיור והתעסוקה?
שדרותיה דוברות העברית של קצרין וטיילותיה למדו כבר שפות רבות: אתיופית, רוסית, פולנית, ספרדית, כרגע המדרכות לומדות אנגלית, בבקשה לא להפריע.
קצרינאית מדוברת היא עכשיו ים מרנין של שפות תבל ובקופות ברשתות השיווק, תמיד יש מישהו שמתרגם בשמחה; בקיץ זה שומעים יותר מתמיד: אז כמה זה יוצא לי בדולרים?
קצרין קולטת, החל מינואר 2013 נקלטו כאן כ-40 משפחות, בארבע השנים האחרונות נקלטו 15 משפחות ממדינות דוברות אנגלית. בעקבות הגל המיוחד הזה, גם “שישי בגולן” שכבר מפרסם ברוסית ובספרדית, עבר לדבר אנגלית.
טל צרפתי, 32, רכזת צמיחה דמוגרפית בקצרין, היא הכתובת הראשונה שעימה עורכת היכרות כל משפחה שמגיעה. היא מלווה את המשפחות, מרגע קבלת הטלפון הראשוני והבעת הענין לעבור עד לרגע המעבר ובמהלך השנה הראשונה של הקליטה בקצרין.
“התהליך נפתח בהזמנת המתעניינים לפגישה ראשונה בקצרין, היכרות ראשונית עם היישוב, הצגת מוסדות ציבור וחינוך ופינות החמד”, אומרת צרפתי. “אני גורמת לאיזושהי חוויה מעניינת, גם כי אני באופן אישי חווה אותה ומספרת להן מהפן האישי שלי על המגורים כאן כאם לשני ילדים. אנחנו נשארים בקשר, עד יום המעבר ועם בואם אני דואגת להגיע או שיגיעו עם ערכת קבלת פנים שכוללת עוגה, בקבוק שתיה, תיק של קצרין, חולצות לילדים, עלוני מידע ומידע חשוב שנדרש לימים הראשונים של קצרין. כמובן שהם פונים אלי בכל מה שצריך.
מה הפנים של הקליטה בקצרין ואיפה כולם מתגוררים?
“אלה זוגות צעירים מהמרכז, חילוניים ועולים חדשים, הן דוברי רוסית והן דוברי אנגלית,
רובם משפחות דתיות.
באשר למגורים, קודם כל יש תחלופה בקצרין, אנשים גם עוזבים והתקדמות בניית רובע ‘חן’ אף היא תורמת, אבל באופן כללי יש מצוקת דיור בקצרין, ויש עלייה בהתאם במחירי הדיור וההשכרה.”
איך עונים על הצורך של משפחות דתיות בדיור יותר גדול?
“לעיתים הם מסתפקים בפחות מקום או שהם מגיעים למקומות זמניים עד לבנייה או רכישה.”
זו קליטה יציבה, של להישאר?
“בהחלט, אין כאן תחושה של מקום מעבר, להיפך. אפילו קיימת תופעה שאנשים עוברים ליישובים באזור כמקום דיור זמני עד שמתפנה מקום בקצרין.”
מי השותפים שלך בעשייה הזאת?
“לתפקיד פרויקטור קליטת עולים של המועצה נכנסה עכשיו אליאונורה טפליצקי. היא שדואגת לכל העולים החדשים ועובדת מול משרד הקליטה. היא דוברת רוסית, יוצרת עם העולים קשר עוד בהיותם ברוסיה ומלווה את קליטתם בקצרין. אני דואגת למשפחות מהאוכלוסייה הוותיקה בארץ ולמשפחות דוברות האנגלית מפרויקט ‘נפש בנפש’ והסוכנות היהודית. במרכז רשימת השותפים להצלחה בקליטה יש לציין גם את ורדית ציטרון, מרכזת גרעין ‘אפיקי גולן’.
“הקהילה דוברת האנגלית בקצרין קיבלה השנה חיזוק מטעם מחלקת הרווחה במועצה המקומית, ובשיתוף מתנ”ס קצרין בדמות קורס ‘הורות בעליה’, שהנחתה אותו סגולה לוי, בעצמה עולה ותיקה. הקורס העניק חיזוק בתחום ההורות, הקליטה, ובעיקר במסגרות החינוכיות. המשתתפים קיבלו גם חוויה של שיח חברי וכלים לחיי היום יום בקצרין.
“כאשר נפגשתי איתם במסגרת הקורס עלה הצורך לתרגם חדשות מ’שישי בגולן’ לאנגלית, וכאן יש לציין את דבורה רהב, תושבת קצרין מזה 19 שנה, שעושה זאת עד כה בהתנדבות ובמסירות רבה. מזה שלוש שנים רהב מתרגמת את חדשות ‘שישי בגולן’ ומעבירה אותם בדוא”ל בצורת ניוזלטר.
“כדאי להרחיב, כי רוב העולים במסגרת ‘נפש בנפש’ זו לא מגיעים הישר לקצרין אלא למקומות שונים בארץ. הקיץ קלטנו כעשר משפחות דוברות אנגלית במסגרת זו שכבר היו בארץ והחליטו שקצרין מתאימה להן יותר.”
מדוע הן בוחרות בקצרין?
“אני בקשר עם נציגי ‘נפש בנפש’, ביולי יצאתי ליריד שלהם בארץ, בו הצגנו את קצרין, סיפרנו עליה ונשארנו בקשר עם המשתתפים על מנת לשכנע אותם להגיע לקצרין.
זו עלייה של דתיים בעיקר ומטעמי ציונות.”
אתם גם יוזמים מבצעי קליטה?
“כרגע אין קליטה יזומה לצערי, אבל זה חלק מתכנית העבודה שלי, אני מקוה שזה יתחדש בעתיד הקרוב”.
“אפיקי גולן” – קולטים 25 משפחות מידי שנה
בתוך מעגל הקליטה הגדול בקצרין, פועל גרעין “אפיקי גולן” בקצרין, כמעגל נוסף, שקולט כ-25 משפחות בשנה. הגרעין שהגיע לקצרין לראשונה לפני 16 שנה, הפך כבר לקהילה המונה 120 משפחות בקצרין, מייצרת מיזמים שתורמים לקהילה הרחבה ומשיגה משאבים לממן אותם.
בראש הגרעין עומדת ורדית ציטרון, שמברכת על חיזוק העליה מארצות הרווחה והתרחבותה.”
מי הם המגיעים וכיצד הם מסתדרים עם החוסר המוכר של דיור ותעסוקה?
ציטרון: “מה שמאפיין הוא בואם מארצות רווחה. רובם בעלי מקצועות חופשיים שממשיכים לעבוד בחו”ל באמצעות האינטרנט. קבוצה מתוכם פתחה לאחרונה בתוך קצרין מרפאה לתחומים שונים ברפואה הטבעית.
“הם מאוד מאוד ציונים, עוזבים הכל, מה שמביא אותם זו ציונות ממש, החיבור, הרצון להתערות, גם אם זה כרוך בהרבה מאוד קשיים ויש קשיים.
“מפנה אותם לכאן בעיקר ארגון ‘נפש בנפש’ וגם חבר מביא חבר. אנשים שומעים, הם מפרסמים ב’פייסבוק’ שיש כאן קהילה תומכת, עוזרת וחמה וזה מה שהם מחפשים.”
כיצד מסייע להם גרעין “אפיקי גולן”?
“אנחנו משתדלים לעזור לארגן מפגשים, גיבוש פנימי וגם חיבור לקהילה באמצעות תכנים מתאימים. בערב ‘קריוקי’ למשל, השתדלנו שיהיו יותר שירים באנגלית, אנחנו מארגנים סעודות שבת משותפות וכך סעודות שלישיות ומחברים אותם לכל דבר. אנחנו משתדלים לעזור בכל צורך. השנה, בעקבות העלאת הקושי, אנחנו רוצים ליצור סדנה שתעזור להם להבין את המערכת הביורוקרטית בישראל.”
האם יש דרך שגם הם יתרמו לקהילה?
“השנה הם הולכים לעבוד על פרויקט שותפות של הדוברים בקהילה ואיך הם תורמים לקהילה. לכן אנחנו בונים עם המשפחות העולות תכנית של הוראת אנגלית לקהילה, בשותפות של ‘קרן שחף'”.
משפחת זקס: זו הארץ הבטוחה בעולם
“קנינו בית ברובע ‘בתרא’, לאחר שבאנו, ראינו וידענו שזה מתאים לנו, שהמקום יפה, נחמד, טוב לגדל בו ילדים והקהילה ממש מדהימה”, אומרת מוריאל (26) זקס, שהגיעה לקצרין אך לפני שבועיים, עם הבעל שלמה, 31 והילדים שמעון 6, משה-מרדכי 5 ומנוחה בת השנתיים.
היא מורה להכנה ללידה ודולה. הבעל הוא קואוצ’ר ולומד פסיכולוגיה בתל חי.
בני משפחת זקס הגיעו לארץ כבר לפני שנה מלוס אנג’לס קליפורניה, והשתקעו קודם ביבניאל.
מה מביא אנשים כמוכם בתחילת החיים לקוצים של קצרין?
מוריאל זקס: “רצינו מקום שבו אפשר לגדל ילדים באופן טבעי, מקום בו ילדים יכולים לצאת לבדם, כי בארצות הברית צריך להסתכל עליהם כל הזמן. כאן יש שכנים, קהילה, הרבה משפחות צעירות, הורים צעירים, גני שעשועים נקיים ומאד נחמדים, מקומות לצאת בטבע עם הילדים, מזג אוויר נפלא. זה חלק מדהים של הארץ וזו גם קהילה של הרבה ביחד, בה אין מחיצות בין הזרמים השונים של היהדות, ואין בעיה להיות כאן מי שאתה רוצה להיות.
טוב לנו מאוד בחברות עם כולם וגם עם כך שילדינו גדלים ואינם חושבים שסוג אחד של יהודים טוב יותר מסוג אחר.
אנחנו שבוע וחצי כאן והילדים מרגישים כאילו שזו העיר שלהם, ‘אמא להתראות, אני עולה על האופניים, מחפש צפרדעים עם ילדים אחרים’… הם נכנסים עם ילדים אחרים הביתה, אפילו ביבניאל לא היה להם כך.
“אנחנו חב”דניקים, אבל יהודים קודם כל, איננו רוצים לגור בקהילה חרדית אלא בקהילה של יהודים. כל יהודי הוא טוב ובסדר ואנחנו רוצים שילדינו יגדלו בין יהודים, לכל אחד מנהגיו וכולנו יהודים.”
ובכל זאת שם, בגולת קליפורניה, לא מאיימים עליכם אלפי טילים?
“יש איום שמכירים ויש איום שלא מכירים. זו ארץ ישראל, אנחנו חסידי חב”ד והרבי אמר שזו הארץ הבטוחה בעולם. זו ארץ שאנחנו צריכים להיות בה ואין צורך לפחד. אני לא תמימה, אני יודעת שיש סכנה, אך אנחנו מכירים אותה ומתכוננים אליה. בלוס אנג’לס, ליד ביתנו ממש, היו יריות במכללה, גם בכביש. נגד זה אין ממ”ד ואין מסכות גז. יש שם חטיפות ילדים, יש רשעות, אי אפשר לסמוך על השכנים, אי אפשר להיות בשקט. גם כאן יש סכנות, הן מוכרות והן אינן באות מהשכנים ליד ביתנו. מאוד נוח לי שילדיי משחקים עם ילדי המשפחה השכנה. יש סיכון בכל מקום, אנחנו צריכים לבחור את הסיכון שלנו”.
משפחת סוקולוב: אפילו ישיבה גבוהה לא מציעה מה שתקבל כאן ברחוב
לאחר שתי שנות מגורים באפרת שבגוש עציון, החליטו בני משפחת סוקולוב, שעלו לארץ מהעיר הוליווד שבמדינת פלורידה, להתיישב בקצרין.
מימי, 39, הבעל שמחה, 36, והילדים יצחק, 14, ישראל, 6, גולדי 5 ושרה 3, הגיעו לקצרין לפני שבועות ספורים וכבר נטועים עמוק במעגל העבודה.
הוא, מנהל רשת חברתית באינטרנט, התקבל כמנהל שיווק במוסד תורני בחספין, “היה לי מזל גדול, לאחר שכולם אמרו לי ‘שכח מעבודה בקצרין’ ואני קיבלתי את העבודה ממש ביום שהגעתי”, צוחק שמחה. והיא ממשיכה בעבודתה בחברת פרסום בארצות הברית.
מדוע לארץ, מדוע לקצרין?
מימי סוקולב: “הסיבה – דאגנו לעתיד היהודי של ילדינו. אהבנו את מה שלישראל יש להציע, הרי אפילו לישיבה היקרה ביותר בארצות הברית אין מה להציע לעומת מה שתקבל כאשר אתה רק עובר בישראל ברחוב. אנחנו יכולים ללמד אותם רק בהליכה מהבית לבית הספר יותר ממה שהם לומדים בשנה באמריקה; על יהודים שונים, ממקומות שונים, חילונים ודתיים שחיים ביחד. קצרין מאוד מגוונת מבחינה זו, חיים בה אנשים רבים ממקומות רבים, וכולם מסתדרים. אנחנו רצינו להיות בסביבה יותר ישראלית.
מדוע לקצרין? כי לא הגענו עם כסף, אלא על מנת להתחיל בחיים חדשים, ובעופרה, בגוש עציון, ירושלים ובמרכז החיים יקרים מדי. את יוקר המחיה בקצרין אנחנו יכולים להרשות לעצמנו והיא גם יפה.
“בנוסף, גם אמא שלי עשתה עלייה וגרה איתנו בבית בקצרין. היא חשבה שנחזור, כשלא חזרנו היא פשוט באה”.
משפ’ פוליקר: לתמוך בארץ ושילדינו ישרתו בצבא
משפחת פוליקר, לאה, 35, הבעל ד”ר אבי, 37, הילדים דוד 9, בנימין 7 ודבורה 4, התגוררו בכרמיאל בתחילה הודות לעבודתו של הבעל אבל לא אהבו את הרעיון.
“לכן עברנו לגולן, הגענו רק לפני שבועיים”, אומרת לאה, “אהבנו את היופי, הטבע, האנשים כאן מאוד סבלנים, אהבנו את בתי הספר, את העובדה שיש כאן קהילה דתית חזקה ובית כנסת שמתאים לנו.”
מקצוע מסודר, ארץ רווחה, מדוע לעזוב הכל?
“אני תזונאית, בעלי רופא משפחה שעובד ביישובי הגולן ובחצור. עלינו לפני שנה וחצי מסיסינטי באוהיו, כי אנחנו ציונים, רוצים לחיות בארץ יהודית, שהובטחה לעם היהודי, ארץ התורה. רצינו לתמוך במדינת ישראל, בארץ, ושילדינו ישרתו בצבא.
“מצאנו כאן אנשים מאוד נחמדים, אנחנו מאושרים שאפשר לגור בבית ולא בדירה, מזג האוויר מצוין, אנחנו אוהבים את העובדה שזה מקום קטן ועירוני. עד כה היינו מאושרים כאן ואנחנו גם אוהבים לאכול ב’פרנצ’וק'”.
ברוכים הבאים!
