בימים אלה, מלאו 38 שנה לפטירת זוהר ארגוב, מייסד, פורץ דרך והראשון שגם מוזיקאים ועורכי מוזיקה "מערביים" הודו שהוא המלך
מאת: אוריאל גופברג, יונתן
לפני שבועיים בערך (גיליון מס 1254, פרשת "בלק"), כתב אורי הייטנר בדרכו היפה והמעמיקה על אחד מאבות המזון של המוזיקה הישראלית, מאיר אריאל ז"ל. זמר ואמן גדול ואיש מילים ייחודי.
חשבתי שזאת הזדמנות טובה, יחד עם תאריך הלידה (16.7.55), בימים אלו, של אמן אחר ובמלאת 38 שנה לפטירתו, לתת במת זיכרון לאמן וזמר חביב עליי במיוחד – זוהר ארגוב. זוהר ארגוב גדל ונולד בשיכון המזרח בראשון לציון, בשם זוהר עורקבי, אח בכור לעשרה אחים ואחיות, להורים יוצאי תימן. מילדותו, נתבלט ביכולת השירה שלו בבית כנסת ובבית הספר. את בית הספר הוא לא סיים, אלא פנה לעבודות צבע ובניין, עם חברו הטוב שמשון טווילי, לימים שימי תבורי, מחלוצי הזמר הים-תיכוני אשר נתן לו את הדחיפה הראשונית להיכרות עם המפיקים האחים ראובני.
עוד ליוו אותו בראשית דרכו, מלכת הזמר הים-תיכוני בעלת הקול הנדיר אהובה עוזרי ע"ה ויבדל לחיים ארוכים וטובים, אחד מגדולי הגיטריסטים בארץ, ולדעתי בעולם, יהודה קיסר, אשר נתן לו להתחיל להופיע ועזר לו להקליט, אומנם על טייפ פשוט, את הלהיט "אלינור", שיר שתרגם מיוונית ג'קי מקייטן ז"ל.
מדי פעם, שואלים מה לך אשר גדלת רחוק מהווית החיים הזאת? ובכלל, אשכנזי, איך יש לך חיבור כזה גבוה לזוהר? "צלילי העוד", שימי תבורי, אהובה עוזרי וגם למוזיקה הערבית של אום כולתום ופריד. אז מוזיקה, לדעתי, שוברת מוסכמות ומחברת. לדעתי, כמובן אי אפשר שלא לשים לב לנשמה, שלדעתי משוררת בשיריו של זוהר.
הפתיחה של "הפרח בגני" והשיר "עוד יום יבוא", שאני שומע, תמיד מציפים אותי במשהו. השירים הם גם מהחיבורים היפים של אביהו מדינה, מחבר יקר ונדיר. בנוסף, זוהר פרץ פה את תקרת הזכוכית, למרות שהייתה התנשאות וזלזול במה שנקרא "מוזיקה מזרחית", שהיא לעצמה הגדרה לא נכונה, כי אם כך שירתו של שלמה ארצי, או אריק איינשטיין, או הלהקות הצבאיות, הן מוזיקה מערבית?.
השירים של זוהר פרצו את "הגטו" שהמוזיקה הזאת הייתה כלואה בו בסוף שנות ה-70' ותחילת ה-80'. אני לא עיוור או חירש למעשים האסורים שלו והשימוש האסור בסמים אשר הפיל אותו. הוא גם נחשד באונס. דרכו הנלוזה לא מעיבה על זוהרו כמבצע-על בעל קול וצבע ייחודיים.
מבחינתי, זוהר הוא גם הסיפור שלא סופר על שיכון המזרח ובית שאן ועוד עיירות פיתוח. בקולו הנקי והיפה פתח צוהר לעולמות שהיו. "והזמיר קולו נדם והזוהר כאן לעולם".
