הסיפור של ורדה בן חורין אינו רק על מעבר מאמנות לתיירות, אלא גם על היכולת להקשיב לעצמך ולהעז לשנות כיוון, גם אחרי שנים של עבודה וניסיון
מאת: מאיה בן דור
ורדה בן חורין, תושבת קצרין זה כמעט 36 שנה, מוכרת לרבים כציירת ומורה לאמנות. אחרי שנים של עשייה ויצירה, בחרה לפנות לדרך חדשה, הפעם בעולם התיירות. היא חיפשה לא רק פרנסה, אלא גם עצמאות, חופש בחירה ואפשרות לנהל את חייה בקצב שלה. כעת, היא מבקשת לחלוק את ניסיונה עם אחרים.
יש רגעים בחיים שבהם אדם עוצר ושואל את עצמו: האם הדרך שבה הלכתי במשך שנים היא באמת הדרך המתאימה לי? לפעמים, השאלה עולה דווקא כשהכול נראה מסודר, אבל משהו בפנים מבקש שינוי.
ורדה בן חורין מקצרין מכירה את התחושה הזאת. במשך שנים, עסקה באמנות ובהוראת אמנות, תחומים שבהם היצירתיות והביטוי האישי הם חלק בלתי נפרד מהעשייה. בכל זאת, מסגרות העבודה השונות לא תמיד התאימו לאופייה.
"אני מודה שרוב העבודות שעשיתי במהלך חיי לא באמת התאימו לי", היא מספרת. "לא אהבתי עבודה שמתחילה בשמונה בבוקר ולא אהבתי שמנהלים אומרים לי מה לעשות. תמיד הרגשתי שיש לי רעיונות משלי".
הרצון בעצמאות ובחופש פעולה ליווה אותה לאורך השנים. היום, לאחר שפנתה לעיסוק בתחום התיירות, היא מרגישה שמצאה דרך שמתאימה יותר לרצונותיה. "היום אני יכולה לומר: מצאתי את עצמי".
לא חייבים משרד
בשנים האחרונות, השתנתה תפיסת העבודה המוכרת. תקופת הקורונה האיצה את המעבר לעבודה מרחוק ורבים גילו שאפשר לקיים פעילות מקצועית גם בלי להיות קשורים למשרד אחד.
עבור ורדה, השינוי הזה קיבל משמעות אישית. היא נחשפה לאפשרות לעסוק בתחום התיירות באמצעות הטלפון והמחשב, להציע חופשות בארץ ובחו"ל, ליצור קשר עם לקוחות ולפתח פעילות עצמאית.
"אני יכולה לבחור כמה זמן להשקיע, כמה שעות לעבוד ביום וכמה ימים בשבוע", היא מסבירה. "אני קובעת לעצמי את הקצב, מציבה יעדים ואחראית לתוצאות שלי".
לא רק פרנסה, גם משמעות
כשוורדה מדברת על עבודה גמישה, היא חושבת גם על האנשים שסביבה. כתושבת ותיקה בקצרין, היא מכירה את הקהילה ואת ההתמודדויות של משפחות רבות. היא חושבת על אימהות לילדים קטנים שמבקשות לעבוד ולהישאר זמינות למשפחה, על נשים וגברים המחפשים הכנסה נוספת ועל אנשים שמסגרת העבודה המקובלת אינה מתאימה להם. מקום מיוחד במחשבותיה תופסים אנשים שהגיעו לגיל הפרישה.
"אדם יכול לעבוד עשרות שנים, לקום בכל בוקר, לפגוש אנשים, להרגיש נחוץ ולהיות חלק ממערכת", היא אומרת. "ואז מגיעה הפרישה. פתאום יש הרבה שעות פנויות. בהתחלה, זה אולי נראה כמו חלום, אבל לפעמים, אחרי שההתלהבות הראשונית חולפת, מגיעה תחושת ריקנות".
לפתוח דלת לאחרים
לאחר שמצאה לעצמה כיוון חדש, ורדה מבקשת לשתף בניסיונה גם אחרים. "במהלך השנים, הכרתי אנשים רבים, שמעתי סיפורים וראיתי מקרוב את ההתמודדויות סביבי. נשים שרוצות לעבוד, אבל צריכות להיות בבית, אימהות שמבקשות הכנסה נוספת ואנשים אחרי פרישה שעדיין רוצים ליצור, לעשות ולהיות פעילים".
הפעילות בתחום התיירות, לדבריה, נעשית באמצעות חברת "Be Againt", המציעה ליווי ומענה לשאלות. היא מדגישה שההכנסה אינה מובטחת והתוצאות תלויות בלמידה, בהתמדה, בהשקעת הזמן ובתנאי השוק.
"אני לא רוצה להבטיח הבטחות ולא לספר סיפורי קסמים. אני פשוט רוצה שאנשים יבואו לשמוע ויחליטו בעצמם אם זה מתאים להם".
ביום חמישי, יתקיים ערב היכרות שבו תוצג הפעילות בתחום התיירות. "כשאני מוצאת משהו שעושה לי טוב, אני רוצה לחלוק אותו", אומרת ורדה.
בסופו של דבר, הסיפור שלה אינו רק על מעבר מאמנות לתיירות, אלא גם על היכולת להקשיב לעצמך ולהעז לשנות כיוון, גם אחרי שנים של עבודה וניסיון.
