קיכול אדם להיות גבאי, מין סבא חביב שמחלק סוכריות לילדים בבית הכנסת ואין אתה יודע מה פשרו האמתי, עד שקורס חניון בתל אביב. הסיפור של דויד עמוס
זה עשרות בשנים, שאנחנו מכירים את דויד עמוס כגבאי המסור של בית הכנסת באבנ”י אית”ן. הילדים הקטנים מכירים אותו כסבא דויד, שמחלק סוכריות מדי שבת, אבל אף אחד מאיתנו לא ידע עד השבוע כי לדויד עמוס, בן ה-62, אבא לבנים חיילים ביחידות עילית וסבא לנכדים, עיסוק אקסטרימי מיוחד במינו שכולו גמילות חסד.
השבוע נודע לנו, בדרך אגב, כי דויד מתנדב זה עשור ביחצ”ה – יחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף ובמסגרת התנדבותו זו נקרא להגיע לחילוץ באתר החניון שקרס בתל אביב.
לשאלתי כיצד הגיע ליחידה ענה דויד: “לפני כעשר שנים, חיפשו אנשים בעלי רקע טכני מתחום הבנייה ובכלל אנשים המעוניינים לתרום מזמנם. כשפנו אליי החלטתי להתנדב ולהתגייס.
“זוהי יחידה צבאית לכל דבר. אנחנו בכוננות לכל אירוע שמתרחש בארץ או בחו”ל ואמורים להגיע מידית אל אתר האירוע, או אל נקודה אחרת, אליה יכוונו אותנו”.
אנשי היחידה שהיא יחידת מילואים ונחשבת ליחידת עילית של חילוץ והצלה, אמורים להיות בהאזנה 24 שעות ביממה לטלפון ובמשך השנה עושים אימונים לפי הצורך. ביחידה מתנדבים אנשים ונשים בגילאים שונים מכל הארץ. מיישובי הגולן, בנוסף לדויד, מתנדבות עוד שתי נשים.
השבוע הוקפץ דויד לחניון שקרס.
דויד: “קיבלנו הודעה בזמן אמת, הקפיצו אותנו לחילוץ, אני הגעתי ביום שני, בשעה שלוש, לאתר החניון שקרס. המטרה הייתה לבצע מיפוי חילוץ לפי מה שנדרש בשטח ולחלץ לכודים ונפגעים. כשאתה מגיע לאזור האסון אתה משאיר הכול בצד וכל כולך מתמקד במטרה של הצלת חיים, כולך לטובת העניין.
זוהי התמודדות נפשית לא פשוטה, אתה מדחיק הרבה דברים שאחר כך עולים לך, אבל כשאתה בשטח – -כל כולך בתוך העבודה-“.
אני שואלת על סכנה פיזית של קריסות משנה תוך כדי חילוץ.
דויד: “עבודת החילוץ נעשתה בשיתוף פעולה ובפיקוח של אנשי מקצוע ובמשנה זהירות. מדי פעם, מדמימים את כל האתר להתחקות אחר קולות הלכודים. עובדים 24 שעות ביממה ללא הפסקה במירוץ נגד השעון”.
לסיכום, חשבתי לעצמי כי מסתובבים בינינו אנשים שנדמה לנו שאנחנו מכירים אותם לפניי ולפנים כבר עשרות בשנים, אבל בשקט ובדממה עושים מעשי חסד של אמת ללא תמורה, ועליהם נאמר: “וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב”ה ישלם שכרם”.
