ראשון עד שלישי: פרק זמן חביב ונראה כי אתם אופטימיים מאוד ופרץ של אנרגיה מתחדשת גורם לכם להיות פעילים ויעילים במיוחד. אתם עומדים להתחייב לפרויקט

מכירים? תחושה כזאת, משהו חסר ואת לא יודעת לשים את האצבע על מה זה. כאילו שכחתי משהו, משהו חסר, אבל מה? בוקר אחד, כשאני יוצאת

השבוע, בין כנסי ענק בדאבוס לבין מעבדות נאס"א, התברר שהעתיד כבר לא "מעבר לפינה" – הוא כאן והוא מורכב, רווחי ומאתגר יותר ממה שחשבנו בימים

בקליניקה, אני רואה שוב ושוב שהבטן היא לעתים קרובות המקום שבו הגוף שלנו "מאחסן" את המתח, התסכול והכעס קרה לכם פעם שהבטן כאבה, התנפחה, או

בספרו "לבו ער – מסכת חייו של יריב בן-אהרון", מתאר ד"ר תום נבון את דמותו העשירה של יריב בן-אהרון, תלמידו המובהק של ברנר. מי שנועד

ראשון עד שלישי: קונפליקט עם אדם קרוב גורם לכם להרגיש לא בנוח, למרות שבמקביל אתם מרגישים צודקים לגמרי. גמישות וסובלנות הם לב ליבו של העניין.

יש אנשים, לא שופטת, שגם ביום שני יחממו מהחמין שנשאר משבת. אצלי היה מקרה אחר: פתאום, משום מקום, התחשק לי חמין ביום שני. עכשיו, חמין

כששומעים חדשות על בינה מלאכותית, מחשבים חכמים, או ענקיות טכנולוגיה, זה נשמע לפעמים רחוק. משהו של תל אביב, ניו יורק, או בריסל. אבל אם מחברים

היכרותי עם סמי בר לב, משתרעת על ארבעה עשורים. יש לי הרבה שעות סמי. קטעים נבחרים מדבריו בשלושת הראיונות שראיינתי אותו למחקריי על ההתיישבות בגולן

ראשון עד שלישי: החשדנות והפחדים העמוקים ביותר שלכם גורמים לכם לדאגות מיותרות. כדאי לשים לב עד כמה משקעי העבר גורמים לכם להתנהגות לא פרופורציונית כלפי

השבוע התקיים יום החיבוק הבין-לאומי. מחקרים מצביעים על כך שאנשים שמתחבקים יותר חולים פחות, רגועים יותר, ולעתים אף מחלימים מהר יותר השבוע התקיים יום החיבוק

יציאת מצרים לא נולדה בהפגנות כיכר ובשרפת צמיגים. להפך: בשיא ההתרחשות, כשהמצרים חוטפים מכות על הראש, ההוראה לבני ישראל היא: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח

בתוך ענן של סימני שאלה, תודה לערוצים ולרשתות, אנחנו מנסים לנווט. הכותרות מתחלפות, ההנחיות משתנות והמשימות הפשוטות הופכות למורכבות יותר מאת: רו"ח רונית סימני יש

ראשון עד שלישי: אתם עובדים קשה מאוד ובכך מנסים אולי להתחמק ממחשבות טורדניות. יש מי שמתעניינים בכם אבל אתם לא ממש מקבלים את העניין ברוח

כמו שהחיים קורים, פספסתי, פשוט שכחתי, הזדמנות לראיין את נילי יהב, מקצרין, שנלקחה לבית עולמה, בשבוע שעבר. אישה מיוחדת, שלא נתנה לסבל לנהל לה את