יש דיבורים על אפשרות שסוריה תצטרף ל"הסכמי אברהם". שלום ונורמליזציה עם סוריה? נפלא! מדברים על הר דב ("חוות שבעא"), שם מזמן כבר ההינו צריכים להקים

חברה ללא אליטה המובילה אותה, היא חברה מפגרת. קצנו באליטה המסואבת המאיימת בסרבנות המונית ומנסה לסחוט את המדינה. אנחנו צריכים אליטה חלוצית, כמו בימי הפלמ"ח,

רשת הפנימיות החקלאיות של ארגון השומר החדש, "אדם ואדמה", היא מיזם חינוכי יוצא דופן ומופת חינוכי. באורטל, שוכנת הפנימייה השנייה של הרשת. אין כמוהם השבוע,

כשהחליט האו"ם על תכנית החלוקה, בנובמבר 47', הפלשתינאים לא רצו את חלקם. הם התנפל על היישוב היהודי כדי להשמידו. גם למחרת הכרזת המדינה, זאת הייתה

ספרו של אודי מנור, "מן הים עד המדבר", הוא חשוב מאוד, מרתק ומיטיב לתאר את תולדות הסכסוך. מנור מסביר שהמרחב הגיאוגרפי בו חיים שני העמים,

מוקי צור כתב ש"התקווה אינה תחזית, אלא פעולה מתקנת". כאיש רוח ומחנך, הפעולה המתקנת שלו, כמורה וככותב, היא להפיח תקווה בימים קשים אלה של משבר

השבוע, ב-24 במאי, מלאו 25 שנים לנסיגה מלבנון ול"נאום קורי העכביש", של מזכ"ל חיזבאללה, נסראללה. טבח השבעה באוקטובר התבסס על הרעיון של הנאום הזה. האם

סוריה נפלה מהפח של שושלת אסד, העלאווית והרצחנית, לפחת של אחמד חוסיין א-שרע, רצחני לא פחות. א-שרע מושיט יד לשלום, כולל כלפי ישראל. גם אם

הברית בינינו לבין הדרוזים אזרחי ישראל, עומדת למבחן. האם ישראל תסייע לבני עמם של האזרחים הדרוזים, שנמצאים בסכנה? חובתנו המוסרית כלפי הדרוזים בישראל, היא להגן

למה אותם 90% שהיה להם טוב כילדים בלינה המשותפת, שוללים אותה מכל וכל כהורים? כי הם מבינים שהיה להם כיף, אבל הטוב, במובן העמוק, הוא

ספרו החדש של חגי סגל, "המשיח בשדה בוקר", קושר כתרים לבן גוריון, אישיותו, חזונו ותפיסותיו, אפילו אלה המשיחיות. עדיין, המחבר מתאר את בן גוריון "שלו",

גושי ההתיישבות בסיני (ימית ומרחב שלמה) לא השפיעו בהסכם השלום עם מצרים, ב- 1979. אולם יש עובדות אחרות, שמוכיחות את ההפך. תגובה למאמרה של דניאלה

העיקרון שעל פיו פעלה ישראל במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים – לתפוס שטחים מידי האויב שתקף אותה, נכון היום באותה מידה והוא צריך להנחות אותנו

השבוע, לפני 25 שנה, הסתיים המאבק על הגולן. זה קרה אחרי מפגש הפיאסקו של קלינטון-אסד, בז'נבה. ברק נתן את הכול, אסד היה צריך רק לקחת.

בן גוריון ביטא את התפיסה הלאומית של התיישבות ביטחונית. ההתיישבות הביטחונית הייתה מרכיב משמעותי בתורת הביטחון של ישראל. בן גוריון ויגאל אלון הם הבולטים בין