דניאל בלומנפלד, תושב אל-רום, עשה דרך ארוכה עד שהתחיל לעסוק באמנות האבן, ועד שעבר לגור בקיבוץ. בימים אלה הוא מתכונן להפעלת סדנה לפיסול משולב אבן מים ואור, בנייה אמנותית של ריצוף וקירות, יודאיקה, מצבות ופינות זיכרון מיוחדות
“מעשה אמנות, מתחושת אבסורד קיומנו הוא נולד.” זה העקרון שמנחה את דניאל בלומנפלד, תושב אל-רום המתמחה בעבודות אמנות באבן.
בלומנפלד הגיע לצפון הגולן בשנת 2009, אחרי שנים של נדודים ברחבי הארץ ובדנמרק, שם רכש את עיקר ניסיונו. קיבוץ אל-רום מבחינתו, הוא תחנה נוספת במסע: “אל-רום הייתה החלטה של הרגע האחרון אחרי מחשבות לעבור לסקוטלנד. ב-2005 מכרתי בית אירוח שהיה לי בהר כנען שהיה כולו עבודת יד שלי. יש לי תכונה כזו בכל מקום שאני מגיע, לא להתפשר ולעשות הכל לבדי אבל אחרי זמן אני חייב להמשיך הלאה. מצד אחד אני עובד באבן שזה דבר מאוד כבד וקבוע ומצד שני אני מתקשה לעשות את הפשרות בכל מקום אליו אני מגיע.”
מה הוביל אותך לעיסוק באמנות האבן?
“הגעתי לאמנות ממש רק בגיל 32. עד אז הספקתי לעשות תואר שני בביוכימיה, עבדתי כפיילוט-מן במפעל גדול באזור המרכז. לאחר מכן, עברתי לקופנהאגן עם אשתי השנייה וכשמאסתי במדעים, התחלתי לעבוד אצל אמן אבן מאוד ידוע בשם אולה נילסן שבנה את הגן היפני בגני טיבולי. היה בינינו קשר טוב וכל חיי היה לי חלום מוחבא להפוך לפסל, כשההשראה הגדולה היא מיכאלאנג’לו. ראיתי שהתחום הזה גונב אותי, התחלתי לפסל ובשלב מסוים התחלתי לעבוד לבד. כשחזרתי ארצה, הקמתי את הסדנה הראשונה שלי בגבעה שנמצאת מעל עין חמד. מהרגע שנכנסתי לעיסוק ביופי ואמנות, כבר היה ברור שאני לא חוזר לתעשייה או לעולם האקדמי.”
קשה להגדיר את סגנון הפיסול של בלומנפלד, אך בעיניו אין כלל צורך לעסוק בהגדרות כשמדובר באמנות: “טווח העבודה שלי הוא מאוד רחב. בהתחלה עבדתי רק באבנים טבעיות ובאופן מופשט. צורות, שילובים ויצירות שייראו מופלאות למי שרגיש ליופי כזה. מדובר בדברים שמגיעים ממהות קמאית שבאה ממקום מאוד עמוק בנפש שלנו. בשלב מאוחר יותר, הרחבתי את העבודה והתחלתי גם לעצב באמצעות בטון. אני עדיין אוהב לאסוף אבנים מהשדה ויצא לי אפילו גם לפסל בבזלת וגרניט.”
באיזו מידה העבודה באבן מורכבת יותר לעומת אמנויות אחרות?
“אני לא ממש מכיר אמנויות אחרות, אבל כל אמנות קשורה באופן מסוים לאמנות וכאב מסוים. אתה אף פעם לא באמת מגיע למקום אליו כיוונת – אתה נוגע, לא נוגע. אף פעם אני לא ארגיש שזה מושלם, אלא תמיד ארצה יותר ובאופן כללי – אני לא איש של תשובות אלא עוסק בעיקר בשאלות. זה מבחינה נפשית ומבחינה פיזית – אין שום ספק שפיסול באבן הוא קשה ותובעני מאוד. החומר הוא כבד, לפעמים יש תנוחות לא נוחות וברוב המקרים, אם עשית טעות, זה בלתי הפיך כי לא ניתן לתקן.”
בימים אלו, בלומנפלד עושה את ההכנות הדרושות להפעלת הסדנה שלו באל-רום, שבה הוא מתמקד בכמה תחומים – פיסול משולב אבן מים ואור, בנייה אמנותית של ריצוף וקירות, יודאיקה, מצבות ופינות זיכרון מיוחדות. מבחינת בלומנפלד, גם גינון ועיצוב נוף הם אמנות לכל דבר, כפי שהוא מסביר: “מדובר בפיסול של השטח באמצעות אדמה, אבן, מים, אור וצמחיה. אני עוסק הרבה בגינון, בעיקר בפתרונות תאורה בשילוב עם אבן בניסיון להכניס איכויות מסוג אחר. אני מחובר מאוד לעיצובים יפניים ומשלב מרכיבים מתורת הזן בסגנון העיצובי המאופק. אפשר לקחת בית הכי פשוט, לצאת מהקופסא ואם יש לך קצת מיומנות, עם השקעה מינימלית אפשר לייצר תאורה שנותנת לבית מראה כמעט פיסולי.”
