בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1970 זכה במקום הראשון שלמה ארצי, סולן להקת חיל הים באותה עת, בשיר “פתאום עכשיו פתאום היום”. באותה שנה, כבר יצא תקליטו הראשון. מאז ועד היום, שלמה ארצי הוא חלק בלתי נפרד מהוויה הישראלית
“אחרי הסערה
חלונות נפתחו
אנשים חזרו למלאכת יומם…”
כך כתב אהוד בנאי באלבומו “עוד מעט” שיצא ב-1996 וזה התיאור המדויק לימים האחרונים, בהם נרגעו הרוחות וכולנו חזרנו לשגרה. באותו אופן, גם המדור חוזר למסלולו הרגיל והפעם, אנחנו קופצים לשנת 1970 שבה פרץ בסערה שלמה ארצי לתודעה הציבורית, ממנה לא יצא עד היום.
ארצי התחיל את שירותי הצבאי כלוחם קרבי, אך בעקבות פציעה עבר ללהקת חיל הים שם הפך לסולן ושיתף פעולה עם רבקה זהר ודבל’ה גליקמן. שנה בלבד אחר כך כבר השתתף בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר “פתאום עכשיו פתאום היום” שרובנו מכירים כ”אהבתיה” וזכה במקום הראשון. אותו שיר נבחר בסופו של דבר גם לשיר השנה של קול ישראל וזיכה את ארצי בתואר זמר השנה. לעומת “הכוכבים הבאים” שזוכים היום בתחרויות הטלוויזיוניות ומתרסקים אחרי חודש, הפופולאריות של ארצי מעולם לא פסקה למרות מורדות בקריירה פה ושם.
עוד ב-1970, ארצי הוציא את תקליט הבכורה שלו שבכתיבת שיריו השתתפו יעקב רוטבליט, נעמי שמר, דפנה אילת ונתן יונתן. חוץ מ”אהבתיה”, היה שם שלאגר נוסף – “אנחנו לא צריכים” שזכה לביצועים נוספים במהלך השנים. בשנת 1997 יצאה מהדורת תקליטור מחודשת, עבור מעריציו הקבועים של ארצי שלא הצליחו להשיג את התקליט כיוון שהיה מאוד נדיר.
מאז שיחרר ארצי עוד 23 אלבומי אולפן ושלל אלבומי אוסף והופעות במהדורות שונות שהובילו לכך שבשנת 2009, זכה בפרס מפעל חיים מטעם ארגון אקו”ם. לפני כשלושה שבועות חגג יומולדת 64 עם מארז חדש הכולל ארבעה אלבומים ישנים שלו, שכבר הפכו לקלאסיים: “גבר הולך לאיבוד”, “דרכים”, “חצות” ובונוס מיוחד ונדיר: אלבום ההופעה הגנוז עם אֶצ’י שטרן שהוקלט באולם “צוותא” ויצא לראשונה בשנת 1982. מדובר באלבום שכבר יצא לחנויות, ואחרי כשלושה ימים הורד מהמדפים בהוראתו של ארצי, שלא היה שלם עם התוצאה הסופית.
דני רובס, אתי אנקרי, רונית שחר, מיקה קרני, יעל דקלבאום, פיטר רוט ועמיר לב הם רק חלק מהמוזיקאים שניגנו וליוו אותו לאורך השנים והפכו בשלב מסוים לזמרים מבצעים ומצליחים בזכות עצמם. זו רק אחת הדוגמאות להשפעה של ארצי ולתרומתו הגדולה למוזיקה הישראלית שניכרת גם 43 שנים אחרי שהתחיל להופיע. “שלא ייעלמו הדברים היפים”.
