סמל איתי ספרא, 21, מלהבות הבשן, סבל מבעיות גב וקיבל פרופיל נמוך. לא ויתר, נלחם להיות קרבי, הצליח להעלות פרופיל והגיע לחטיבת השריון 401. שריונר שמח
דובר צה״ל
אני סמל איתי ספראי, בן 21, מבקיבוץ להבות הבשן ואני משרת כלוחם בגדוד 46 של חטיבת השריון 401.
אני בן לאלה ויניב ספראי, יש לי שני אחים, אחד בן 19 בשם ארד ואחות קטנה בת 10 – יעל. נולדתי במרכז הארץ, ביישוב צור משה ובקיץ 2006, עברתי עם משפחתי לקיבוץ נאות מרדכי. מאוד נהניתי מהאווירה בצפון ואחרי כשבועיים, פרצה מלחמת לבנון השנייה.
בשנת 2011, עברנו לקיבוץ להבות הבשן, למדתי בבית הספר "לב העמק", שבנאות מרדכי ולאחר מכן, עברתי ל"עינות ירדן". בשנת 2013, עברתי ללמוד ב"קידום נוער גליל עליון", שבקיבוץ עמיר. קידום הנוער נתן לי כלים טובים להתמודדות בחיים.
בזמן שלמדתי בקידום נוער, התחלתי את כל התהליך הצבאי שלי ובעקבות בעיות גב קיבלתי פרופיל 64, פרופיל שלא מאפשר להגיע ליחידות קרביות.
עוד בתור ילד, תמיד רציתי להיות לוחם בצבא ואמרתי שאני לא מוותר – אני אהיה לוחם. אחרי לא מעט ועדות רפואיות, הצלחתי להעלות את הפרופיל שלי ל-72, והתחלתי לברר על יחידות קרביות, שמגייסות אליהן אנשים עם פרופיל כשלי.
לאחר בירור עם מספר יחידות, הגעתי לחיל השריון והייתי מאוד מסופק. התגייסתי באוגוסט 15 ולאחר טירונות ואימון מתקדם, עליתי לגדוד 46 של חטיבה 401. באימון, הבנתי את המשמעות האמתית של החיל והרגשתי ממש מרוצה ומלא גאווה על שאני חלק מצוות שמתפעל מכונה עוצמתית כל כך. באימונים, ראיתי את יכולות גדודי החי"ר (חיל הרגלים) מול היכולות שלנו ויכולותיהם מכובדות מאוד, אבל לדעתי הכוח והעוצמה שלנו בטנק עולים על כל הישג.
לקראת סוף האימון, ירדנו לתעסוקה מבצעית בעתניאל. הפלוגה שהייתי בה ישבה בבית חגי, שם ראיתי שבזמן ביטחון שוטף, חיל השריון מתפקד כמו כל חטיבת חי"ר אחרת שאני מכיר. אנחנו תופסים את אותו הקו וממלאים את אותן המשימות. כשסיימנו את האימון, עברנו לקו שקף (חטמ"ר יהודה). אחרי כשבוע שם, מוניתי להיות בחפ"ק סמג"ד – חוליית הפיקוד הקדמית של הסמג"ד, מה שאומר שנכנסתי כלוחם בצוותו של הסמג"ד. אחרי שסיימנו את הקו בשקף, עלינו שוב לאימון ברמת הגולן, ירדנו לקו על גבול מצרים ועכשיו, אחרי חצי שנה, עלינו לאימון נוסף ברמת הגולן.
בעיניי, השירות בחיל הוא שירות שאני מרגיש בו מאוד משמעותי. יש בי גאווה לשרת בחטיבה 401 ועכשיו, באימון ברמת הגולן, כל כך קרוב לבית, אני מרגיש שאני מגן על המשפחה, החברים ובעיקר, על הבית.
