באולפנת "רגבים אופק", החליטו להקים שביל, כרם ומצפה לזכר הנופלים במלחמת "חרבות ברזל". מקום של זיכרון ושל גבורה
היום-יום שלנו באולפנת "רגבים אופק", מבית "רוח הגולן", הוא חיבור לאדמה, חיבור לערכים וחיבור לעם ישראל.
היום שלנו מתחיל בחמש בבוקר, לפני שהשמש זורחת. הבנות יוצאות לעבוד במרץ בשטחים חקלאיים בגולן, מחוברות לאדמת הארץ, לומדות, חוקרות, מכירות ויודעות מהו עמל, מהו קושי, מהי מסירות ומהי אחריות וערבות הדדית.
השנה, לקראת יום הזיכרון לחללי מלחמת "חרבות ברזל", החלטנו להקים יחד עם הבנות שביל, כרם ומצפה לזכר הנופלים. מקום של זיכרון, של גבורה ושל חיים שימשיכו לצמוח כאן, באדמת הארץ.
בתחילת השבוע, לאחר טקס מכובד ומרגש של בנות האולפנה, שמענו את סיפורו של עמיחי ונינו הי"ד, נאמן רחלי נינו, שנפל בקרב גבורה ביום שמחת תורה תשפ"ד, בהגנה על המוצב ועל יישובי העוטף.
למדנו על דמותו המיוחדת של עמיחי, על הבחור שהיה, על השקדנות והשובבות שאפיינו אותו, ועל כוחות אמונה שרחלי שואבת יום יום. מתוך המפגש הזה, יצאנו לעבודה ולבניית השביל.
השטח היה סבוך בקוצים. היה צריך לפנות, לגזום, לפלס את האדמה, לאסוף אבנים מהשטח ולהניח אותן זו לצד זו, עד שנפרץ שביל חדש. בהמשך השביל, בנינו מצפה הצופה אל השקיעה המיוחדת הנשקפת מהחצר האחורית של האולפנה.
בניית מקום שיש בו, ויהיו בו, כל כך הרבה חיים – לזכרם של מי שמסרו את חייהם למען עמנו וארצנו.
הבנות בנו, עדרו, נטעו, חיפשו משפטים של השראה שכתבו לוחמים שהכירו, שמעו עליהם, או הרגישו מחוברות לסיפור חייהם. כל אחת מצאה את הדרך שלה לקחת חלק ולהנציח, להתחבר לפרויקט.
הזכות להנציח
באולפנה לומדת טליה פיטוסי, אחותו של ישי פיטוסי הי"ד, שנפל בקרב גבורה במוצב נחל עוז, בהגנה על יישובי העוטף.
כן לומדות נגה, הילה והדר, שלוש אחייניותיו של עשהאל באבד הי"ד, שנפל אף הוא בקרב גבורה בדרום רצועת עזה, אחרי שנפצע אנוש בד' שבט תשפ"ו ונפטר מפצעיו.
לטקס הסיום, הצטרפו אלינו גם אסתר באבד, אימו של עשהאל וסבתא של נגה, הילה והדר וכן ענבל ואיציק פיטוסי, הוריו של ישי והוריה של טליה, הלומדת בכיתה י"ב באולפנה.
המשפחות נטעו גפן בכרם הגיבורים, לכבודם של הגיבורים, יחד עם הבנות והתרגשנו אתן מברכת הנוטע בארץ ישראל.
הוריה של טליה שיתפו את הבנות בסיפור חייו של ישי: על דמותו, על האתגרים שהתמודד עמם ועל הקרב ביום שמחת תורה. הם סיפרו גם על הקשר המשפחתי לסרן הדר גולדין ועל החשש הכבד שליווה אותם מפני האפשרות שגם ישי ייחטף ויהפוך לבן משפחה נוסף המוחזק בשבי.
שמענו את סיפורו של לוחם גולני, אדם שחלם לצאת למגע עם האויב, להציל, להגן ולשמור על עמו ועל ארצו.
בסיום, הבנות שיתפו את ענבל במה שלקחו מדמותו של ישי, במה שלמדו מסיפור חייו ובמחשבות שהמפגש עורר בהן.
כך, במצפה שבנינו במו ידינו, סיימנו בשירת התקווה.
עמדנו שם, מול השקיעה, עם תחושה של זכות גדולה. זכות ללמוד על גבורתם של הנופלים, להכיר את סיפוריהם, להנציח את דמותם ולבנות בארץ הזאת מקום שימשיך להצמיח חיים.
כרם מורשת וגבורה.
שביל שנפרץ בידיים אוהבות.
כרם שניטע באדמת הארץ.
מצפה שנבנה מתוך זיכרון ותקווה.
הלוואי שנזכה ללמוד מהם, ולו מעט, על מסירות, על אומץ, על אהבת הארץ ועל האחריות שלנו להמשיך את הדרך.
יהי זכרם ברוך
