היא מנחה קבוצות בנושא חינוך למיניות בריאה ומוגנות ועוסקת בייעוץ זוגי ומיני בגישת המובחנוּת. "מחוברת להרבה עולמות שונים, שכולם מסתדרים לי ביחד". האורחת שלנו לשבת היא רננה קלימן, מאבנ"י אית"ן
קצת על עצמך
"רננה קלימן. נשואה לאוריאל ואימא לפליאה, באר מרים, אהוביה וסיני. משתדלת בחיי לשלב בין רוח וחומר, גוף ונשמה. מחוברת להרבה עולמות שונים, שכולם מסתדרים לי ביחד, כמו לימוד תורה וקריאת ספרות רחבה מאוד, ישיבה לזומים במחשב והשתתפות בקבוצת ריצה. תפיסת עומק של החיים, אבל גם הרבה הומור ואפילו רוח שטות".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי באלעזר, שבגוש עציון. יש לי הרבה זיכרונות ילדות מתוקים במושב פצפון 'של פעם'. אימא שלי עלתה לארץ מארצות הברית כשהייתה נערה ואבא שלי הוא יליד הארץ, בן לניצולי שואה. אלה דברים שהשפיעו עליי מאוד בחיי. תמיד קיבלתי מסרים וערכים מכמה עולמות שונים במקביל. אני חושבת שזה הפך אותנו לאנשים מגוונים מאוד כמשפחה".
מגורים
"גרים באבנ"י אית"ן בשש השנים האחרונות ומחכים לבית הקבע, בעזרת השם".
עיסוק
"העיסוק שלי מתחלק לשניים: האחד הנחיית קבוצות בנושא חינוך למיניות בריאה ומוגנות. אני מלווה ופוגשת הורים, צוותי חינוך בבתי ספר, אנשי חינוך בלתי פורמלי ונערות.
"אני מקבלת סיפוק עצום מלראות נערות שנפתחות להן העיניים בנוגע לגוף שלהן, או ליכולת הבחירה שלהן כנשים צעירות, ללמוד יחד אתן איך לחיות בתוך המציאות, מתוך מבט ביקורתי וחושב ואיך לבחור מתוך חיבור לעצמן.
"אני מתמלאת בשמחה אמיתית מפגישה עם הורים ומלמצוא יחד אתם את האומץ לגשת אל נושאים רגישים עם ילדיהם (יחד עם הפחדים והחששות) ונהנית למצוא אתם את הדרך להגיע סקרנים אל עולמם של הילדים ולהצליח להיות גם מכילים כלפי הילדים וגם להביא את עולם הערכים שלהם כמנהיגי הבית.
"העיסוק השני שלי הוא ייעוץ זוגי ומיני בגישת המובחנוּת ועוד כמה שיטות שמשתלבות יחד. על המובחנות אפשר לומר בכמה מילים שהיא בעצם היכולת לגדול כבני אדם נפרדים ולעשות את זה דווקא בתוך קשר. זו תפיסה מדהימה ומשנת חיים עבורי ועבור רבים. יש בה איזה קסם לגלות שאפשר גם להיות שייך, להיות חלק ממשהו גדול יותר וגם להיות נפרד ועצמאי, עם שורשים משלי. שני אלה לא סותרים האחד את השני, אלא להפך, דווקא מעצימים זה את זה. הדבר האהוב עליי במובחנות הוא המבט הישיר אל המציאות, ללא טיוח, אך ללא שיפוטיות ומתוך אהבה גדולה כלפי האדם באשר הוא.
"בעבודתי, אני מגיעה אל קהלים שונים ועובדת עם מגוון אוכלוסיות. זהו דבר שמאוד מחייה אותי ומרענן עבורי, להיפגש עם אנשים שלכאורה לא דומים לי. בכל פעם מחדש, אני נהנית להיזכר ולגלות שאנשים שונים, מעולמות שונים צריכים ומייחלים לדברים דומים; הורים רוצים להבין מה עובר על הילדים שלהם ומחפשים חיבור עמוק ורלוונטי אתם, מתפללים שהם ירגישו בנוח לפנות אליהם בכל הנושאים (גם כאלה שמביכים אותם עד קצה האוזניים) ורוצים לדעת שהם מוגנים, שמחים בגופם ושלמים בגדילתם (אלה לא שאיפות קטנות, אבל בהחלט שאיפות משותפות להורים באשר הם).
"אצל זוגות – אני רואה איך מחפשים לשמור את הזוגיות חיה ואיך לחזק את החיבור הזוגי, כך שישפיע לטובה על כל תחומי החיים. מחפשים דרכים ללמוד ולהתחדש בתוך מרחבי הזוגיות והאינטימיות ובעיקר – איך להיפגש באמת, למרות הלו"ז הצפוף, או הטירוף הבלתי אפשרי שקורה בחוץ.
"לכן, זה יקר בעיניי מאוד ליצור שפה משותפת וכנה עם כל בני האדם שאני פוגשת, בכל גיל, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה בין-אישית.
"בשני התחומים, אני פועלת באופן פרונטלי ובזום. כמובן שהכי אוהבת מפגשים אמיתיים, שבהם אפשר להביט בעיניים ולהרגיש את האנשים".
איך נראה יום שישי שלך?
"משתנה מאוד משבוע לשבוע וגם תלוי ביום חמישי שלי. בגדול, משתדלת לקחת את הבוקר באיזי, עם האיש, או עם חברה, קפה טוב, פילאטיס וקצת לפני שהילדים חוזרים מהמסגרות, נכנסת למטבח לקראת השבת".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"חלות ביתיות, סלטים כיפיים ואז לפי החשק, דגים ומאפה גבינה, או מרק קובה, או עוף עם קוסקוס. לפעמים, יש הפתעה בצורת תבשיל הודי שמזכיר לנו נשכחות".
זיכרון ילדות משבת
"גדלתי במושב קטן, שבו כל הילדים בכל הגילאים היו משחקים יחד (הייתה רק עוד בת אחת בגילי, שהיא עד היום חברה טובה). כולנו יחד בדשא הגדול, משחקים 'חיי שרה', שעות על גבי שעות".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"אני אוהבת את זמן האיכות של הארוחות עם הילדים ועם חברים טובים. להישען אחורה, בלי רעשי רקע ומטלות. גם מאוד אוהבת את מעגל הלימוד הנשי שנוצר לנו במושב. הוא ממלא ומחייה אותי ולעתים, אני גם מנחה אותו, שזה בכלל מספק ומרומם. בכלל, מעגלי נשים זה דבר שנותן כוח עצום, גם כשאני חלק ממעגל וגם כשאני מנחה אותו. אני תמיד מקבלת הזנה עמוקה מלהיות יחד עם נשים, לחלוק סיפורי אמת של החיים ולגדול יחד בעין טובה זו על זו".
המלצה על ספר
"אחד הספרים האהובים עלי הוא 'חולית', האלף-בית של המדע הבדיוני, ז'אנר שאני משוגעת עליו. יחד אתו, ליקוטי מוהר"ן, חוכמתו המדהימה של רבי נחמן, ששינתה לי אישית את החיים לגמרי".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם שתי הסבתות שלי ז"ל, יחד. כמעט שלא קרה בחיים שלי, להיות עם שתיהן יחד, רק בשמחות שלנו, כשעוד היו אתנו. אם אפשר, מיד אחריהן, לשבת עם הבעל שם טוב על כוס תה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"מאוד אוהבת לקרוא. נהנית עד כלות הנשימה מהטבע הגולני. אני טיפוס כותב שירים וגם סתם, הכתיבה עוזרת לי לעשות סדר במחשבות וברגשות וגם לעבד חוויות ולגלות מה קורה בתוכי".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"המלחמה זרקה אותי יחד עם רוב אימהות ישראל עמוק לתוך הבית, לימים ארוכים עם הילדים ללא מסגרות. היא חיזקה לי את ההערכה שלי לטבע הנגיש פה כל כך. מעבר לתחושת ההישרדות, כי בכל זאת העסק שלי היה מושבת כמעט לחלוטין, היא גם עוררה בי תחושה של הכרת תודה על כך שאני חיה בתקופה התנ"כית החדשה, שקורים בה דברים בלתי נתפסים בגודלם.
"במפגשים שלי עם זוגות ועם נשים, ראיתי ואני עדיין רואה איך המלחמה לקחה הכול אל הקצה, הגבירה את הווליום של כל מה שקורה. אם יש קושי, הוא מוקצן אם בזוגיות, אם באתגרים של אדם עם עצמו, או עם ילדיו, או התנהגויות של ילדים ועוד.
"כשיש תחושה שהכול מתפרק מבחוץ, לפעמים, מתגלים אוצרות מדהימים בתוך היציבות הזוגית ודרך השיח הפתוח בבית בין המבוגרים ובינם לבין הילדים. מלחמה היא זמן של התבוננות עמוקה פנימה, יחד עם הצורך לתפקד ברמה מאוד גבוהה 'בחוץ' ולכן יש בה מתח מובנה, חוץ מהמתח הברור מאליו של אזעקות ושאלות קיומיות.
"ברמה המקצועית, אני רואה במלחמה הזדמנות לראות מה עולה ולהצליח לטפל. זו מערכת גדילה מואצת שאומנם לא בחרנו בה, היא כבר כאן. היא יכולה לחזק אותנו מאוד, כבני אנוש וכבני ובנות זוג".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לא אישה של מוטואים. אבל, משתדלת להיות אישה – ערה. לא לישון את הגלגול הזה".
מהו החלום שלך?
"חלום של חיבור. אני רואה שנערות, נשים, הורים, מורים וזוגות ממש מייחלים, חלקם מתוך היכרות וגעגוע למשהו רחוק וחלקם כי אף פעם לא התנסו בזה להיות מחוברים. חיבור של האדם לגופו, חיבור לבני המשפחה, לבנות ובנות זוג ומשם כבר אל כל שאר חלקי החיים.
"אני מאחלת לעצמי שאזכה להרחיב את הגילוי שהמובחנות הביאה אל חיי ולהגיע אתו לכמה שיותר נשים וזוגות, שרוצים ומוכנים לעבוד באומץ לב ובכנות גדולה כדי להיטיב עם חייהם.
"חלום כללי יותר – לזכות לראות את עם ישראל מאוחד בארצו, מחובר ושלם באמונתו".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את השמים הגדולים, את החרמון שקופץ עליי כל פעם שיוצאת מהבית ואת זה שיש כל כך הרבה מקורות מים על כל כך מעט אנשים, בדיוק ההפך מאזור ירושלים, בו גדלתי. אני אוהבת כאן את החיבור לאדמה ואת טוב הלב הנגיש והפתוח של האנשים. כשאני עם הילדים ברכב, ואנחנו רואים שקיעה יפה, או מאגר מים שמתפקע אחרי הגשמים, אני לפעמים מכריחה אותם לצעוק יחד אתי 'אנחנו גרים בגן עדן'".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך לגדול ולשמוח בזוגיות ובאימהות שלי, להיות בעמדה לומדת ויוצרת יחד עם חיזוק השורשים שלי פה.
"מאחלת לי, כתושבת גולן, להיות בקשר עם אנשים ונשים מיישובים אחרים כאן, להרחיב ולחבר את המעגלים שלנו.
"יש כמה פרויקטים מאוד מגניבים ושיתופי פעולה מרגשים שנמצאים על האש אצלי עכשיו ואני מתפללת שיצאו אל העולם וישפיעו טוב וחיבורים גדולים – בגולן ובכלל".
