היא מטפלת ברפואה סינית בקליניקה שלה, התמחתה ברפואת עור ומורה לריקודי בטן לנשים. "זה ריקוד מרפא שמאוד מחבר לאנרגיה הנשית ולאחווה הנשית". האורחת שלנו לשבת היא רות רפאל שדה, מאל-רום
קצת על עצמך
"רות רפאל שדה, בת 30, אישה לגלעד ואימא של רפאל המתוק, בן שנה וחצי".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בצרפת וגדלתי בעיר בשם לה אורליאן. גדלתי בפרבר קטן, ליד היערות. הצמחייה ומזג האוויר בצפון הגולן מזכירים לי את ילדותי. בגיל שש, עלינו לארץ, לפתח תקווה. העלייה הייתה שוק מנטלי בשבילי, אבל לאט לאט למדתי להתרגל למנטליות הישראלית, לתדר ולקצב בארץ, שהוא יותר דחוס, אבל גם מאוד חי".
מגורים
"קיבוץ אל-רום, שבצפון הגולן. עברנו לכאן לפני שנה וחצי, חודש אחרי הלידה של רפאל. גלעד הוא במקור מאל-רום, אז חזרנו למקום ילדותו, לנטוע פה שורשים ולהקים פה בית וגם לבנות עסק משותף, שזו הקליניקה שלנו לרפואה סינית, בקיבוץ אל-רום".
עיסוק
"מטפלת ברפואה סינית ומורה למחול אתני. התחלתי את לימודיי בשנת 2017 ומאז אני עוסקת בתחום. אני מטפלת בדיקור סיני, טווינא, שהיא שיטת טיפול במגע מסין, סוג של פיזיותרפיה בתנועה שנעשית מעל הבגדים ובצמחי מרפא. אני מטפלת בעיקר בנשים, בנושאים סביב המחזוריות הנשית, פריון ולידה ובילדים.
"בנוסף, עברתי התמחות ברפואת עור ואני עושה גם דיקור קוסמטי לטיפולי אנטי-אייג'ינג ומחלות עור. ממש לפני חודש, נוסף לי עיסוק חדש והתחלתי ללמד בצפון הגולן ריקודי בטן לנשים. כבר ארבע שנים, אני רוקדת מחול אתני, בעיקר טרייבל פיוז'ן, ז'אנר של ריקודי בטן ומחול פרסי. זה התחיל כתחביב שהשקעתי בו המון ולפני שנה, עשיתי קורס מורות לריקודי בטן ואני ממש שמחה שזה מקבל עוד מקום בחיים שלי ושאני זוכה להעביר אותו הלאה כאן בגולן. זה ריקוד מרפא שמאוד מחבר לאנרגיה הנשית ולאחווה הנשית וזה מכניס לי המון תנועה, השראה ותשוקה בחיים".
איך נראה יום שישי שלך?
"מאוד משתנה. לפעמים, אני בקליניקה בבוקר ואז ממשיכה ניקיונות ומנוחה. יש פעמים של בוקר דייט בטבע, עם בן זוגי. יש אחרי צהריים שמלא חברים מהסביבה שעוברים אצלנו בבית ויש הרבה ישיבות לקפה ויש ימי שישי שאנחנו נוסעים לבקר משפחה, או חברים ומבלים אתם את סוף השבוע".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"בדרך כלל, אנחנו אוכלים אצל חמותי, יחד עם כל בני המשפחה. לחמותי יש כישרון במטבח ויד מדהימה והיא מכינה לנו ארוחות שישי עשירות ומלאות בכל טוב וחוסכת מאתנו את הבישולים".
זיכרון ילדות משבת
"היה לנו יום בשבוע, בשבת, שהיה מותר לאכול מעדן מפנק, שקראנו לו יוגורט של שבת. אני ואחותי היינו קמות מוקדם ומתפנקות על אחד בזמן שההורים עוד היו ישנים. אני זוכרת שבצרפת היינו שמים בשישי בלילה שירים בעברית, כמו יהודה פוליקר ועושים מסיבה ורוקדים יחד. אני ואחותי היינו מתחפשות וזאת הייתה ממש חגיגה. אז עוד לא הבנתי כל מילה בעברית, אבל זה עזר לנו ללמוד".
המלצה על ספר
"בתור אימא צעירה, ועצמאית, אני בתקופה שמאוד קשה לי למצוא באמת פנאי לקרוא ספרים, אבל מבין הספרים שאני בעיצומם כרגע, יש "13 האימהות הקדומות של השבט", שמדבר על רפואה שמאנית לנשים".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"המשפחה והזמן יחד. התחושה שלא צריך להספיק הכול. הטיולים בטבע והיציאה מהשגרה".
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"הייתי רוצה לשבת עם כל הסבתות-רבתות שלי. הייתי רוצה לשמוע על חייהן, על האתגרים של הזמנים שחיו בהן ועל השושלת שאני באה ממנה. לשמוע מחוכמתן וממה שהן עברו בחייהן. על סיפורים שעוברים מדור לדור".
מה את עושה בשעות הפנאי?
"רוקדת, בעיקר. מנצלת את הזמן הפנוי שלי לתרגולים. טיולים בטבע, נגינה בגיטרה. למידה והעמקה בנושאים של רפואה סינית ורפואת נשים, כי זה מה שבאמת מרתק אותי".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"תחילת המלחמה והשוק הראשוני היו מאוד קשים. הייתי קפואה ולא הצלחתי לתפקד. מאוד פחדתי שזה יגיע לגולן. נסעתי למשפחה בצרפת, עם הבן שלי רפאל, לתקופה של שבועיים ובסוף הבנתי שאין לאן לברוח וחזרנו לארץ.
"זה כן נתן לי רגע של לנשום אוויר ולהיות פחות בחרדה וחזרתי עם יותר יכולת להכיל את המצב. אני מצליחה להחזיק חיים ושגרה, לצד האבל הקולקטיבי, הפחדים והשאלות. החיים שלנו כאן בגולן הם כרגע בשגרה ואנחנו מנסים לעשות את הטוב ביותר. מודה שלפעמים עולה בי תחושת אשמה על כך שחיי ממשיכים בזמן שכל כך הרבה חיים מסביבי נגדעו ויש משפחות מרוסקות".
מהו המוטו שלך בחיים?
"אהבה. חמלה. קבלה.
"ללמוד לאהוב את עצמנו, זה מסע שאורך חיים שלמים. ככל שנאהב את עצמנו, תגדל היכולת לתת ולהיות באהבה. ואהבת לרעך כמוך.
"להיות בחמלה לסביבה, לנסות תמיד לראות את הצד השני, עם כמה שלפעמים זה יכול להיות מפעיל ולהיות בחמלה לעצמי, זה מביא ריפוי.
"לקבל את עצמנו ולקבל את המציאות. לקבל את זה שהחיים לא בשליטתי ולהרפות למסע הזה של זרם החיים. כשהצלחתי להרפות אל מול המציאות, ומה שהיא הביאה, תמיד קרו דברים מופלאים".
מהו החלום שלך?
"לטייל בעולם עם המשפחה שלי ותוך כדי, ללמוד ולעשות את מה שאנחנו אוהבים. אני הייתי שמחה לטייל ובו-זמנית לטפל וללמד ריקוד, לנסוע למזרח ללמוד עוד סוגים של מחול. לנסוע למקומות רחוקים, לחוות אותם, ללמוד ולהעמיק בעוד רפואות מהעולם. לפגוש אנשים מעניינים וצורות חיים שיפתחו לנו עוד את הראש והתודעה לאפשרויות הרבות של צורות החיים, כאן על הארץ".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את המרחבים. את הנופים. את הסוסים שאפשר לפגוש בצדי הדרך. את התחושה הזו שעוברת בי, כשאני חוזרת מנסיעה ועולה להר ומתחילה להרגיש שהגעתי הביתה. מין הקלה ותחושה שאפשר לנשום לרווחה. משהו במגורים גבוה על ההר עושה לי טוב ומכניס לי פרופורציה אחרת לחיים".
מה את מאחלת לעצמך?
"להעז יותר. לאהוב את עצמי עוד ועוד. לפתוח את הלב עוד לחיים סביבי. להאמין בעצמי יותר ופחות להיות ביקורתית. עוד לפרוח ועוד לגדול. להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת".
