מאחורי ה”רמתניות”, צמד גבעות עליהן מתאמן החי”ר, שוכנת לה פינת חמד שהזמן קפא בה מלכת: הכפר הצ’רקסי רמתניה
אביתר ליכטמן, מרכז סיור ולימוד קשת יהונתן
בחול המועד האחרון, זכינו להוביל מטיילים למקום מקסים, ממש בלב הגולן. מקום שלאורך השנה סגור לכניסת מטיילים וטומן בחובו אוצרות מדהימים: רמתניה.
את רמתניה, רבים מאתנו מכירים כמאגר מים, שנמצא לא רחוק מהכביש העולה מצומת הבשן צפונה, למרגלות הר בני צפת. אחרים מכירים את השם “רמתניות”, כשמותיהן של שתי גבעות געשיות (תלים), שבמהלך אימוניהם הצבאיים הם עמלו “לכבוש” אותן (ועוד כמה שאכן עסקו בכיבוש אמיתי שלהן בששת הימים). אבל ממש מאחורי שתי הגבעות האלו, ולא רחוק מהמאגר, שוכנת לה פינת חמד שהזמן קפא בה מלכת: הכפר הצ’רקסי רמתניה.
פירוש השם “רמתניה” בערבית הוא “מרעה גמלים”. אבל אם תפתחו את עיתון “המליץ”, מלפני כ-130 שנה, יתברר ששמו של המקום הוא בכלל: “חירבאט בעללד רומסאנייע” (הכתיב במקור) ופירושו: “חורבות עיר רומי”
אם תפתחו את ויקיפדיה ותחפשו מה פירוש השם “רמתניה”, יסופר לכם שבערבית הפירוש הוא “מרעה גמלים”. אבל אם תפתחו את עיתון “המליץ”, מלפני כ-130 שנה, יספר לכם אדם בשם ר’ שמואל שולמאן, שעליו סיפורים רבים נוספים, ששמו של המקום הוא בכלל: “חירבאט בעללד רומסאנייע” (הכתיב במקור) ופירושו: “חורבות עיר רומי”. אבל מה עושה הרב שמואל שולמאן בלב כפר צ’רקסי? כבר נגיע לזה.
היישוב ברמתניה אכן יושב החל מהתקופה הרומית ושרידים נמצאו ברחבי האזור. בתקופה הביזנטית, הוקמה במקום כנסייה ואבן מאוד מרשימה ממנה נלקחה לשימוש משני בבית המרכזי והגדול בכפר ועליה תבליטי של עצי דקל וכתובת הקדשה באותיות יווניות.
ההתיישבות במקום נמשכה לאורך התקופות לסירוגין, כשההתיישבות המרכזית הבאה שאנחנו מכירים היא במאה ה-19, עת הגיעו הצ’רקסים לאזור בעידוד השלטון העות’מני. הצ’רקסים, שמקורם בקווקז, הקימו במקום התיישבות מפותחת עם בנייה מדהימה מאבני הבזלת הגולניות, קשתות וקורות תמך מרשימות, כשכל הבנייה משולבת בשרידים ארכיאולוגיים שנשדדו מהסביבה. הסיבה להתיישבות במקום הייתה בין השאר לאור ריבוי המעיינות (למעלה מ-10) באזור, שאת חלקם נוכל לראות גם היום בשטח.
“בית יהודה”
בשנות ה-80′ של המאה ה-19, חבורה של תושבי צפת, מאסו בקבלת כספי “החלוקה” – נדבות מחו”ל, שכמו שהם הגדירו אותן, “הביאו לתרדמת מוות על היושבים בארץ” והגיע הזמן “להעיר ישני עפר” ולחזור לעבודה חקלאית ויצרנית. על כן, הם רכשו מתושבי הכפר רמתניה 15 דונם אדמה והתיישבו יחד אתם בלבו של הכפר.
לאגודה שלהם, הם קראו בתחילה “בית יהודה” ועוררו בעיתונות התקופה את כולם להתגייס ולתרום למפעל החדש ולהתיישבות המתפתחת בגולן. הזרעים נזרעו והאדמה נתנה את פירותיה. לורנס אוליפנט, נדבן נוצרי שתמך בהתיישבות יהודים בארץ ישראל מסיבות תיאולוגיות נוצריות, תמך בתחילה במפעל ואמר להם שאם הם אכן יעלו להתיישב במקום הוא “ירצף להם את האדמה בפונטים (פאונדים)”. אך לצערם של המתיישבים, ולצערו של אוליפנט, נפטרה אשתו שאותה מאוד אהב והוא התכנס בצערו ובהמשך, חזר לאנגליה.
החבר’ה לא נואשו והמשיכו לקרוא לבני ארץ ישראל לקחת חלק במפעל הציוני בגולן. למרבה הצער, לא היו אלו סיבות כלכליות שהביאו להפסקת ההתיישבות במקום, אלא דווקא בעיות ביורוקרטיות, מול השלטון המרכזי בדמשק, שעל אף חוקיות רכישת האדמות ותקינות החוזים, ועל אף שרוכשי האדמות היו בעל אזרחות עות’מנית ולכן הורשו לרכוש אותן, הוא התעקש לבטל את עסקת המכירה, בעוד הזרעים נזרעים והאדמה מעובדת. חברי האגודה נאלצו לחזור לצפת.
להנצחת מעשה ההתיישבות, ולהנצחת המושבה העברית הראשונה בגולן בעת החדשה, נקרא התל הסמוך, הר “בני צפת”. לא הרבה זמן לאחר מכן, החבר’ה כבר יצאו לניסיון נוסף, הפעם בדרום הגולן, אבל זה כבר לפעם אחרת.
אביתר ליכטמן, מרכז סיור ולימוד קשת יהונתן.
לתגובות/ הארות/ תוספות: evykeshet@gmail.com
